82. בסעיף 47 לתצהירו של נחום נטען כי לתובעת יש דפוס פעולה של ביצוע תרמית באמצעות העלאת טענות שלפיהן מסרה לאנשים שיקים. בהקשר זה הפנה לנספח 21 לתצהירו - העתק של כתב תביעה שהגישה התובעת במדינת ניו יורק שבארה"ב נגד אדם בשם Aron Sujnow הידוע גם בשם Aaharon Suyunow (להלן "סוג'נו"). מעיון בנספח 21 לתצהירו של נחום עולה כי מדובר במסמך הנחזה להיות החלטת ביניים של בית המשפט בתביעה שהגישה התובעת נגד סוג'נו, ובה קיבל בית המשפט את בקשת התובעת והורה לסוג'נו לתקן חלקים מסוימים בתשובה שהגיש. נחום לא ציין בתצהירו או בסיכומיו אם ניתן פסק דין סופי בתביעה זו. התובעת נשאלה על כך בחקירתה הנגדית והעידה שסוג'נו הוא חבר של נחום וכי לבקשתו של נחום היא הלוותה לסוג'נו מעל 900,000 $. כמו כן העידה כי היות שסוג'נו לא החזיר לה את הכסף, היא הגישה תביעה נגדו, ובסופו של דבר הוחזר לה רוב הכסף במסגרת הסדר פשרה שסוג'נו ביקש שיישמר בסודיות (פרוטוקול מיום 14.10.2021 בעמ' 103 ו-109). נחום לא ביקש להזמין את סוג'נו להעיד ולא הגיש ראיות כלשהן הסותרות את גרסתה של התובעת.
83. בסעיף 48 לתצהירו של נחום נטען כי התובעת היא נוכלת סדרתית שפעלה בין שנת 2004 לשנת 2010 לבצע הונאה כלפי הרשויות בארה"ב ולדווח הצהרות שקר כדי לזכות בכספים שלא הגיעו לה. עוד טען נחום כי בעקבות זאת נתפסה והואשמה התובעת במדינת ניו יורק ורישיונה לעסוק כפסיכולוגית נשלל. לתמיכה בטענות אלה הפנה נחום למסמכים שצורפו בנספח 22 לתצהירו. מהמסמכים שצורפו עולה לכאורה כי התובעת הואשמה במסירת דיווחים כוזבים לרשויות המס, והצהירה כי כיוון שהיא איננה מסוגלת להגן על עצמה מפני אישומים אלה, היא מסכימה לוותר על רישיונה לעסוק בפסיכולוגיה. בחקירתה הנגדית טענה התובעת שלא הייתה יכולה להגן על עצמה מבלי להפר את חובת הסודיות שלה כלפי המטופלים, ולכן ביקשה שייקחו לה את הרישיון כדי לא לחשוף את המידע. כמו כן העידה שאלמלא הייתה מוותרת על הרישיון, היה מתנהל נגדה הליך משפטי (פרוטוקול מיום 14.10.2021 בעמ' 97 ש' 16 עד עמ' 99 ש' 23). לא הוכח שהתובעת הורשעה בביצוע עבירות מס, אלא לכל היותר עולה מהראיות שהתובעת הגיעה להסדר עם הרשויות בעניין שלילית רישיונה לעסוק בפסיכולוגיה. במאמר מוסגר יצוין שבסיכומיהם של נתבעים 7-2 נטען שהתובעת הודתה באישומים ונקנסה בסכום של מעל 1.2 מיליון דולר, אך לא הוגש כל מסמך רשמי המבסס זאת. נתבעים 7-2 הפנו בהקשר לקטע באנגלית המצוטט בסיכומיהם, שלא צוין מהיכן נלקח, אולם נראה שמדובר בטענות מתוך כתב ההגנה שהגיש סוג'נו בתביעה שהגישה נגדו התובעת. ברי שאין לייחס כל משקל ראייתי לטענות אלה, אשר מי שהעלה אותן כלל לא הוזמן להעיד בתיק דנן. מכל מקום, הנתבעים לא ביססו ולו לכאורה כי האישומים בעבירות המס רלוונטיים בדרך כלשהי לתביעה שלפניי.
