119. מעדויותיהם של גיא, דוד וסילבי עולה כי נחום הוא זה שרכש את הדירות שנרשמו בבעלות משותפת עם התובעת, הוא זה ששילם את התשלומים בגינן והוא זה שגבה את דמי השכירות והשתמש בהם לצרכיו. הצהרתם של גיא ודוד כי נחום קיבל את מלוא דמי השכירות כמעין תמורה על ניהול הנכסים היא תמוהה, ואינה מתיישבת עם עדותם בחקירה הנגדית כי דמי השכירות הועברו לנחום כיוון שהיה זקוק לכסף למחייתו ולצורך תשלום חובות. גרסאותיהם אף סותרות את גרסת נחום כי כל כספי השכירות הופקדו בחשבון אצט. נוסף על כך, גיא ודוד לא הציגו ראיות המבססות את טענתם כי כספים שקיבלו ממכירת נכס ברמת החייל הועברו לבקשת נחום לחשבון הבנק של אצט, לצורך החזר הסכומים ששילם נחום עבור חלקם בדירות בבאר שבע. מעדותם של גיא ודוד עלה כי הם קיבלו את הנכס ברמת החייל במתנה מאביהם ולא שילמו כל תמורה בגינו, ולא הוצגו ראיות כלשהן בנוגע לכספים שהתקבלו ממכירת נכס זה ולשימוש שנעשה בהם. מעבר לכך, אין לפניי ראיות כלשהן המבססות ולו לכאורה כי העברות הכספים לאצט, אשר נעשו למעלה מ-3 שנים לאחר רכישת הדירות שנרשמו בבעלות משותפת עם התובעת, היו על חשבון הסכומים ששילם נחום עבור דירות אלה.
120. הראיות הנ"ל מתיישבות עם הוראות ההסכם בין התובעת לנתבע שממנו עולה כי הצדדים ירכשו דירות לצורך השקעה עסקית משותפת שלהם, יממנו יחד בחלקים שווים את עלות הרכישות, השיפוצים וההוצאות, ישכירו את הדירות ויקבלו לידיהם את דמי השכירות, וזאת גם אם הדירות יירשמו על שם ילדיהם של הצדדים. בנסיבות אלה אני קובע כי עולה לכאורה מהוראות ההסכם ומכל העדויות והראיות שלפניי כי נחום התנהל הלכה למעשה כבעלים של הדירות בבאר שבע אשר נרשמו בבעלות משותפת (ולכל הפחות כבעלים של החלקים שנרשמו על שם ילדיו). משכך, עבר הנטל לנתבעים 7-2 לסתור זאת ולבסס כי החלקים בדירות הנ"ל הרשומים על שמם שייכים להם. נתבעים 7-2 לא הרימו נטל זה ולא ביססו שיש להם זיקה כלשהי לדירות, פרט לכך שנחום רשם את הזכויות בדירות על שמם. לפיכך, אין אלא לקבוע כי רישום הזכויות בדירות על שם מי מילדיו של נחום נעשה למראית עין בלבד, בין כדי להימנע מתשלום מס ובין בניסיון "להלבין" כספים שהגיעו לידי נחום ושימשו לרכישת הדירות.
מאילו כספים נרכשו הדירות שבבעלות משותפת?
