107. נתבעים 2, 6 ו-7 הגישו תצהירי עדות ראשית בנוגע לדירות בבאר שבע. משלושת התצהירים עולה כי נחום הוא זה שרכש עבור ילדיו את מחצית הזכויות ב-4 הדירות שנרשמו בבעלות משותפת עם התובעת (סעיף 8 לתצהיריהם של נתבעים 6 ו-7 וסעיף 5 לתצהירה של נתבעת 2).
108. נתבע 6, דוד טובי (להלן "דוד"), ונתבע 7, גיא טובי (להלן "גיא"), הצהירו בין היתר כי אביהם נחום ואחיהם יונתן שהתגורר עם משפחתו בארה"ב היו מעורבים בעסקים משותפים, והיו התחשבנויות ביניהם. כמו כן הצהירו דוד וגיא כי להם, לאחותם וליונתן היה נכס עסקי ברחוב הברזל 31 ברמת החייל בתל אביב, וכשהחליטו למכור אותו, אמרו לנחום שהחלק של דוד וגיא יועבר כדי לכסות את ההשקעות שהשקיע נחום עבורם. בהמשך התייחסו דוד וגיא להעברות כספיות שבוצו לטענתם בשנים 2007, 2009 ו-2010 כדלקמן: (1) העברת סך של 80,000 ₪ ביום 16.10.2007 מהחשבון המשותף של דוד וגיא; (2) העברת סך של 200,000 ₪ ביום 29.3.2010 מחשבון שותפות של כל האחים לחשבון אצט, שמתוכו הושב סך של 20,000 ₪ ביום 14.6.2010, כך שהועבר למעשה סך של 180,000 ₪; (3) העברת סך של 190,000 ₪ ביום 8.9.2009 מהחשבון המשותף של כל האחים בבנק מזרחי לחשבון אצט. לא צורפו מסמכים לתמיכה בטענות אלה, אך הוצהר שאין חולק שהכספים נכנסו לחשבון הכללי שערך מפרק אצט. עוד הוצהר כי הייתה התחשבנות כללית בין הילדים לנחום, אך לא נערכו מסמכים בכתב ולא הייתה התחשבנות מדויקת "על השקל". כמו כן הצהירו דוד וגיא לגבי הדירות שנרשמו בחלקן על שמם כי היות שנחום "הוא זה שרכש את הנכס" עבורם כהשקעה והיות ש"הוא זה שניהל את הנכס, הוא גם נטל את שכר הדירה".
109. גיא ודוד הצהירו, כאמור, כי אמרו לנחום שאת החלק שלהם מתמורת הנכס ברמת החייל יעבירו לו כדי לכסות את ההשקעות שהשקיע עבורם (סעיף 7 לתצהיריהם). מכאן שלשיטתם של גיא ודוד הם העבירו כספים רק בגין החלקים בדירות שנרשמו על שמם ברחוב אחזיה וברחוב אברהם אבינו, ולא בגין החלקים בשתי הדירות הנוספות שנרשמו על שם יונתן. ואולם, גיא ודוד הצהירו כי העבירו סך כולל של 450,000 ₪ (80,000 + 180,000 + 190,000), כלומר סכום העולה על המחיר המלא של שתי הדירות ברחוב אחזיה וברחוב אברהם אבינו (אשר מחירן הכולל הוא 59,000 $ שהם כ-420,000 ₪ לפי שער הדולר במועד המכירה). לא הוסבר מדוע לכאורה שולם סכום העולה על המחיר המלא של שתי הדירות הנ"ל, אף על פי שרק מחצית מדירות אלה נרשמו על שם גיא ודוד.
