"11. It will not be possible to buy or sell any of the apartments without clear written agreements from both sides."
בסעיף 8 להסכם נקבע כי הצדדים פתחו חשבון משותף בבנק לאומי, שבו השקיעו וישקיעו כספים בחלקים שווים. עוד נקבע כי החשבון ישמש לתשלום עבור נכסים חדשים, שיפוצים והוצאות נוספות, ושכר הדירה שיתקבל מהדיירים ישולם לחשבון זה. עם זאת נקבע כי במקרה שתשלום נעשה מחשבון אחר, מכל סיבה שהיא, התשלום יהווה חוב משותף של הצדדים, ושניהם יידרשו לפרוע אותו:
"8. The parties have opened a joined account at Bank Leumi, into which they made and will make equal investment. This account will be used to pay for new properties, renovations and other fees. Rent that will be received from tenants will be paid into this account. However, if a payment is made from a different account for whatever reason, the new payment will be considered a joined debt of the common account and of the parties. In such a case both parties will have to repay the debt."
בסעיף 12 להסכם נקבע כי נחום יוביל, ינהל ויבצע את הפעילות של המיזם המשותף בשלוש השנים הבאות, שלאחריהן יחליטו הצדדים כיצד לנהל את הפעילות. עוד נקבע כי כל ספרי הנהלת החשבונות, הרישומים החשבונאיים, חשבונות הבנק וכל המסמכים האחרים שקשורים לנכסים יהיו פתוחים לבדיקה:
"12 Mr. Nahum Tovy will lead, manage and conduct operations for the joined venture for the next three years. After this period of time, the parties will decide in writing as to the method to conduct operations. All accounting books and records as well as all bank accounts and other papers that may relate to these properties shall be open to examination."
96. מהוראות ההסכם עולה שכל אחד מהצדדים היה רשאי לרשום את חלקו בנכס על שם ילדיו, אולם רק הצדדים להסכם, התובעת ונחום, הם שישקיעו את הכספים הדרושים לרכישת הנכסים לשיפוצם ולתחזוקתם והם שיקבלו את כספי שכר הדירה בגינן. כמו כן עולה מההסכם כי גם אם הדירות יירשמו על שם ילדיו של נחום, השליטה בכל הנוגע לניהול הדירות, השכרתן ומכירתן תיוותר בידי התובעת ונחום.
97. מסעיף 12 עולה כי נחום התחייב לפעול כנאמן של התובעת ולנהל גם עבורה את המיזם המשותף, לרבות העברת כספי התמורה עבור הדירות, תשלום הוצאות התחזוקה והשיפוץ והפקדת שכר הדירה לחשבון המשותף. בהסכם יש התייחסות לחשבון המשותף שפתחו הצדדים בבנק לאומי לצורך הפקדת כספים ותשלום הוצאות, אך מוזכרת גם האפשרות שחלק מהתשלומים יבוצעו מחשבונות אחרים. עוד נקבע שכל המסמכים החשבונאיים והבנקאיים יהיו פתוחים לבדיקת הצדדים, ולכן נחום, ששימש כנאמן וניהל את המיזם, הוא שהיה צריך למסור לתובעת מידע מלא ולהציג לה את כל המסמכים הרלוונטיים הנוגעים לדירות.
98. אין חולק כי מתוך שש הדירות בבאר שבע המוזכרות בכתב התביעה, לכל הפחות חמש דירות אשר רשומות במשותף על שם התובעת ומי מהנתבעים, נרכשו מכוח ההסכם הנ"ל. רק לגבי הדירה השישית, הדירה ברחוב החיד"א שנרשמה כאמור על שמו של יונתן בלבד, קיימת מחלוקת אם נרכשה מכוח ההסכם.
התשלום עבור הדירות: גרסת התובעת והיעדר גרסה של נחום
99. בכתב התביעה פירטה התובעת כיצד העבירה לנחום עבור שש דירות בבאר שבע שיקים בסך כולל של כ-410,000 $, וטענה כי נחום הונה אותה לחשוב שסכומים אלה מכסים רק 50% מעלות הדירות ומההוצאות הנלוות לרכישתן, לרבות מיסים, שכר טרחת עו"ד ושיפוצים שבוצעו לצורך השכרה. כמו כן נטען שנחום סירב להציג לתובעת את הסכמי המכר של הדירות וחשבוניות על כספים שטען ששילם, ורק בדיעבד גילתה התובעת שהעלות הכוללת שלהן עמדה על 260,000 $ בתוספת הוצאות (סעיפים 45-33 לכתב התביעה). לתמיכה בטענותיה הפנתה התובעת בין היתר למסמכים הנחזים להיות התכתבויות שלה עם נחום.
