ח. עוד טען התובע כי עוד קודם לעריכת השימוע, הודיעו הנתבעות 1 ו-2 לספקים כי הוא (התובע) פוטר מעבודתו. כמו כן מונה מנכ"ל אחר תחת התובע, מר טים קרנקו, שכבר החל לכהן בפועל בתפקיד זה, עבר חפיפה והוצג בפני הסמנכ"לים ועובדים נוספים בנתבעות 1 ו-2.
ט. לבסוף התקיים שימוע לתובע ביום 3.7.2017 והוא לווה בצעקות, קללות והטחת עלבונות אישיים הן על התובע והן על באת כוחו, בטונים צורמים, מעליבים ומשפילים.
י. לטענת התובע, מדובר ב"שימוע" למראית עין בלבד, שכן ההחלטה על פיטוריו התקבלה מבעוד מועד, מבלי שניתנה לו האפשרות להשמיע טענותיו ולהתייחס לנטען כלפיו, מבלי שקיימת סיבה עניינית להחלטה פסולה זו, פרט לרצונם של הנתבעים 3 ו-4 לנקום בו על שפעל לטובת הנתבעת 1. עצם ההחלטה לזמן את התובע לשימוע לפני פיטורים בשעה שעוד קודם נושל מתפקידיו בנתבעת 1, מעידה על התנהלות פסולה, חסרת תום לב ובלתי חוקית של הנתבעים 3 ו-4.
יא. ביום 5.7.2017 הודע לתובע על סיום כהונתו בתפקיד מנכ"ל ונשיא בנתבעות 1 ו-2 וזאת מחמת חילופי שליטה בהן וניהול כושל. כמו כן נשלל מהתובע שכרו עבור חודש יוני 2017 שלא כדין.
יב. ביום 10.7.2017 השיבו הנתבעות 1 ו-2 כי מסמכי ה-MOU (מסמכי ההבנות אשר יוגדרו להלן: מזכרי ההבנות הראשון והשני) שנחתמו עם התובע חסרי תוקף, בשים לב לכך שתנאי כהונתו והעסקתו כמנכ"ל לא אושרו מעולם על ידי מוסדות הנתבעות 1 ו-2 וכי הדירקטוריון שלהן הסמיך את הנתבע 3 ואת מר הוכבוים "לבחון את הנושא מבחינה משפטית ולהעביר את הדברים לדירקטוריון לקבלת החלטה בכל הנוגע להתחשבנות בין הצדדים בנוגע לסיום כהונתו של מרשכם". התובע הכחיש את הטענה כי מסמכי ההבנות הם חסרי תוקף.
7. טענות הנתבעים בתמצית:
א. הנתבעים טענו טענה מקדמית, לפיה כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפי הנתבעים 3 ו-4 לחיובם באופן אישי וביקשו למחוק התביעה נגדם על הסף. הנתבעים ויתרו על מתן החלטה בבקשתם זו בהודעתם מיום 14.3.2018.
ב. לגוף המחלוקת טענו הנתבעים כי התובע, כמנכ"ל הנתבעות 1 ו-2, שלשל לכיסו כספים שלא כדין והכל בניגוד לדרישות הקוגנטיות של חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות) בכל הנוגע לאישור תנאי העסקתו כמנכ"ל. יודגש כי הנתבעים לא טענו כי מינויו של התובע למנכ"ל היה בלתי חוקי אלא שתנאי העסקתו לא אושרו כדין (ס' 33 לסיכומיהם).
ג. הנתבעים טענו כי בהתאם לסעיף 272(ג1)(1) לחוק החברות, התקשרות עם מנכ"ל החברה באשר לתנאי כהונתו והעסקתו טעונה אישור מכל אחד ואחד מ-3 האורגנים הבאים: (1) ועדת תגמול (2) הדירקטוריון (3) האסיפה הכללית (להלן –האישור המשולש). האסיפה הכללית החליטה שלא לאשר את תנאי כהונתו המופקעים של התובע אשר נקבעו במזכר ההבנות הראשון. תנאים אלו הצריכו גם את תיקון מדיניות התגמול של הנתבעות 1 ו-2. האסיפה הכללית סירבה לאשר את התיקון.