110. זאת ועוד, הגרסאות שהציגו גיא ודוד בתצהיריהם סותרות את גרסתו של נחום. בכתב ההגנה של נחום נטען כי הדירות בבאר שבע נרכשו בדיוק לפי המוסכם - "50% השקעה של כל צד", ובתצהירו של נחום אין התייחסות כלשהי לדירות בבאר שבע. נחום לא טען ולא הצהיר שמימן רק באופן זמני את החלקים בדירות שנרכשו על שם ילדיו, ושהם החזירו לו כספים בגין ההשקעה זו כעבור מספר שנים, בין היתר באמצעות העברת כספים לחשבון של אצט. נהפוך הוא, בשאלון שהופנה לנחום בהליכים המקדמיים הוא נשאל מדוע רכש את הדירות על שם ילדיו והשיב: "מטרתי הייתה לדאוג לרווחת ילדיי ונכדיי כל עוד אני בחיים, ולכן הנני רוכש עבורם נכסים במתנה גמורה וללא שום תמורה" (ההדגשה שלי – מ"ת). כשנשאל מה היה המקור הכספי לרכישת הדירות השיב: "כספים שברשותי", מבלי לפרט דבר לגבי כספים אלה, וזאת אף כשנשאל במפורש מה המקור לסכומים מסוימים שהופקדו בחשבון המשותף שלו עם התובעת (ראו שאלון שהוגש וסומן ת/6 ותצהיר תשובות שצורף וסומן ת/7 – שאלות 5, 6 ו-37). גם בחקירתו הנגדית העיד נחום כי שילם עבור החלקים של ילדיו בכל הדירות בבאר שבע, ולדבריו "לילדים שלי, סידרתי אותם כמו שצריך, ולכן יש לי 25 נכדים ואני, ההסדר שלי עם ילדיי שהם יעבירו את זה לילדים שלהם" (פרוטוקול מיום 28.10.2021 בעמ' 200 ש' 2-1).
111. דוד וגיא לא פירטו בתצהיריהם מתי מכרו את הנכס העסקי הנטען ברמת החייל, כמה כסף קיבלו עבורו ומתי שולמה התמורה. רק בחקירתו הנגדית העיד גיא כי הנכס נמכר בשנת 2008 תמורת 930,000 בתוספת מע"מ והכסף נכנס בערך באמצע שנת 2009, אך לא הוצגו אסמכתאות כלשהן לתמיכה בגרסתו. בין היתר לא הוצגו נסח רישום מקרקעין, הסכם מכר של הנכס או תדפיסי חשבון בנק בנוגע לתשלומים שהתקבלו. כשנשאל גיא מדוע לא צירף לתצהירו מסמכים כדי לבסס את טענתו בעניין הבעלות בנכס ברחוב הברזל ומכירתו, השיב: "מה שתרצי אני אבוא להוכיח" (עמ' 274 ש' 9-2), מבלי להסביר מדוע לא הציג את המסמכים עד לאותה עת. גם בהמשך לא ביקשו גיא ודוד להגיש ראיות נוספות כלשהן.
112. מחקירתם הנגדית של דוד וגיא עלה כי נחום הוא שרכש עבורם את הנכס ברמת החייל. דוד העיד לגבי הנכס הנ"ל כי "אין מי שמכחיש שלא שילמנו עליו שקל" (עמ' 303 ש' 36), והוסיף כי נחום נתן להם את הנכס במתנה גמורה כדי שיהנו ממנו, ועם הזמן הם גם טיפלו בנכס, קיבלו את שכר הדירה ושברו את הראש (עמ' 304 ש' 3-2). גיא העיד כי "מה שעשינו בזה [בכסף שהתקבל מהנכס ברחוב הברזל] העברנו את הכסף לאבא על מנת שיהיו לנו הנכסים האלה בבאר שבע" (עמ' 277 ש' 6-4), אך בהמשך העיד כי רק בשנת 2007, דהיינו לאחר שכבר נרכשו כל הדירות בבאר שבע שנרשמו בבעלות משותפת עם התובעת, החלו בעיות עם השוכר של הנכס ברמת החייל והועלתה האפשרות למכור אותו. כך העיד גיא בהקשר זה (ההערות בסוגריים מרובעים הן של הח"מ): "ב-2007, כשאבא היה אז ברכישה של הדירות [בבאר שבע, אולם כאמור הן נרכשו ב-2006]... אבי פרץ [הדייר בנכס], אמר שיש לו בעיה עם התשלומים של שכר הדירה... אז אנחנו, כשאבא רכש את הדירות [בבאר שבע], ואמרנו לו שהעסקאות האלה הן פנטסטיות, מתחילת הדרך... אז אמרנו שאנחנו בתוך תהליך למכור. עד שהתהליך יתבשל למכירה, עד שמצאנו בן אדם ועד שקיבלנו החלטה באיזה מחיר אנחנו מוכרים היה באזור 2008. התשלום האחרון היה באמצע 2009" (עמ' 277 ש' 28-14). לאחר מכן העיד דוד כי "אני חושב שזה 4 שנים התברברנו שם עם פרץ הזה". נתבעים 7-2 לא ביקשו להזמין לעדות את אותו דייר בנכס ברמת החייל בשם אבי פרץ כדי לבסס מתי אמר להם לראשונה שיש לו בעיה לשלם את שכר הדירה ומתי אמרו לו לראשונה שבכוונתם למכור את הנכס. נתבעים 7-2 כאמור אף לא ביססו בראיות מתי נמכר הנכס ומתי שולמו התשלומים בגינו.