גרסתו של נחום בעניין כספים שהשקיע באצט
84. נחום הצהיר בסעיף 24 לתצהיר עדותו הראשית כי השקיע בפרויקט בטבריה ממיטב כספו האישי בסכום מצטבר של 33,637,205 ₪. מדובר בטענה סתמית שהועלתה ללא פירוט וללא ביסוס כלשהו. בהכרעה בתביעות החוב של בעלי המניות ייחס המפרק לנחום השקעה באצט בסך של 6,690,173 ₪ בלבד (נספח 2א לכתב התביעה סעיף 113ב), ואף לגבי סכום זה לא נקבע מה היו מקורות ההשקעה. מעיון בהכרעה עולה כי היא מבוססת על ניתוח נתוני ההזרמות, דהיינו ההעברות הכספיות בין החשבונות של אצט, של התובעת ושל נחום ובניו (סעיף 107 להכרעת החוב המפנה לדוח ההזרמות). אין בהכרעת המפרק קביעות לגבי מקור הכספים שהוזרמו מהחשבונות של נחום ושל בניו, כך שאין לשלול שמקורן של ההזרמות או של חלקן הוא בכספים שקיבל נחום מהתובעת.
85. בחקירתו הנגדית השיב נחום תשובות סותרות ולא ברורות לגבי הכספים שהשקיע בפרויקט, ובסופו של דבר, לשאלת בית המשפט ובניגוד לגרסתו בתצהיר, העיד כי השקיע נומינלית 23,000,000 ₪. כשנשאל לגבי מקורות ההשקעה השיב שמכר מחסן בארה"ב תמורת 525,000 $ ודירה בפלורידה תמורת 150,000 $, מכר את הדירה שלו באבן יהודה תמורת 2.3 מיליון ₪, "וכשבאתי [כנראה צ"ל שעבדתי – מ"ת] להם, לבנק לאומי, את הבית שלי ברעננה ב-1.9 מיליון" (פרוטוקול מיום 28.10.2021 מעמ' 144 ש' 25 עד עמ' 146 ש' 11). סכומים אלה שנחום נקב בהם לראשונה בחקירתו הנגדית מסתכמים בכ-6.5 מיליון ₪ בלבד. יתר על כן, לא הוצגו אסמכתאות כלשהן לביסוס גרסתו הכבושה של נחום לגבי תמורה שקיבל ממכירת הנכסים או מימושם, למעט התמורה בגין הבית באבן יהודה שאליה אתייחס להלן. כשנשאל נחום מדוע לא הציג מסמכים בעניין הנכסים, השיב שאף אחד לא אמר לו לעשות זאת, והוסיף שהוא יכול להציג מסמכים על כל מילה שהוא מוציא ושישלח את המסמכים בתוך יום אחד (עמ' 146 ש' 24-17 ועמ' 148 ש' 14-5). אלא שגם לאחר החקירה לא הוגשה בקשה לצירוף המסמכים.