100. בכתב ההגנה מטעם נחום הוכחשו בכלליות טענות התובעת בכתב התביעה בעניין הדירות בבאר שבע, ונטען שהן נרכשו בדיוק לפי המוסכם – "50% השקעה של כל צד". בהמשך נטען שהתובעת "שילמה רק מחצית מהעלויות בגין הדירות... הכול כמתואר בהרחבה לעיל" (סעיפים 58.16 ו-58.17 לכתב ההגנה). ואולם למעשה, לא הוצג בכתב ההגנה כל פירוט בנוגע למחירי הדירות ולהוצאות הנלוות ששולמו לצורך רכישתן ושיפוצן לצרכי השכרה. כך גם אין בכתב ההגנה כל פירוט לגבי הסכומים ששילמה התובעת בגין הדירות ולגבי האופן שבו הועברו לנחום, ואף לא לגבי הסכומים ששילם נחום לטענתו בגין הדירות. כמו כן אין בכתב ההגנה כל התייחסות ישירה ומפורשת למסמכים שצורפו לכתב התביעה, לרבות ההתכתבויות בעניין רכישת הדירות והסכומים שהושקעו בהן. אם כן, נחום לא הציג בכתב ההגנה גרסה מפורטת כלשהי בנוגע לעלות רכישת הדירות בבאר שבע, למידע ולמסמכים שמסר לתובעת בנוגע לדירות ולסכומים שהשקיע בהן כל אחד מהצדדים.
99. בסעיפים 30-23 לתצהיר עדותה הראשית חזרה התובעת על טענותיה בכתב התביעה בעניין רכישת הדירות בבאר שבע, ועשתה זאת בהרחבה ותוך הפניה לאסמכתאות רבות, אך הצהירה שהעבירה לנחום בגין הדירות שיקים (שהעתקיהם צורפו לתצהיר) בסך כולל של 920,000 $ ולא של 410,000 $ כפי שנטען בכתב התביעה. מהצהרותיה ועדותה של התובעת עולה כי שינוי הגרסה נובע מכך שלאחר הגשת כתב התביעה קיבלה מהבנק העתקים של שיקים נוספים שנמשכו מחשבונה, שעליהם נכתב כי הועברו בגין הדירות בבאר שבע, וכך התברר לתובעת שלמעשה העבירה לנחום סכומים גבוהים יותר עבור הדירות. אציין כי התובעת הציגה העתקים של כל השיקים ושל כל דפי החשבון הרלוונטיים המעידים על פירעונם, אך הם צורפו במקומות שונים (נספחים 13 ו-33 לכתב התביעה, נספח ד לתצהיר ומוצג ת/13). כאמור לעיל, בעקבות החלטת בית המשפט מיום 3.1.2022 הוגשה מטעם התובעת ביום 7.1.2022 תגובה ובה טבלה הכוללת פירוט לגבי כל המסמכים במוצג ת/13 ומיקומם בנספחי כתב התביעה ותצהיר התובעת. מהטבלה עולה כי כל השיקים שהתובעת הצהירה שהעבירה לנחום בגין הדירות בבאר שבע, כמפורט בסעיף 28 לתצהירה, צורפו לכתב התביעה או לתצהיר עדותה הראשית וכן צורפו דפי חשבון מתאימים שמהם עולה לכאורה כי כל השיקים נפרעו (ראו שיקים מספר 5-1, 7, 15, 16, 18 ו-39 בטבלה וההפניות שם למסמכים הרלוונטיים לשיקים אלה). בתשובת הנתבעים לתגובת התובעת לא נטען שקיימות טעויות בטבלה או שחסרים מסמכים לגבי השיקים הנ"ל.
100. לעניין קבילותם של המסמכים, ראו ניתוח לעיל בעניין השיקים שמסרה התובעת לנחום עבור הפרויקט בטבריה. הטענות שלפיהן לא מדובר ברשומות מוסדיות הועלו רק בשלב ההוכחות, ומכל מקום בנסיבות העניין יש לקבל את המסמכים הבנקאיים ולייחס להם משקל לחיזוק עדותה של התובעת, ולו על יסוד הצהרתה שלא נסתרה כי קיבלה את את המסמכים מהבנקים והם משקפים נכונה את משיכות השיקים מחשבונותיה. הגם שעולה מעדותה של התובעת כי לא זכרה במדויק באיזה אופן קיבלה את המסמכים, התרשמתי כי אין בכך כדי לגרוע ממהימנות עדותה. כך גם אין לקבל את הטענה כי מעיון במסמכים שצירפה התובעת עולה שהם מזויפים משום שסימני הלוגו של הבנקים שמופיעים בהם אינם זהים לאלה שלטענתם של נתבעים 7-2 מופיעים באתרי האינטרנט של אותם בנקים. נתבעים 7-2 לא ביססו ולו לכאורה אילו סימני לוגו היו בשימוש הבנקים במועדים הרלוונטיים, בטרם הגשת הראיות מטעם התובעת. כמו כן אין לקבל את טענתם של נתבעים 7-2 בסיכומיהם כי המסמכים ב-ת/13 הם ראיות מפתיעות, שכן כאמור, העתקים של כל השיקים ב-ת/13 שנמסרו לפי תצהירה של התובעת בגין הדירות בבאר שבע ושל חלק ניכר מדפי החשבון המעידים על פירעונם (שבהם מופיעים אותם סימני לוגו של הבנקים), צורפו לכתב התביעה ולתצהיר התובעת.