121. בחקירה הנגדית לאחר שהבהיר כי "אנחנו מדברים על באר שבע עכשיו", העיד נחום כי התובעת "העבירה לחשבון המשותף שממנו נקנו הדירות 1,163,000 דולרים" שמתוכם לדבריו החזיר לה 500,000 $ לחשבון שפתחה על שמה בישראל (עמ' 209 ש' 31-17). אם כן, נחום הודה שקיבל מהתובעת לכל הפחות 663,000 $ לחשבון שממנו נרכשו הדירות (1,630,000 דולר פחות 500,000 $ שלטענתו השיב לתובעת). כך עלה גם מחקירתו החוזרת שבה העיד כי "היא הפקידה 1,163,000 וקיבלה בחזרה, היות והיא פתחה חשבון בבנק לאומי, 500,000. מה שנשאר זה 663,000..." (עמ' 255 ש' 9-6). עם זאת, מנספח ו לתצהיר התובעת שאליו אתייחס בהמשך, עולה שחלק מהסך של 1,163,000 $ הופקד לאחר רכישת הדירות. בחקירה הנגדית העיד נחום כי הדירות לא נקנו בכספים הנ"ל שהופקדו בחשבון המשותף: "לא מזה קנינו את הדירות" (עמ' 210 ש' 16-1), ואילו בחקירתו החוזרת שינה את גרסתו, ולאחר שהעיד כאמור כי "מה שנשאר זה 663,000", הוסיף ש"מתוך זה היה כסף שהושקע בבאר שבע והיתרה זה..." (עמ' 255 ש' 10-9). נחום לא פירט איזה חלק מהסך של 663,000 $ הושקע לטענתו בדירות, ולא ביסס מה נעשה עם יתרת הסכום. נחום אף לא הצליח להסביר מדוע כתב לתובעת ביום 3.10.2008 (מוצג ת/10) שהיא השקיעה באצט סך של 1,300,000 $, אם לפי עדותו, התובעת הפקידה בחשבון המשותף סך של 1,163,000 $, שמתוכם החזיר לה 500,000 $, וחלק מהכספים שנותרו שימשו לרכישת הדירות בבאר שבע. כל שהעיד נחום בעניין זה הוא כי "ברגע שאתה רואה סכומים עגולים אז זה השערות שלי" (עמ' 234 ש' 4 עד עמ' 236 ש' 8).
122. מהראיות בתיק ומעדותו של נחום עצמו עולה שבסמוך לפני רכישת הדירה הראשונה ברחוב סנהדרין ב-2.3.2006, העבירה התובעת ביום 28.2.2006 לחשבון הדולרי המשותף שלה עם נחום סך של 50,000 $. לעומת זאת, הסכום הראשון שהזרים נחום לחשבון הדולרי המשותף הועבר ביום 15.6.2006, כשלושה חודשים וחצי לאחר רכישת הדירה ברחוב סנהדרין, וכחודשיים וחצי לאחר ביצוע התשלום האחרון בגין דירה זו ביום 29.3.2006.
123. התובעת צירפה בנספח ו לתצהירה מסמך שלדבריה נכתב בכתב ידה של הפקידה מירב מבנק לאומי, ובו סיכום הזרמות הכספים לחשבון הדולרי המשותף. לטענתה, נחום מכיר את המסמך היטב והוא הוגש גם לתיק הפירוק. מהמסמך עולה בין היתר כי התובעת הזרימה לחשבון סך של 1,163,060 $ שמתוכם 50,000 $ הפקידה ביום 28.2.2006, ואילו הסכום הראשון שהפקיד נחום לחשבון היה 99,480 $ ביום 15.6.2006. ההעברה מיום 28.2.2006 על סך 50,000 $ מופיעה גם בתדפיס התנועות בחשבון המשותף הדולרי בבנק לאומי שצורף בנספח ה לתצהיר התובעת, שממנו עולה כי ביום 28.2.2006 בוצעה העברה על סך 50,000 $ מחשבון מספר 780 לחשבון הדולרי המשותף של התובעת ונחום. על גבי דף החשבון שצורף לתצהיר נכתב בכתב יד כי התובעת היא זו שביצעה את ההעברה, ונחום לא התייחס לכך בתצהירו. בחקירה הנגדית הכחיש נחום לראשונה, כאמור, שקיבל את השיקים שפורטו בתצהיר התובעת, אך לא הכחיש את ביצוע ההעברות הבנקאיות של התובעת מחשבונה הפרטי בבנק ירושלים לחשבון המשותף, לרבות ההעברה הנ"ל על סך 50,000 $ מיום 28.2.2006. ראו לעניין זה פרוטוקול מיום 28.10.2021 בעמוד 210 ש' 19-9 (ההדגשות שלי – מ"ת):
"עו"ד אלקוני: ב-07.02.06, 2006,
כב' השופט תמיר: בסוף הסכומים והמועדים תאשר או תכחיש.
עו"ד אלקוני: היא העבירה 150,000 דולרים, וב-28.2.2006 עוד 50,000 דולרים. זה העברות בנקאיות. זה שיקים והעברות בנקאיות שהיא עשתה. ואני אומרת לך שעד לרכישת הדירה הראשונה ברחוב סנהדרין, ביום 01.03.2006, כבר קיבלת ממנה בשיקים, 260,000 דולרים.
