131. כפי שנקבע לעיל, נחום קיבל לידיו עבור הדירות את השיקים שפורטו בסעיף 28 לתצהיר התובעת, וביניהם שיקים בסך כולל של 160,000 $ (100,000 + 40,000 + 15,000 + 5,000) שמועדי פירעונם לפני מועד רכישת הדירה הראשונה ברחוב סנהדרין - 1.3.2006. מכאן שהתובעת העבירה לנחום עוד לפני רכישת הדירה הראשונה סך כולל של 210,000 $ (50,000 $ שהופקדו לחשבון המשותף ו-160,000 $ בשיקים), דהיינו סכום קרוב למחיר המלא של כל חמש הדירות (222,000 $). בהמשך העבירה התובעת לנחום שיק נוסף על סך 50,000 $ שמועד פירעונו ביום 1.4.2006, בסמוך למועד רכישת הדירה ברחוב אבשלום – 2.4.2006, כך שעוד לפני רכישת הדירה השנייה העבירה התובעת לנחום סכום כולל של 260,000 $ העולה על המחיר המלא של כל חמש הדירות. לאחר מכן העבירה התובעת לנחום שיקים נוספים בסך כולל של 350,000 $ (100,000 + 150,000 + 50,000 + 50,000) שמועדי פירעונם לפני מועד רכישת הדירה האחרונה ברחוב בני אור 11.8.2006, וזאת בנוסף לסך של 36,100 $ שהפקידה התובעת בחשבון המשותף ביום 31.7.2006. די בנתונים אלה כדי לקבוע כי נחום הפר את חובת הנאמנות שלו כאשר קיבל מהתובעת עבור הדירות, נכון למועד רכישת הדירה החמישית, סכום כולל של 646,100 $ (560,000 $ בשיקים ו-86,100 $ בהעברות לחשבון), כלומר קרוב לפי שלושה מהמחיר המלא של חמש הדירות. היות שהשיקים נמסרו לצורך רכישת הדירות וההוצאות הנלוות להן, חזקה שזהו השימוש שעשה נחום בכספי השיקים, והוא לא הציג גרסה או ראיות כדי לסתור זאת.
132. יתר על כן, משעולה מהראיות כי חלק מההפקדות והתשלומים בגין הדירות לא בוצעו באמצעות החשבון המשותף, די בכך כדי להעביר את הנטל לנחום, ששימש נאמן, להציג גרסה מפורטת בעניין הכספים ששימשו לרכישת הדירות ולתשלום ההוצאות בגינן, אך הוא לא עשה זאת. כמו כן היה על נחום להציג את כל המסמכים שברשותו הנוגעים לדירות, לרבות הסכמי המכר המלאים, הדיווחים לרשויות המס, קבלות על הוצאות ותדפיסי חשבונות בנק, אך הוא לא צירף לתצהירו מסמכים כלשהם הנוגעים לדירות בבאר שבע ואף לא ביקש להגיש מסמכים בשלב מאוחר יותר. בתצהיר התשובות לשאלון הצהיר נחום כי "איני יכול להשיג דוחות בנק מלפני למעלה מעשר שנים" (טענה שלא הועלתה בתצהיר עדותו הראשית ושלא הוכחה ולו לכאורה) וכן הצהיר כי "איני יכול להשיג חוזים מלפני למעלה מעשר שנים" (ראו תשובות 9-7 במוצג ת/6). ואולם, בחקירתו הנגדית הציג נחום גרסה שונה לחלוטין. ראו לעניין זה פרוטוקול מיום 28.10.2021 בעמ' 212, ש' 7-4 : "ש. עליזה כל הזמן מבקשת ממך את הסכמי שכר הדירה. והיא גם האמת היא מבקשת ממך את הסכמי הרכישה ואתה לא נותן לה אותם. אתה יכול להסביר למה? ת. זה לא נכון. כל מה שהיא ביקשה ממני יש לי בבית. אולי קרטונים..." (ההדגשה שלי – מ"ת). בהמשך חקירתו, כשנשאל לגבי הסך של 160,000 $ שהשקיעה התובעת לפי מכתבו מיום 19.3.2007 – סכום שכאמור אינו תואם לסכומים המופעים בתדפיס החשבון המשותף, השיב נחום: "אם את תבואי אליי הביתה... אמרתי לך. יש מסמכים" (עמ' 256 ש' 14-10). לאחר מכן, כנשאל מדוע לא צירף חשבוניות כדי להראות שרכש רהיטים לדירות, השיב נחום: "יש. יש לי את כל התיקים של באר שבע בבית... כולל החשבונות" (עמ' 257 ש' 27).
133. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי עולה מהראיות ולא נסתר שהדירה ברחוב סנהדרין נרכשה בכספים של התובעת בלבד אשר הופקדו בחשבון המשותף שלה עם נחום. לגבי ארבע הדירות האחרות בבאר שבע שנרשמו בבעלות משותפת – התובעת הציגה גרסה מבוססת שלא נסתרה שלפיה העבירה לנחום בשיקים סכומים העולים במידה ניכרת על מחירן המלא של הדירות, ומנגד, נחום ששימש נאמן של התובעת וטיפל ברכישת הדירות נמנע מלהציג גרסה כלשהי בנוגע לתשלומים עבורן ובנוגע לכספים ששימשו לרכישתן, ואף בחר לא להציג מסמכים שהיו ברשותו או בשליטתו הרלוונטיים לדירות. אין אלא לזקוף זאת לחובתו של נחום ולקבוע שאילו היה מציג את כל המידע והמסמכים הנוגעים לדירות, היה עולה מהם כי הוא עשה שימוש בכספים שקיבל מהתובעת כדי לממן את מלוא עלות הדירות. על כן, ובהיעדר כל גרסה של נחום, יש לקבל את טענת התובעת כי נחום השתמש בכספה בלבד כדי לשלם את התמורה עבור חמש הדירות שנרשמו בבעלות משותפת.
מאילו כספים נרכשה הדירה ברחוב החיד"א?
134. בכתב התביעה נטען כי הדירה ברחוב החיד"א הייתה אמורה להירכש עבור התובעת ועבור נחום בחלקים שווים, במסגרת ההסכם ביניהם, אולם נחום פעל בזדון ובמרמה כאשר נמנע מלרשום את התובעת כבעלים של הדירה, ובמקום זאת רשם אותה בשלמות על שם בנו יונתן מבלי לדווח על כך לתובעת. לפי הנטען בכתב התביעה, נחום חתם על הסכם הרכישה בשם יונתן שהתגורר באותה עת עם משפחתו בארה"ב ולא נכח ברכישה, והדירה נרכשה מכספי התובעת באמצעות ייפוי כוח שנתן יונתן לאימו סוניה. התובעת טענה כי שילמה לנחום סכום העולה על מחירן הכולל של כל שש הדירות, כולל הדירה ברחוב החיד"א, וכן הפנתה להתכתבויות בינה לבין נחום המעידות שכל שש הדירות היוו חלק מההשקעה המשותפת. כמו כן טענה התובעת כי רכשה גם ריהוט לדירה ברחוב החיד"א, והפנתה לחשבוניות לתמיכה בטענתה זו (סעיפים 35ו ו-40 עד 44 לכתב התביעה).
135. בכתב ההגנה מטעם נחום נטען כי התובעת ביקרה בישראל לאחר רכישת חמש הדירות הראשונות והצהירה כי היא אינה מעוניינת להשקיע עוד בבאר שבע, ולכן את הדירה השישית רכש נחום לבדו ללא השקעה מצד התובעת (סעיף 58.4). מנגד, בסעיפים 58.16 ו-58.17 לכתב ההגנה, שנכתבו בתשובה לסעיפים 45-33 לכתב התביעה, אין כל התייחסות לטענות שפירטה התובעת בנוגע לדירה ברחוב החיד"א. כל שנטען בסעיפים אלה הוא כי התובעת שילמה מחצית מעלות הדירות, מבלי להחריג את הדירה ברחוב החיד"א. כך גם אין בכתב ההגנה כל התייחסות להתכתבות בין נחום לתובעת בנוגע לדירות, שממנה עולה לכאורה כי הדירה ברחוב החיד"א הייתה כלולה בהשקעה המשותפת.
136. התובעת חזרה בפירוט בתצהיר עדותה הראשית על טענותיה בכתב התביעה בנוגע לרכישת הדירה ברחוב החיד"א (סעיפים 41-36), ואילו נחום בחר לא להתייחס לכך כלל בתצהיר עדותו הראשית ולא להציג גרסה כלשהי בנוגע לרכישת הדירה ברחוב החיד"א ובנוגע להתכתבויותיו עם התובעת בעניין הדירות.
