י. בחקירתו בפנינו נשאל מר בובר אם התובע אישר את העברת הכספים לצורך רכישת אגרות החוב בחברה הצ'כית. הוא השיב: "קודם כל לא התפקיד של המנכ"ל לאשר אלא מי, מי שמאשר זה בעלי זכויות החתימה שרשומות בפרוטוקול, אוקיי? בעלי זכויות החתימה חתמו," (עמ' 144 ש' 16 – 17 לפרוטוקול). מר בובר לא פירט מיהם בעלי זכויות חתימה ובאיזה פרוטוקול מדובר. הוא הוסיף שהתובע לא חתם על העברה ולא אמור לאשר אותה (עמ' 144 ש' 27 ו-30 לפרוטוקול). באשר למתן הוראה לבנק העיד מר בובר כי "המנכ"ל לא אמור לאשר, המנכ"ל לא אמור לשלוח פקסים לבנק" (עמ' 145 ש' 8 לפרוטוקול) ובכך סתר את גרסת התובע, לפיה טיפל בצד הטכני של ביצוע הרכישה.
יא. התובע נשאל על הסתייגותו מרכישת אגרות החוב לאור האמור בס' 97 לכתב האישום (נספח 30 לתצהירו) והוא השיב כי הסתייגותו התבטאה בצד הטכני ובדבריו: "ההסתייגות, ההסתייגות המרכזית הייתה שלא עושים את העברת הכספים עד שאין מספר מזהה, הליך טכני מסודר כמו שצריך" (עמ' 54 ש' 23 – 24 לפרוטוקול). אותה תשובה נתן התובע גם כאשר נשאל על הלחץ שהופעל עליו על ידי מר גורטובוי לבצע רכישת אגרות החוב (עמ' 55 ש' 11 – 14 לפרוטוקול).
יב. לבסוף נשאל התובע בחקירתו בפנינו אם לאור הלחץ שהופעל עליו על ידי מר גורטובוי והסתייגותו מרכישת אגרות החוב, כפי שעולה מס' 97 לכתב האישום (נספח 30 לתצהירו), הוא לא חשב לכנס את הדירקטוריון. התובע השיב כך:
"ת: אני חושב שגבירתי קצת מתבלבלת ומבלבלת.
...
ת. יש פה, יש פה, אם אני, סמנכ"ל הכספים ומנהל הסחר או מנהל הייבוא מחליטים איזה החלטה אסטרטגית או עקרונית שאולי צריך לעדכן את הדירקטוריון אז אני צריך לעדכן את הדירקטוריון כי זה עבודה שלי. ברגע שגורמי דירקטוריון, יושב ראש וסגן ודירקטורים מעורבים בהליך שעל פניו, על פי הנוהל תקין, כן? אין לנו מרמה ב-2016, אין לנו, אנחנו רק 3 שנים אחרי זה. אני, יושב ראש הדירקטוריון וסגן יושב ראש הדירקטוריון מעורבים בהליך, אני צריך לעדכן דירקטוריון או שסגן יושב ראש שהוא חלק מהדירקטוריון עושה את זה?" (עמ' 55 ש' 22, 31 – 32 ועמ' 56 ש' 1 – 5 לפרוטוקול).
יג. בנסיבות אלה, בהן הוצאו מהנתבעות 1 ו-2 שלושה מיליון דולר בעסקה לא חוקית, אשר נחקרת על ידי הרשות לניירות ערך, מוגש כתב אישום נגד בעלי השליטה בנתבעות 1 ו-2 והפרסום הרב כי מדובר בחברות ציבוריות וכגודל הפרסום גודל הנזק שעלול להיגרם להן – סבירה ומובנת בעינינו ההשתלטות העוינת שביצעו מייסדי הנתבעות 1 ו-2, הנתבעים 3 ו-4 עליהן, ותפיסת השליטה בהן באופן מידי.