86. המקור הכספי היחיד שהוזכר בכתב ההגנה של נחום הוא הבית באבן יהודה. בהקשר זה נטען בסעיף 51.4 לכתב ההגנה כי נגרם לנחום נזק בסך של 1,000,000 ₪ בגין מימוש ביתו באבן יהודה עקב דרישתה של התובעת להעמיד את ההלוואות של אצט לפירעון מיידי . טענה זו הועלתה ללא כל פירוט וללא הפניה לאסמכתאות כלשהן. התובעת צירפה לתצהירה מכתבים של נחום המבססים כי עוד משנת 2007 הודיע שימכור את הבית באבן יהודה לצורך מימון חלקו בפרויקט, והוא אישר זאת בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 28.10.2021 בסוף עמ' 148 ותחילת עמ' 149). מפסק דין שניתן ביום 2.10.2011 בה"פ 23108-01-11 (נספח ב לתצהירה השני של התובעת) עולה כי נחום ואשתו מכרו את הבית בשנת 2008 תמורת 2,300,000 ₪, אך עקב מחלוקות כספיות בנוגע לתשלומים, קבע בית המשפט שתינתן לרוכשים ארכה לביצוע התשלום עד 31.12.2011. עוד עולה מפסק הדין שעל הבית הייתה רשומה משכנתה לטובת בל"ל בסכום של 2,500,000 ₪, ובית המשפט הורה לרוכשים להעביר חלק מהתשלום בגובה חובם של המוכרים לבל"ל כנגד הסרת משכנתה הרשומה על הנכס לטובת הבנק. נחום לא פירט מה הייתה יתרת החוב למשכנתה נכון למועד שנקבע לתשלום של הרוכשים, ולכן לא ברור איזה סכום מתוך כספי המכר היה על הרוכשים להעביר ישירות לבל"ל לפירעון המשכנתה.
87. מדוח אבני שעליו נסמך המפרק (בנספח א לתצהיר התובעת) עולה כי במהלך שנת 2012 הזרים נחום לחברה סך של 2,105,000 ₪ (450,000 ₪ ב-19.3.2012 ו-1,655,000 ₪ ב-6.9.2012) שמקורו לכאורה ממכירת הבית באבן יהודה. ואולם בתביעה שלפניי לא הציג נחום ראיות כלשהן המבססות איזה סכום מתוך תמורת המכר הועבר לבל"ל לצורך פירעון יתרת חוב המשכנתה ואיזה סכום, אם בכלל, נותר לאחר פירעון המשכנתה והועבר לנחום ורעייתו. לכן, לא הוכח שמקור הסך של 2,105,000 ₪ שהועבר לאצט הוא מתמורת המכר. כשנשאל נחום בחקירתו הנגדית מתי בסופו של דבר הועברה לאצט התמורה שהתקבלה ממכירת הבית באבן יהודה, נמנע מלהשיב ישירות על השאלה, לאחר מכן העיד שהיה לו סכום של 1,000,000 $ בחשבון בנק בשיקגו והוא השקיע אותו בפרויקט, ובהמשך העיד שהעביר חצי מיליון ש"ח מהחשבון בשיקגו לישראל והאישורים על כך נמצאים בבנק לאומי (עמ' 149 ש' 32 עד עמ' 153 ש' 36). בסופו של דבר, כשנשאל נחום שוב לגבי המועד שבו הועבר הכסף עבור הבית באבן יהודה, השיב כי הוא שולם לבנק לאומי ב-31.12.2011 ועד אז היו העברות במטבע זר. כשאמרה לו ב"כ התובעת כי היא לא רואה את ההעברות האלה, השיב נחום: "את לא רואה אותן, אבל בנק לאומי ראה אותן" (עמ' 156 ש' 22-13). הטענות בעניין העברות הכספים מחשבון בנק בשיקגו לא הועלו בכתב ההגנה או בתצהירו של נחום והן אף אינן נתמכות בראיות כלשהן.
88. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי נחום הציג גרסאות עובדתיות סותרות, לא ברורות ולא מבוססות כלל לגבי הסכומים שהשקיע בפרויקט ומקורותיהם. בפרט לא הציג נחום ראיות כלשהן לביסוס מקור הכספים שהעביר לטענתו לטובת הפרויקט ממועד חתימת ההסכם הראשון עם הקבלן ב-23.9.2007 ועד למועד ההחלטה על פירוק אצט ביום 10.1.2012. מכאן שבתביעה שלפניי לא ביסס נחום, ולו לכאורה, כי לפני ההחלטה על פירוק אצט השקיע כספים כלשהם בפרויקט ממקורותיו האישיים ולא מכספים שקיבל מהתובעת.