137. נחום נשאל בחקירתו הנגדית לגבי הדירה ברחוב החיד"א, אך השיב בקשר לדירה אחרת, ברחוב יהודה הלוי, שהתובעת לא הייתה מעוניינת בה, ולכן היא לא נרכשה: "היא [התובעת] לא רצתה לקנות היא הייתה איתי, איתי, שנינו ביחד בדירה חדשה... ביהודה הלוי ואמרה לי אם אתה רוצה לקנות תקנה את זה לבד... לא קנינו את זה בסוף", ולגבי הדירה ברחוב החיד"א העיד נחום כי התובעת כלל לא הייתה בה (פרוטוקול מיום 28.10.2021 בעמ' 227 ש' 29-23). מנגד, התובעת העידה בחקירתה הנגדית בהקשר זה כי נחום אמר לה שכיוון שסירבה לרכוש דירה קודמת, הוא מנהל מו"מ לרכישת דירה אחרת ברחוב החיד"א, וכשביקש ממנה לכתוב לה את השיק על סך 360,000 $, הוא ביקש לכלול בה את הדירה ברחוב החיד"א. ראו עדותה של בפרוטוקול מיום 14.10.2021 ש' 14-3:
"…he said you turned down an apartment that I offered too, and he wrote the name of the apartment and he said therefore I am negotiating another apartment and he said it's on Hahida. So when he said that for me to give him the cheque he said (unintelligible) Hahida … The one for 360 was for all the apartments and he told me to include Hahida… I found out later that someone's written in his son's name"
138. ואכן, מעיון בהעתק השיק על סך 360,000 $ שמועד פירעונו 10.12.2007, אשר התובעת הצהירה שקיבלה מהבנק (צורף בנספח 13 לכתב התביעה ובנספח ד לתצהירה), עולה כי התובעת רשמה בכתב ידה על חלקו האחורי של השיק לאמור (ההדגשה שלי – מ"ת):
"Finishing purchase of ALL Ber-Sheva properties including Bnei Or, Avshalom, Sanhedrin, Avraham Avinu, Hachida and Achazia (6 properties)…"
139. על חלקו הקדמי התחתון של השיק, משמאל לחתימה, נרשמה בכתב ידה של התובעת הערה אשר קשה לפענח אותה במלואה, אך עולה בבירור שהיא מתייחסת לסיום הרכישה של הדירות בבאר שבע אשר פורטו שם, לרבות הדירה ברחוב החיד"א. המילה "Hachida" רשומה בפינה השמאלית התחתונה של השיק.
140. התובעת הפנתה בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית להתכתבות בינה לבין נחום (נספח 15 לכתב התביעה), לרבות מכתבה לנחום מיום 10.12.2007, שלפי תוכנו צורף אליו השיק על סך 360,000 $ הנ"ל, ושבו היא מתייחסת לשש דירות שנרכשו (ההדגשה שלי – מ"ת):
"Enclosed you will find a check for 360,000 $ in addition to what I have already paid you… we were going to limit ourselves to the 6 properties already purchased…
Look, you never sent me these or the prior purchase agreement for the 6 properties that we already purchased…"
במכתב נוסף של התובעת לנחום מיום 29.4.2008 שצורף אף הוא בנספח 15 לכתב התביעה, מזכירה התובעת במפורש את הדירה ברחוב החיד"א (ההדגשה שלי – מ"ת):
"I am leaving Israel today but I am not forgetting that I paid you 360,000 $ for the 6 properties in Israel – the one ones [[כך במקור on Bnei Or, Sanhedrin, Avshalom, Avraham Aveinu, Hachida and Ahazia Streets…"
141. נחום כלל לא התייחס בתצהירו למכתבים אלה וממילא לא הכחיש את קבלתם. בחקירתו הנגדית של נחום הוצג לו מסמך (ת/9) שממנו עולה לכאורה כי מכתב התובעת מיום 10.12.2007 הנ"ל נשלח למספר הפקס שלו באותו יום. רק אז העיד נחום לראשונה: "לא דובים ולא יער", וכשנשאל אם גם המסמך הזה מזויף, חזר והשיב: "זה לא דובים ולא יער" (פרוטוקול מיום 28.10.2021 בעמ' 227 ש' 19-11). לגבי המכתב השני מיום 29.4.2008, בחקירתו הנגדית הכחיש נחום שקיבל מהתובעת את המכתב, אך מנגד כשנשאל איך ידעה התובעת ב-2008 על הדירה ברחוב החיד"א, השיב שהוא אינו שומר שום דבר בסוד (עמ' 226 ש' 28-16). נחום לא הסביר בעדותו מדוע לא העלה קודם לכן טענות כלשהן לגבי מכתבים אלה, והתרשמתי כי גרסתו הכבושה לגביהם שהועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית לא הייתה מהימנה.
