13. בתביעה שלפניי נתבעו, בין היתר, כספים שלטענת התובעת הועברו לנחום לצורך השקעה בפרויקט בטבריה. תביעות אלה הן בגין שיקים, העברות בנקאיות ומסירת כספים במזומן לברק החל מחודש יוני 2006 ואילך (ראו סעיפים 92, 103 ו-110 לכתב התביעה). תקופת ההתיישנות של תביעה כספית היא 7 שנים (סעיף 5(א) לחוק ההתיישנות). תביעתה הראשונה של התובעת, שגם בה תבעה כספים שהעבירה לנחום לצורך השקעה בפרויקט, הוגשה בחודש אפריל 2012, כלומר פחות מ-6 שנים לאחר הפעולות הכספיות הראשונות. לפי הוראות סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן "חוק ההתיישנות"), בכל הנוגע לתביעות בגין הכספים שהועברו לנחום לצורך הפרויקט בטבריה, אין לכלול במניין תקופת ההתיישנות את פרק הזמן שחלף ממועד הגשת התביעה הראשונה של התובעת נגד נחום באפריל 2012 ועד להגשת התביעה החדשה שלפניי ביולי 2018. אציין כי סבורני שבנסיבות המקרה דנן יש למנות את תקופת ההתיישנות מהמועד שבו נודע לתובעת על גזלת הכספים, ולטענתה נודע לה על כך רק לאחר ההכרעה בתביעות החוב בסוף שנת 2017, אולם אף אם נמנה את תקופת ההתיישנות ממועד העברת הכספים לנחום, תביעות אלה לא התיישנו. כמו כן אעיר כי בתביעה שלפניי תבעה התובעת כספים מנחום גם בעילות נוספות, אך כפי שיפורט בהמשך פסק הדין, אינני נדרש לדון בהן לצורך הכרעה בתביעה הכספית נגד נחום.
14. טענה נוספת בסיכומי נחום היא כי דינה של התביעה להידחות מחמת שיהוי רבתי בהגשתה. בהקשר זה נטען כי השיהוי גרם לנחום נגרם נזק ראייתי בשל ניתוק כל קשר שלו עם הקבלנים שעבדו בפרויקט ואובדן יכולת לשחזר מסמכים בנקאיים מהשנים 2010-2005. עוד נטען כי הגשת התביעה בשלב זה מהווה שימוש לרעה בהליך השיפוטי ופגיעה חמורה בזכויותיו הדיוניות של נחום. דינן של טענות אלה להידחות. נחום לא הוכיח ולו לכאורה שנגרם לו נזק ראייתי כלשהו. לא הוצגה כל אסמכתה לכך שבמועד הגשת התביעה ניסה נחום להשיג מסמכים בנקאיים לגבי השנים הרלוונטיות לתביעה, כגון תדפיסי חשבונות בנק, ולא עלה בידיו לעשות זאת. יתר על כן, חלק מתביעותיה הכספיות של התובעת נגד נחום הועלו עוד בתביעה הראשונה שהגישה נגדו בשנת 2012 ובתביעת החוב שהגישה לתיק הפירוק של אצט בשנת 2013. נחום לא פירט אילו מסמכים בנקאיים ניסה להשיג, אם בכלל, בעקבות הגשת התביעות הנ"ל. נחום אף לא הציג ראיות כלשהן לביסוס טענתו בדבר ניתוק היחסים עם הקבלנים בפרויקט, ומכל מקום טענה זו אינה רלוונטית, משום שנחום כלל לא טען שקיבל את הכספים שנתבעו בתביעה שלפניי או חלק מהם ועשה בהם שימוש לצורך תשלום לקבלנים או קידום הפרויקט. כפי שיפורט בהמשך פסק הדין, בתצהירו של נחום אין כל התייחסות מפורשת וברורה להעברות הבנקאיות, לשיקים ולתשלומים במזומן שפורטו בכתב התביעה ובתצהיר התובעת, ובחקירה הנגדית טען נחום לראשונה שאיננו יודע דבר לגביהם.