101. לעומת הפירוט הרב בתצהירה של התובעת, תצהיר עדותו הראשית של נחום עוסק רובו ככולו בפרויקט בטבריה, ואין בו כל התייחסות לגרסת התובעת בעניין הדירות בבאר שבע, לרבות השיקים שהצהירה כי העבירה לנחום בגין הדירות וההתכתבות בינה ובין נחום בעניין זה. הימנעותו של נחום מלהציג בתצהירו גרסה כלשהי בעניין רכישת הדירות בבאר שבע אומרת דרשני, ומעלה חשד כבד שנחום ניסה להסתיר מבית המשפט את העובדות הרלוונטיות.
102. בחקירתה הנגדית חזרה התובעת על טענותיה בעניין השיקים שהעבירה לנחום עבור רכישת הדירות בבאר שבע. במהלך עדותה תיארה התובעת כיצד לאחר שכבר העבירה לנחום שיקים עבור הדירות במחצית הראשונה של שנת 2006, מסרה לו בשנת 2007, לפי דרישתו, שיק נוסף על סך 360,000 $. בהקשר זה העידה כי נחום אמר לה שהיו התפרעויות בבאר שבע של ערבים שהשתלטו על הדירות, ולכן עליה להעביר שוב את כל הכסף עבור הדירות לבית המשפט, והכסף יוחזר לה לאחר שנחום יראה לבית המשפט שהתמורה כבר שולמה (ראו לעניין זה עדותה של בפרוטוקול מיום 14.10.2021 בעמ' 72 ש' 24-20 ובעמ' עמ' 129 ש' 3 עד עמ' 130 ש' 19). אומנם עדותה הנ"ל של התובעת אינה מופיעה בתצהירה, אך עולה בבירור מסעיף 28 לתצהירה כי היא העבירה לנחום שיקים בסכום כולל של 560,000 $, בסמוך למועדים שבהם נרכשו חמש הדירות שנרשמו בבעלות משותפת עם התובעת (שיקים שמועדי הפירעון שלהם הם מאוקטובר 2005 ועד יוני 2006), ורק ביום 10.12.2007 העבירה לנחום שיק נוסף על סך 360,000 $. כמו כן הפנתה התובעת בסעיף 39 לתצהירה למכתב שכתבה לנחום ביום 10.12.2007 (אשר צורף בנספח 15 לכתב התביעה) שבו כתבה שהיא מצרפת למכתב שיק על סך 360,000 $, נוסף על הסכומים שכבר שילמה לו בגין הדירות. נחום לא התייחס למכתב זה בכתב ההגנה מטעמו או בתצהירו. בחקירתו הנגדית של נחום הוצג לו מסמך (ת/9) שממנו עולה לכאורה כי מכתב התובעת הנ"ל נשלח למספר הפקס שלו ביום 10.12.2007. רק אז העיד נחום לראשונה "לא דובים ולא יער", וחזר על תשובתו זו גם לאחר שנשאל אם המסמך מזויף (פרוטוקול מיום 28.10.2021 בעמ' 227 ש' 19-11). בסעיף 38 לתצהירה הפנתה התובעת למכתב נוסף שלה לנחום מיום 29.4.2008 (אשר צורף אף הוא בנספח 15 לכתב התביעה), שגם בו הזכירה את הסך של 360,000 $ שהעבירה לו לדבריה בגין שש דירות שהוזכרו במכתב, לרבות הדירה ברחוב החיד"א. נחום לא התייחס גם למכתב זה בכתב ההגנה מטעמו או בתצהירו. בחקירתו הנגדית הכחיש נחום שהתובעת שלחה את המכתב, אך מנגד כשנשאל איך היא ידעה ב-2008 על הדירה ברחוב החיד"א, השיב שהוא אינו שומר שום דבר בסוד, ומכאן שלא הכחיש שהתובעת ידעה בשנת 2008 על רכישת הדירה ברחוב החיד"א שלטענתו לא הייתה חלק מההסכם (עמ' 226 ש' 28-16). נחום לא הסביר בעדותו מדוע לא העלה קודם לכן טענות כלשהן לגבי מכתבים אלה.