...
עו"ד אלקוני: אני שואלת אותך, מה דעתך?
העד, מר טובי: דעתי היא שהיא אמרה לי שיש לה חשבון בירושלים, ונתנה לי את השמות של האנשים. ורק הכספים שהועברו מירושלים לחשבונות לתושבים זרים, הם, אלה התשלומים שהיא ביצעה..."
124. בסעיף 87 לסיכומי התובעת נטען כי השיקים נמסרו לנחום "בנוסף לכספים שהעבירה התובעת לחשבון המשותף שפתחו הצדדים בבנק לאומי עד ליום 17.6.2007 שהגיעו מחשבון התובעת בבנק לאומי סניף 780 (ירושלים): ביום 28.2.2006 – 50,000 $ וביום 31.7.2006 36,100 $, סה"כ 86,100 $ (ראו לעניין זה תצהיר ראשון נספח ה). סעיפים 139-133 לסיכומים מטעם נחום נכתבו, לפי כותרתם, בתשובה לסעיפים 113-80 לסיכומי התובעת. בסעיפים אלה העלה ב"כ נחום טענות רק בנוגע לשיקים שנמסרו לפי כתב התביעה בגין הדירות בבאר שבע, מבלי להתייחס כלל לטענה בעניין ההעברות הבנקאיות בסעיף 87 לסיכומי התובעת הנ"ל. כך גם אין התייחסות בסעיפים אלה לעדותו של נחום שבה אישר את ביצוע ההעברות הבנקאיות מחשבון התובעת בבנק ירושלים לחשבון המשותף שלו עם התובעת בבנק לאומי, לרבות ההעברה מיום 28.2.2006 על סך 50,000 $.
125. התובעת צירפה בנספח 7 לכתב התביעה העתק של ההסכם לרכישת הדירה ברחוב סנהדרין והפנתה אליו גם בתצהירה. עותק ההסכם שצורף אינו חתום, אך אין חולק כי ההסכם נחתם, ונחום לא טען שנוסח ההסכם שנחתם היה שונה מהעותק שצירפה התובעת. מהוראות ההסכם עולה כי הרוכשים התחייבו לשלם בגינה סך של 98,826 ₪ שהם שווי ערך ל-21,000 $ ארה"ב, לפי שער הדולר במועד ביצוע כל תשלום. כמו כן נקבע בהסכם שהתשלום הראשון בגין הדירה על סך 10,000 $ ישולם עד 3.3.2006 והתשלום השני על סך 11,000 $ ישולם במועד המסירה שתיעשה לכל המאוחר עד 1.5.2006. התובעת צירפה בנספח ה לתצהירה גם תדפיסי תנועות בחשבון השקלי המקושר לחשבון הדולרי בבנק לאומי. מעיון בתדפיסים אלה עולה כי ביום 2.3.2006 בוצעה העברה בנקאית על סך 47,030 ₪. על גבי דף החשבון שצורף לתצהיר נכתב בכתב יד לצד העברה זו שהיא נעשתה עבור התשלום הראשון של הדירה ברחוב סנהדרין. עוד עולה כי ביום 29.3.2006 נמשך שיק על סך 51,535 ₪. על גבי דף החשבון שצורף לתצהיר נכתב בכתב יד לצד משיכה זו שהיא נעשתה עבור התשלום השני של הדירה ברחוב סנהדרין. הסכומים הנ"ל תואמים לסכומים שנקבעו בהסכם לרכישת הדירה לפי שער הדולר שעמד באותה עת על כ-4.7 ₪ לדולר. נחום שהודה כי החשבון המשותף שימש לתשלום עבור הדירות, לא התייחס לכך בתצהירו ולא הציג כל גרסה אחרת לגבי הסכומים ששולמו ולגבי מועדי התשלום. לפיכך, אני קובע על יסוד הראיות שלפניי כי התשלומים עבור הדירה ברחוב סנהדרין בוצעו מהחשבון המשותף של התובעת ונחום בימים 2.3.2006 ו-29.3.2006.