סיכום ומסקנות לעניין התביעה הכספית נגד נחום
89. התובעת הציגה גרסה מפורטת ומבוססת שבה תיארה כיצד העבירה לנחום, לפי הוראותיו, עבור השקעה בפרויקט בטבריה, כספים בשיקים, במזומן באמצעות שליח מטעמו ובהעברות בנקאיות, בסכומים שעולים במידה ניכרת על סכום התביעה (7,000,000 ₪). נחום נמנע מלהתייחס בפירוט בתצהיר עדותו הראשית לגרסת התובעת הנ"ל ולמסמכים שהציגה, ולא הצהיר במפורש כי מעולם לא קיבל במישרין או בעקיפין את הסכומים המפורטים בתצהיר התובעת או חלק מהם. אין לקבל את עדותו הכבושה של נחום שהועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית, שלפיה הוא איננו יודע דבר לגבי העברות הכספים וכל הראיות שהציגה התובעת מזויפות ומפוברקות.
90. מנגד, גרסתו של נחום בתצהירו שלפיה השקיע בפרויקט מעל 33 מיליון ש"ח מכספו האישי לא הייתה מפורטת כלל, לא התיישבה עם הכרעת המפרק בתביעות החוב, התגלו בה סתירות רבות ולא הובאו אסמכתאות כלשהן לביסוסה, על אף שלפי עדותו של נחום, אסמכתאות אלה קיימות והוא היה יכול להציגן. על כן, התרשמתי כי טענותיו של נחום בעניין השקעותיו בפרויקט ומקורותיהם לא הייתה מהימנה, ויש בכך כדי לחזק את טענת התובעת כי מקור הכספים שהזרים נחום לפרויקט, או חלק ניכר מהם, הוא בכספים שהגיעו לידיו מהתובעת.
91. לפיכך אני קובע כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה כדי לבסס שהעבירה לנחום לצורך השקעה בפרויקט בטבריה כספים בסכום כולל שעולה במידה ניכרת על הסכום שנתבע (7,000,000 ₪), ולא עלה בידי נחום לסתור זאת ולהציג גרסה מפורטת ומהימנה בנוגע לכספים שלטענתו השקיע בפרויקט ממקורותיו.
92. לאור כל הקביעות העובדתיות דלעיל אני קובע שדינה של התביעה הכספית נגד נחום להתקבל מכוח העילות של תרמית וגזל, ולכל הפחות מכוח העילה של עשיית עושר ולא במשפט. על כן, התביעה הכספית של התובעת נגד נחום שהועמדה על 7,000,000 ₪ מתקבלת במלואה.
התביעה בגין הדירות בבאר שבע
93. בכתב התביעה התבקש בית המשפט לתת סעד הצהרתי שלפיו שש הדירות בבאר שבע שלהלן שייכות במלואן לתובעת: (1) הדירה ברחוב סנהדרין שנרכשה ביום 1.3.2006 תמורת 21,000 $ אשר מחציתה נרשמה על שם התובעת ומחציתה על שם נחום; (2) הדירה ברחוב אבשלום שנרכשה ביום 2.4.2006 תמורת 70,000 $ אשר מחציתה נרשמה על שם התובעת ומחציתה נרשמה על שם יונתן ורשומה כיום על שם יורשיו של יונתן, נתבעים 5-2; (3) הדירה ברחוב אחזיה שנרכשה ביום 18.6.2006 תמורת 46,000 $ אשר מחציתה נרשמה על שם התובעת ומחציתה נרשמה על שם נתבע 7 שהצהיר כי בשנת 2013 העביר את כל זכויותיו בה לנתבע 6 ומאז אין לו קשר לדירה; (4) הדירה ברחוב אברהם אבינו שנרכשה ביום 27.6.2006 תמורת 49,000 $ אשר מחציתה נרשמה על שם התובעת ומחציתה על שם נתבע 6; (5) הדירה ברחוב בני אור שנרכשה ביום 11.8.2006 תמורת 36,000 $ אשר מחציתה נרשמה על שם התובעת ומחציתה נרשמה על שם יונתן ורשומה כיום על שם יורשיו, נתבעים 5-2; (6) הדירה ברחוב החיד"א שנרכשה ביום 17.6.2007 תמורת 38,000 $, אשר נרשמה בשלמות על שם יונתן וכיום רשומה על שם יורשיו, נתבעים 5-2.