142. התובעת טענה והצהירה כי לבקשתו של נחום רכשה ריהוט גם עבור הדירה ברחוב החיד"א. מעיון בחשבונית על סך 6,080 $ אשר צורפה בנספח 17 לכתב התביעה, עולה לכאורה כי התובעת רכשה, בין היתר, 24 כיסאות, 6 ספות, 6 שידות ו-6 שולחנות טלוויזיה. נחום לא התייחס לכך בכתב ההגנה או בתצהיר עדותו הראשית. התובעת הבהירה בחקירתה הנגדית כי הריהוט לא נרכש רק עבור הדירה ברחוב החיד"א אלא עבור שש דירות, לפי הוראותיו של נחום שאמר לה מה לקנות (פרוטוקול מיום 21.10.2021 עמ' 144 ש' 25 עד עמ' 145 ש' 11). אומנם התובעת הצהירה כי רכשה את הריהוט ביום 3.1.2007, דהיינו יותר מ-5 חודשים לפני רכישת הדירה ברחוב החיד"א, אך מעדותה עלה כי עוד באותה עת היא ידעה שבכוונתו של נחום לרכוש דירה נוספת מכינוס נכסים, ונחום אמר לה שישמור את הריהוט באחסון עד שיושלם הליך הרכישה של הדירה, אשר לדבריו יכול להימשך חצי שנה או שנה. כמו כן העידה התובעת כי לאחר שרכשה את הריהוט בינואר 2007, נחום ביקש ממנה לרכוש ריהוט אחר ב-2008 (עמ' 143 ש' 31-14). בהמשך העידה כי כשהגיעה לדירות ושאלה איפה הרהיטים שהיא קנתה, נחום אמר לה שהוא נתן חלק מהם לבנים שלו שישימו אותם בדירות אחרות שלהם, ושיתר הרהיטים עדיין נמצאים באחסון (עמ' 145 ש' 17-13).
143. התובעת הפנה בכתב התביעה ובתצהיר למסמך נוסף (נספח 16 לכתב התביעה) הכולל לפי הצהרתה אישור בכתב ידו של נחום לגבי מחיר הדירות, ובהן הדירה ברחוב החיד"א. נחום לא התייחס למסמך זה בכתב ההגנה או בתצהיר עדותו הראשית. בסעיף 44 לכתב ההגנה מטעם נתבעים 7-2 נטען לגבי המסמך הנ"ל, בין היתר, כי "ניכר כי ישנם שני כתבי יד על מסמך זה" ובהמשך נכתב כי "על התובעת להמציא את המסמך המקורי לשם הבאתו לגרפולוג, ועל פי כלל הראיה הטובה ביותר. הנתבעים מכחישים כי אפילו כתב יד אחד בפתק זה הינו כתב ידו של הנתבע". נתבעים 7-2 לא ציינו בסיכומיהם אם ביקשו מהתובעת להעביר לעיונם את המסמך המקורי הנ"ל בהליך גילוי המסמכים או אם הגישו בקשה להמצאתו בהמשך ההליך. ואולם, די בעיון בהעתק המסמך כדי להיווכח שהוא אכן כולל שני כתבי יד שונים: כתב יד מחובר הנחזה להיות של התובעת, וכן כיתוב באותיות גדולות וכהות הנחזה להיות של נחום.
144. בחקירתו הנגדית של נחום הוצג לו המסמך הנ"ל (שהוגש וסומן ת/8) והוא התבקש לאשר ש"כתב היד השחור הכהה זה כתב היד שלך". על כך השיב נחום: "נכון..." ואז ניסה להציג מסמך אחר שממנו לדבריו נלקח הכיתוב. לאחר מכן אישר נחום כי "עד 40,000 זה כתב ידי". בהמשך לכך ביקש עו"ד הולנדר להבהיר שלפי עדותו של נחום, רק הכיתוב הכהה הוא בכתב ידו: "רק הכהה. לא כל מה שמסביב", ובתגובה להערת ב"כ התובעת "הכהה, הכהה. ו-40,000 זה רחוב החיד"א", השיב: "כן, כן. ראיתי". מכאן שגם עו"ד הולנדר הבין מעדותו של נחום כי הוא כתב בכתב ידו את כל הכיתוב הכהה, לרבות השורה הנוגעת לדירה ברחוב החיד"א. רק בעקבות חילופי דברים אלה העיד נחום לראשונה: "זה לא החידה [צ"ל החיד"א – מ"ת]. אני מאוד מצטער, אני לא כתבתי", וטען שהתכוון בעדותו לכך שהחלק שבכתב ידו הוא עד השורה של 40,000 ולא כולל את אותה שורה (עמ' 228 ש' 12 עד עמ' 229 ש' 23). בהמשך נשאל נחום אם הקטע הכהה בנספח 16 הוא חיתוך מתוך מסמך אחר, ובתשובה לכך השיב "זה חיתוך, זה נלקח ממסמך אחר, והוספו דברים שלא נכונים" (עמ' 244 ש' 9-5). נחום לא הסביר מדוע לא העלה טענה זו בכתב ההגנה או בתצהיר עדותו הראשית, אף שהמסמך צורף לכתב התביעה.