126. מכל האמור לעיל עולה כי בסמוך לפני רכישת הדירה ברחוב סנהדרין הזרימה התובעת מחשבונה הפרטי בבנק ירושלים לחשבון המשותף שלה ושל נחום בבנק לאומי 50,000 $ (ששווים נכון למועד ההעברה לפי שער של כ-4.7 ₪ לדולר היה כ-235,000 ₪), התשלומים עבור דירה זו בסך כולל של 98,565 ₪ בוצעו מהחשבון המשותף בימים 2.3.2006 ו-29.3.2006, ונחום לא הזרים דבר לחשבון המשותף עד ליום 15.6.2006. לפיכך, ובהיעדר כל גרסה של נחום בנוגע לכספים ששימשו לרכישת הדירה ברחוב סנהדרין, אני קובע כי דירה זו נרכשה במלואה מכספים שהעבירה התובעת לחשבון המשותף.
127. לאחר רכישת הדירה ברחוב סנהדרין, נותר מתוך הסכום של 50,000 $ שהעבירה התובעת לחשבון המשותף הדולרי שלה ושל נחום סך של כ-136,500 ₪ (235,000 ₪ פחות 98,565 ₪ ששולם עבור רכישת הדירה). אין חולק שביום 2.4.2006 נרכשה דירה נוספת ברחוב אבשלום. לא צורף הסכם הרכישה של דירה זו (בנספח 8 לכתב התביעה שאליו הפנתה התובעת צורף רק נסח הרישום של הדירה), אך לפי תצהירה של התובעת, היא נרכשה תמורת 70,000 $ ששווים עמד על כ-326,900 ₪ (לפי השער של כ-4.67 ₪ לדולר נכון למועד חתימת ההסכם). מכאן שהסך של כ-136,500 ₪ שנותר מתוך הסכום של 50,000 $ שהעבירה התובעת (לאחר רכישת הדירה ברחוב סנהדרין) כיסה פחות ממחצית ממחיר עבור הדירה ברחוב אבשלום, והיה צורך לשלם עבורה סך נוסף של כ-190,400 ₪. בהמשך, מחודש מאי 2006 ואילך נרכשו דירות נוספות ברחובות אחזיה, אברהם אבינו ובני אור. מהסכמי המכר של שלוש דירות אלה שצורפו לתצהיר התובעת עולה כי מחירן הכולל עמד על סך של 131,000 $ (46,000 $ + 49,000 $ + 36,000 $). לפי דפי החשבון, פרט לסך של 50,000 $ הנ"ל, העבירה התובעת לחשבון המשותף הדולרי סך של 36,100 $ ביום 31.7.2006, ואילו נחום העביר לחשבון הדולרי סך של 99,480 $ ביום 15.6.2006 וסך של 25,019 $ ביום 11.8.2006. אציין כי לפי נספח ו לתצהיר התובעת, יתר ההפקדות בוצעו רק החל מסוף נובמבר 2007, דהיינו למעלה משנה לאחר רכישת הדירות שבבעלות משותפת וכחצי שנה לאחר רכישת הדירה ברחוב החיד"א.