113. גיא ודוד הצהירו לגבי התשלום הראשון בגין חלקם בדירות כי "העברנו מחשבון הבנק שלנו בבל"ל סך של 80,000 ₪ ביום 16.10.2007" (ההדגשה שלי – מ"ת). בניגוד להצהרתם זו של גיא ודוד, בסעיף 20 לסיכומים מטעמם הופנה בית המשפט לדוח של רו"ח מטעם מפרק אצט שבו "אושר במפורש תשלום בסך 80,000 מהחברה של יונתן המנוח ואחיו" (ההדגשה במקור), ומהדוח עולה שמדובר בתשלום מחשבון ב"בנק מזרחי" ולא מחשבון בבל"ל. על כל פנים, הסך של 80,000 ₪ הנ"ל שולם עוד לפני המועד שבו, לטענתם של גיא ודוד, נמכר הנכס ברמת החייל, בשנת 2008. גיא העיד לראשונה בחקירתו הנגדית כי "ה-80,000 ₪ לא שאלת עליהם, לא נובעים... מהסיפור של המכירה. הם כסף אחר שהיה לנו" (עמ' 278 ש' 30-25). דוד לא פירט מה מקור הסכום של 80,000 ₪ הנ"ל ולא הציג כל ביסוס לכך. מנגד, התובעת טענה שמדובר בתשלום עבור מניות שרכשו גיא ודוד באצט. בהקשר זה הפנתה למסמך שהוא לדבריה הודעת דוא"ל שכתב לה דוד מכתובת הדוא"ל שלו, שלפיה הם חייבים לה 80,000 ₪ ויתנו אותם לנחום או שיעבירו לחשבון שלה. דוד נשאל על כך בחקירתו הנגדית והעיד תחילה שאם המסמך הוא אמיתי, "זה רק אולי אם הוא נוסח על ידי אמא שלי ועשינו העברה". מכאן שבתחילת עדותו דוד לא שלל את האפשרות שההודעה הנ"ל אכן נשלחה ושאמו ניסחה אותה עבורו. בהמשך, כשנשאל אם גם המסמך הזה מזויף השיב: "אינני יודע מה הלגיטימיות של הדבר הזה. ודאי שאני לא, ודאי שאני לא זוכר", לאחר מכן העיד כי "אני לא יודע על מה מדובר", ורק לבסוף, לאחר שבא כוחו אמר "או שהמסמך מזויף כולו", העיד דוד כי "המסמך הזה, לא מופקע בעיני שמזויף" (עמ' 310 ש' 20 עד עמ' 312 ש' 36). אינני נדרש לקבוע מהו המשקל שיש לייחס לאותה הודעת דוא"ל. די בקביעה כי דוד וגיא לא הציגו פירוט ואסמכתאות כדי לבסס, ולו לכאורה, שהסך של 80,000 ₪ שהועבר ביום 16.10.2007, למעלה משנה לאחר רכישת הדירה האחרונה שנרשמה בבעלות משותפת עם התובעת, ניתן על חשבון הסכומים ששילם נחום עבור הדירות.
