יג. בסופו של דבר כספי הפיקדון הושבו מהבנק באזרבייג'ן לחשבון הבנק של הנתבעות 1 ו-2. זאת בשני מועדים: הראשון ביום 13.1.2016 והשני ביום 19.1.2016.
יד. יום לאחר החזרת החלק השני של הפיקדון, ביום 20.1.2016, התכנסו חברי דירקטוריון הנתבעות 1 ו-2, על מנת לדון באופן מידי ולאלתר בסיום תפקידם של הנתבעים 3 ו-4 ודיווח על כך בוצע לרשות לניירות ערך ולבורסה (נספחים 11 ו-12 לתצהיר הנתבע 3).
טו. יום לאחר מכן, ביום 21.1.2016, רכשה הנתבעת 1 אגרות חוב של חברה צ'כית בסכום של 3 מיליון דולר (היא העסקה הצ'כית).
טז. הנתבע 3 הצהיר כי העסקה הצ'כית אינה בתחום עיסוקה של הנתבעת 1; לא הובאה לאישור הדירקטוריון ולימים הסתבר כי שימשה כערבון להלוואות אישיות של בעלי השליטה באותה עת בנתבעות 1 ו-2 ובראשם מר גורטובוי (ס' 56 לתצהירו). הצהרתו זו לא נסתרה.
יז. עסקת אגרות החוב עמדה בלב חקירה פלילית שערכה הרשות לניירות ערך ובמסגרתה כאמור נחקר התובע ביום 17.2.2016. (תמליל החקירה הוגש לתיק ביום 16.3.2020). לאורך כל חקירתו זו ציין התובע כי הוא לא הבין בהשקעות ולא היה מעורב בהחלטות לגביהן. ציין כי לא התייעצו איתו, לא שאלו אותו ולא דיברו איתו בנושא השקעות. הוא עסק בייבוא בלבד ושם היה לו מספיק לעשות במשרה מלאה (עמ' 34 ש' 7 – 10 לתמליל). מדי פעם הוא נפגש עם מר גורטובוי כדי להתעדכן במה שקורה בעבודה והוסיף שמר גורטובוי לא היה יו"ר דירקטוריון פעיל כל כך, בטח לא בתחום המזון (עמ' 51 ש' 17 – 18 לתמליל). ציין כי כמנכ"ל הוא אמור להשתתף בישיבות של וועדת השקעות אבל הוא לא חבר בוועדה זו (עמ' 117 ש' 21 לתמליל).
יח. התובע ציין בחקירתו זו כי מר גורטובוי הוא זה שקיבל החלטה לרכוש את אגרות החוב בחברה הצ'כית. התובע לא בדק את ההצעה לרכישה קודם לביצועה (עמ' 160 ש' 4 ו-12 - 15 לתמליל). לשאלה איך התקבלה ההחלטה אמר התובע כי מר גורטובוי הביא פרוטוקול של וועדת השקעות (עמ' 161 ש' 12 לתמליל). התובע הסביר שוב שהוא לא הבין דבר בהשקעה הזו וגם לא בדרישה של הבנק ל"אייזן" (כנראה הכוונה ל-IBAN) שזו מילה שהתובע שמע אז לראשונה ולא הכיר אותה (עמ' 162 ש' 18 לתמליל). התובע הסביר כי נודע לו ממר גורטובוי כי מדובר באגרות חוב של חברה צ'כית שמשפצת בית מלון בפראג. הוא לא ידע דבר על החברה הצ'כית הזו ואין לו קשר אליה (עמ' 164 ש' 3 – 9 לתמליל). התובע אפילו אמר שבאותה עת הוא היה מספר ימים בתפקיד, מנסה ללמוד ועסוק בייבוא ויתכן שעשו עליו מניפולציה (עמ' 165 ש' 16 לתמליל). חוקר הרשות אמר לתובע כי ההשקעה ברכישת אגרות חוב חרגה ממדיניות ההשקעות שהיתה עד אז בנתבעות 1 ו-2. התובע הצביע על מר גורטובוי ואמר שהוא הבין בהשקעות והוא זה שקיבל את ההחלטה לבד ומר בובר (סמנכ"ל הכספים באותה עת. א.ה) נתן את ההוראה לבנק (עמ' 166 ש' 20 ועמ' 167 ש' 3 – 14 לתמליל). התובע הודה כי חשב שרכישת אגרות החוב היא עסקה לא טובה אבל מר גורטובוי שכנע אותו לאשר את העסקה ומר בובר אמר לו שהעסקה במסגרת מדיניות הסיכון (עמ' 194 לתמליל).