128. מהנתונים דלעיל עולה לכאורה כי העלות הכוללת של חמש הדירות שבבעלות משותפת הייתה 222,000 $, לא כולל הוצאות נלוות ועלויות שיפוץ, ובתקופה הרלוונטית לרכישתן הפקידה התובעת בחשבון המשותף שלה ושל נחום סך כולל של 86,100 $ בלבד, ואילו נחום הפקיד סך כולל של 124,499 $. בכתב ההגנה של נחום נטען שהדירות בבאר שבע נרכשו בדיוק לפי המוסכם, דהיינו "50% השקעה של כל צד" ושהתובעת שילמה "מחצית מהעלויות בגין הדירות" (סעיפים 58.16 ו-58.17 לכתב ההגנה), אולם בחקירתו הנגדית העיד נחום שהכספים היחידים שקיבל מהתובעת הם אלה שהיא הפקידה בחשבון המשותף, ולפי הנתונים הנ"ל, התובעת הפקידה בחשבון המשותף סכום נמוך משמעותית ממחצית עלות הדירות בתוספת הוצאות נלוות. על כן, אין אלא לקבוע כי חלק מהתמורה ששילמה התובעת בגין הדירות לא הופקדה בחשבון המשותף. זאת ועוד, במהלך חקירתו הנגדית של נחום הוצג לו מסמך הנחזה להיות מכתב בכתב ידו (כפי שהוא נוהג לכתוב באנגלית, באותיות גדולות – capital letters) שנשלח ביום 19.3.2007 ממספר הפקס שלו לתובעת (ת/11). בניגוד למכתבים אחרים שעליהם נשאל, לגבי מכתב זה לא העלה נחום כל טענה שהוא מפוברק או מזויף. בראש המכתב, תחת הכותרת "INVESMENT", נכתב, "ALISA: 160,000". כשנשאל נחום היכן מופיעה ההשקעה על סך 160,000 $ בחשבון המשותף, ניסה תחילה להתחמק מלהשיב, ולאחר מכן העיד ש"צריך 160" בניסיון לטעון שזה הסכום שצריך להשקיע ולא הסכום שהושקע בפועל (עמ' 254 ש' 8 עד 31), אך המכתב נכתב למעלה מחצי שנה לאחר רכישת הדירה החמישית בבאר שבע. מכאן שלדבריו של נחום במכתבו הנ"ל, נכון ליום 19.3.2007 התובעת כבר העבירה סך של 160,000 $ לצורך רכישת הדירות בבאר שבע, אך הסכום הכולל שהפקידה בחשבון המשותף עד לאותו מועד הוא 86,100 $ בלבד.
129. אוסיף כי בדף החשבון שצירפה התובעת לא מופיעים התשלומים בגין הדירה ברחוב אבשלום והתשלום השני בגין הדירה ברחוב בני אור. כך גם לא מופיעים בדפי החשבון כל התשלומים הנלווים עבור רכישת הדירות (כגון שכר טרחה ומיסים) ותשלומים עבור שיפוץ ותחזוקה. לכן, ובהיעדר כל גרסה של הנתבעים בעניין זה, אין אלא להסיק שתשלומים אלה שולמו מחשבון אחר. לפיכך אני קובע כי עולה לכאורה מהנתונים ולא נסתר שהעסקאות של רכישת הדירות לא בוצעו אך ורק באמצעות החשבון המשותף: חלק מהתשלומים בוצעו מחשבונות אחרים וחלק מהסכומים שהשקיעה התובעת בדירות לא הופקדו בחשבון המשותף.
130. מעיון בתדפיסי התנועות בחשבון המשותף שצורפו לתצהיר התובעת עולה כי לא מופיעות בו הפקדות או העברות בסכומי השיקים שהתובעת הצהירה שמסרה לנחום עבור הדירות. התובעת הצהירה כי "מעיון בתדפיסים עולה שטובי לא הפקיד את הכספים שנתתי לו או שהפקיד את חלקם תחת שמו" (סעיף 29 לתצהיר, ההדגשה במקור). בהמשך הצהירה התובעת כי "כיום ברור לי שהכספים שהוא העביר לחשבון המשותף היו מכספים שאני נתתי לו" (סעיף 30 לתצהיר). למרות זאת, נחום לא הציג בתצהיר עדותו הראשית גרסה כלשהי לגבי מקור הסכומים של 99,480 $ ו-25,019 $ הנ"ל שהפקיד בחשבון המשותף. גם בחקירתו הנגדית לא פירט נחום, וודאי שלא ביסס, מאילו מקורות כספיים שולמו סכומים אלה. נחום התייחס לראשונה בחקירתו הנגדית לסכומים שקיבל לטענתו ממכירת נכסי נדל"ן מסוימים בארה"ב ובישראל (פרוטוקול מיום 28.10.2021 מעמ' 144 ש' 25 עד עמ' 146 ש' 11), אך זאת לדבריו כדי לממן את השקעותיו באצט ולא בדירות בבאר שבע. יתר על כן, נחום לא הציג אסמכתאות כלשהן לביסוס גרסתו הכבושה בעניין מכירת נכסים אלה והתמורה שקיבל בגינם, למעט התמורה בגין הבית באבן יהודה שהתקבלה לפי עדותו בסוף שנת 2011, זמן רב לאחר רכישת הדירות בבאר שבע.