114. לפי גרסתם של דוד וגיא, הנכס ברמת החייל נמכר בשנת 2008, כשנתיים לאחר רכישת הדירות שנרשמו בבעלות משותפת עם התובעת במהלך שנת 2006; התמורה בגין הנכס הנ"ל התקבלה רק באמצע שנת 2009; ולאחר מכן ב-8.9.2009 הועבר לאצ"ט סך של 190,000 ₪ וב-29.3.2010 סך של 200,000 ₪ שמתוכו הוחזר סך של 20,000 ₪ ביום 14.6.2010. התובעת טענה כי ההפקדה בסך 200,000 ₪ הנ"ל בוטלה, ובתגובה לכך טענו נתבעים 7-2 בתחילת עמ' 51 לסיכומיהם שלא נמצאה כל הוראת ביטול ושרו"ח אבני שמונתה מטעם המפרק אינה מאשרת שההמחאה בוטלה. ואולם לא במקרה שילבו נתבעים 7-2 בסיכומיהם צילום של קטע מדוח אבני המתייחס לשיק על סך 190,000 ₪ בלבד, ללא צילום של החלק המתייחס לשיק על סך 200,000 ₪ מיום 29.3.2010. מעיון בדוח אבני עולה כי לצד ההעברה על סך 200,000 ₪ הנ"ל נרשמה הערה: "אבל ב-31.5.2010 נרשמה פקודת ביטול באותו סכום (מצ"ב כנספח ד)..." (ראו עמ' 15 לדוח אבני). אין כל התייחסות להערה זו בסיכומיהם של נתבעים 7-2 והם לא הציגו את אותו נספח ד או ראיות אחרות כדי לבסס שההפקדה לא בוטלה. מכל מקום, בין אם ההפקדה הנ"ל על סך 200,000 ₪ בוטלה במלואה ובין אם לאו, אין חולק שגיא ודוד לא שילמו דבר עבור הדירות בבאר שבע במועד רכישתן, ורק שנים לאחר מכן העבירו לאצ"ט כספים שלא ברור מהם. ראו לעניין זה עדותו של גיא בעמ' 292 ש' 25-20 :
"ש. אתה לא שילמת שום דבר במועד הרכישה.
ת. במועד הרכישה לא. אמרתי את זה.
ש. רגע. שילמת שנתיים אחר כך, 3, סליחה 4 שנים אחר כך.
ת. נכון, בלית ברירה.
ש. לאצ"ט כספים שאנחנו לא יודעים מה הם.
ת. בלית ברירה."
115. התובעת טוענת כי כל הכספים שהעבירו דוד וגיא לאצט הן בגין מניות שרכשו בחברה. דוד וגיא אמנם הודו בסופו של דבר בחצי פה שהיו בעלי מניות באצט, אך טענו שלא שילמו עבור המניות, ושהעבירו את הכסף לאצט לבקשת אביהם כהחזר על השקעתו בדירות בבאר שבע. ואולם לא הוצג כל בסיס לטענתם של דוד וגיא כי הסכומים שהועברו לחשבון של אצט, כ-3 עד 4 שנים לאחר רכישת הדירות שנרשמו בבעלות משותפת עם התובעת, ניתנו לצורך החזר על השקעתו של נחום בדירות אלה. גם לשיטתם של דוד וגיא, נחום הוא זה ששילם את התמורה עבור הדירות במועדי רכישתן, ולא הוכח שהייתה התחשבנות מאוחרת ביניהם על כך.