103. בחקירתו הנגדית של נחום הוצגו לו מחירי הדירות כפי שפורטו בכתב התביעה, ונחום לא הכחיש כי אלה הסכומים ששולמו (עמ' 199 ש' 33-21). בהמשך נשאל נחום על הצהרותיה של התובעת בעניין השיקים שהעבירה אליו, לרבות השיקים בגין הדירות, והוא חזר והעיד: "אני לא רוצה לשמוע את זה". לאחר מכן טען לראשונה כי הכספים היחידים שקיבל מהתובעת היו אלה שהועברו מחשבונה בבנק בירושלים, ו"כל השיקים שאת מדברת לא דובים ולא יער", "לא היו ולא נבראו" ו"אני לא יודע ואין לי מושג על כל השיקים האלה" (עמ' 200 ש' 7 עד עמ' 205 ש' 23). התרשמתי כי עדותו זו של נחום לא הייתה מהימנה, ולא היה בפיו כל הסבר לכך שבכתב ההגנה ובתצהיר לא התייחס כלל לטענות התובעת בעניין השיקים שהעבירה לו בגין הדירות בבאר שבע. נחום אף לא הסביר מדוע לא הציג בתצהירו גרסה כלשהי בנוגע לרכישת הדירות, לרבות בעניין הסכומים שקיבל מהתובעת עבורן.
104. לאור כל האמור לעיל, ובהיעדר כל גרסה מפורטת של נחום בכתב ההגנה או בתצהיר בנוגע לכספים שקיבל מהתובעת עבור הדירות בבאר שבע, אין אלא לקבל את גרסת התובעת כי מסרה לנחום בגין הדירות את השיקים המפורטים בתצהירה.
גרסתם של נתבעים 2, 6 ו-7 לגבי הדירות שבבעלות משותפת וגרסתו הסותרת של נחום
105. בסעיף 12 לכתב ההגנה מטעם נתבעים 7-2 נטען כי חמש הדירות שנרשמו בבעלות משותפת עם התובעת נרכשו במשותף. בסעיפים 11 ו-27 לכתב ההגנה קיימת הפניה לסעיף 3 להסכם בין נחום לתובעת שלפיו הצדדים רשאים לרכוש את הדירות גם עבור בני משפחתם (כאמור לעיל, בהסכם נקבע כי הצדדים רשאים לרשום את הדירות על שם ילדיהם, אך אין בכך כדי לגרוע מהוראות ההסכם בין התובעת לנחום שיחולו על דירות אלה). בסעיף 25 לכתב ההגנה מודים נתבעים 7-2 כי "הנתבע [נחום] הוא זה שחתם על הסכמי רכישת הדירות הרשומות מחציתן על שם התובעת". בסעיף 6 נטען כי אין חולק שדירות אלה נרכשו בטרם העבירה התובעת כספים כלשהם עבור רכישתן. בסעיף 29 חזרו נתבעים 7-2 על טענתם זו והוסיפו כי נובע מכך שנחום הוא זה שהלווה לתובעת כספים, ומכאן שהוא זכאי לריבית בגינם. ואולם, אין כל פירוט לגבי הכספים ששילם נחום עבור הדירות ולגבי מקורות המימון שלהם. בסעיף 36 נטען כי עד למועד רכישת הדירה האחרונה שילמה התובעת 50,000 $ בלבד, ומכאן שמימנה פחות ממחצית מעלות הדירות. אציין שהטענות שבסעיפים 6, 29 ו-36 הנ"ל מתייחסות לשיקים שפורטו בכתב התביעה בלבד, ואילו בתצהיר עדותה הראשית התייחסה התובעת לשיקים נוספים שהעתקיהם הגיעו לידיה בשלב מאוחר יותר, אשר חלקם הועברו לנחום עוד לפני רכישת הדירה הראשונה.
106. בכתב ההגנה התייחסו נתבעים 7-2 גם לעניין דמי השכירות (שכן נכון למועד הגשת כתב ההגנה, טרם נמחק הסעד שנתבע בתחילה גם מנתבעים 7-2 של תשלום חלקה של התובעת בדמי השכירות של הדירות). בין היתר נטען בהקשר זה כי "התובעת והנתבע [נחום] התנהלו בינם ובין עצמם, ואילו הנתבעים מעולם לא השכירו אף לא דירה אחת מהדירות הללו ולא קיבלו את דמי השכירות מדירה כלשהי" (סעיף 47). בהמשך הסעיף נטען כי נחום קיזז את חובותיה של התובעת כלפיו מדמי השכירות שגבה או שהעביר את הכספים מדמי השכירות על שמה של התובעת לפרויקט המשותף בטבריה. בסעיפים 73 ו-88 נטען כי התובעת יודעת היטב שהנתבעים לא קיבלו דבר מדמי השכירות.