94. אציין כי לגבי הדירה ברחוב אחזיה נטען בכתב ההגנה מטעם נתבעים 7-2 כי גיא העביר את חלקו בדירה זו לדוד, ולכן אין כל תביעה או סעד המופנה כלפי גיא, ודין התביעה נגדו להידחות על הסף. טענה זו נזנחה בסיכומים מטעם נתבעים 7-2, ודינה להידחות גם לגופה. אין חולק שבעת רכישת הדירה ברחוב אחזיה נרשמו מחצית מהזכויות בה על שמו של גיא. כפי שאפרט בהמשך, גיא לא הותיר את הסעד שביקשה התובעת בנוגע לדירה הנ"ל לשיקול דעתו של בית המשפט, אלא הצהיר כי נתן תמורה עבור החלקים בדירה שנרשמו על שמו, ורק ביום 13.6.2013 העביר את זכויותיו לדוד. בנסיבות אלה, לא היה מקום לדחות את התביעה נגד גיא על הסף, אלא לברר לגופו של עניין את טענותיו כי הוא היה הבעלים של מחצית מהזכויות בדירה ונתן תמורה בגין זכויות אלה.
95. אין חולק שהתובעת ונחום התקשרו ביום 29.6.2006 בהסכם (נספח 5 לכתב התביעה, להלן "ההסכם") שלפיו הם ישקיעו יחד בחלקים שווים ברכישת דירות למטרת השקעה, וכל צד יהיה הבעלים של 50% מהזכויות בכל דירה שתירכש (ראו סעיפים 2 ו-8 להסכם ועדותו של נחום בפרוטוקול מיום 28.10.2021, בין היתר בעמ' 140 ש' 26-14 ובעמ' 143 ש' 6-1 וש' 26-21).
בסעיף 3 להסכם נקבע שכל צד יהיה רשאי לרשום את הדירה על שמו או על שם ילדיו, אך הובהר כי הוראות ההסכם יחולו על כל נכס שיירכש, גם אם יירשם על שם הילדים:
"3. Each party can choose whether to register the apartment on their name/or their children, and this agreement will apply to any such properties bought."
בסעיף 14 להסכם נקבע כי הוא יהיה מחייב גם כלפי יורשי הצדדים:
"14. This agreement will be binding upon the heirs of the parties as well."
בסעיף 15 להסכם נקבע כי אף אחד מיורשי הצדדים או ילדיהם לא ינהל את הפעילות לפי ההסכם, אלא אם יקבל אישור לכך בכתב מהצד השני להסכם:
"15. No heirs of the parties and/or their children will conduct any operations under this agreement except by written agreement given by either party (i.e. their parents)."
בסעיף 4 להסכם נקבע כי צד יכול להשתחרר מההסכם לגבי דירה מסוימת באמצעות מכירת הזכויות בה לצד השני במחיר הנמוך ב-5% ממחיר השוק לפי חוות דעת שמאי. בסעיף 5 להסכם נקבע כי אם צד רוצה להשתחרר מההתקשרות בכללותה, לצד השני תהיה זכות סירוב ראשונה לרכוש את כל הנכסים. בסעיף 11 נקבע כי אין אפשרות לרכוש או למכור איזו מהדירות ללא הסכמה מפורשת בכתב של שני הצדדים להסכם (כלומר של התובעת ונחום):