116. נתבעת 2, סילביה טובי (להלן וכפי שכונתה בחקירתה "סילבי"), שהייתה נשואה ליונתן, הצהירה כי יונתן ואביו נחום היו מעורבים בעסקים משותפים, והיו התחשבנויות ביניהם שהיא אינה בקיאה בהם. סילבי התייחסה בקצרה לכך שנחום רכש עבור ילדיו מחצית מהזכויות ב-4 דירות, וב-2 מהן נרשמו מחצית מהזכויות על שם יונתן. סילבי לא ציינה מאילו כספים רכש נחום את הזכויות בדירות אלה. עוד הצהירה סילבי כי לאחר פטירתו של יונתן בחודש אפריל 2009, היא לא עשתה עם הדירות דבר במשך שנים, ונחום הוא זה שטיפל בהן - "לא התחשבנתי עם חמי והואיל והוא טיפל בדירות הוא נטל את שכר הדירה". לדבריה, נחום אמר לה שגבה את שכר הדירה עבור ילדיה והיא לא ראתה כל צורך להתחשבן איתו.
117. סילבי העידה כי היא אינה יכולה להראות מסמכים כלשהם בנוגע לעסקים בין נחום ליונתן שאליהם התייחסה בתצהירה, לרבות ציוד שיונתן קנה ושלח לנחום, העברות כספיות והתחשבנויות שהיו ביניהם (עמ' 261 ש' 29-13). גיא העיד ששמע מאבא שלו ומיונתן שהיו העברות כספיות ביניהם, אך מעבר לכך הוא אינו יודע דבר (עמ' 268 ש' 17-12). בהמשך העיד גיא כי ידוע לו על העברות כספיות שבוצעו בשנים 2004 ו-2005, כלומר לפני רכישת הדירות בבאר שבע. כשנשאל גיא אם נכון שאין לו הוכחות לביצוע ההתחשבנויות בין נחום ליונתן, השיב "נכון. הכל משמיעה" (עמ' 270 ש' 8 עד עמ' 271 ש' 35). גם דוד העיד ששמע מיונתן ומאביו שהיו התחשבנויות ביניהם בנושא הדירות, אך לא הציג כל פירוט או ביסוס לגבי התחשבנות זו (עמ' 297 ש' 32 עד עמ' 298 ש' 29).
118. לגבי השכרת הדירות שנרשמו בבעלות משותפת עם התובעת, גיא אישר בעדותו שמעולם לא קיבל את דמי השכירות בגין הדירות, ועלה מחקירתו שגם בעתיד הוא אינו מצפה לקבל את כספי השכירות, ושאביו השתמש בכספים לצרכיו. לדבריו "אבא היה צריך את הכספים. מזה הוא חי" (עמ' 291 ש' 24 עד עמ' 292 ש' 6). דוד העיד אף הוא ש"השכירות לא הגיעה אלינו. אבא טיפל בזה כל הזמן. השכירות עברה אליו". כשנשאל אם הוא יודע מה עשה נחום עם דמי השכירות השיב דוד: "עם השכירות לא נכנסתי איתו אף פעם", ולאחר מכן העיד שנחום אמר לו שהוא "משתמש בשכר הדירה לפרוע לאנשים חובות" עמ' 306 ש' 31 עד עמ' 307 ש' 4). בהמשך, כשנשאל דוד מדוע לא סייע להוציא דייר שלא שילם, השיב: "כל הטיפול בדירות זה נעשה על ידי אבי" (עמ' 315 ש' 34-23). יצוין כי עדותם זו של גיא ודוד שלפיה נחום השתמש בדמי השכירות לצרכיו השוטפים ולכיסוי חובות שלו לאנשים, סותרת את טענתו של נחום שהועלתה במכתבו לעו"ד סבסטיאן משנת 2014, כי "את כל שגביתי במשך 7 שנים [בגין דמי השכירות בבאר שבע] הפקדתי בחשבונות של טבריה" (ראו בעניין זה עדותו של נחום בעמ' 211 ש' 36-10). נחום אף לא הציג כל ביסוס לטענתו כי התובעת ביקשה ממנו להפקיד בפרויקט בטבריה את כל כספי השכירות מהדירות בבאר שבע (עמ' 215 ש' 21 עד עמ' 218 ש' 34).