145. בסיכומים מטעם נתבעים 7-2 נטען לראשונה כי התובעת השתמשה בדברים שכתב נחום במכתב שצורף בנספח ט לתצהירה, זייפה את השורה שבה נכתב "HOUSE (A. AVINU)" וכתבה במקומה "HAHIDA" בכתב יד הנחזה להיות של נחום, וכן מחקה את השורה התחתונה במסמך שבה נרשם "AMOUNT TO BE SPENT (2ND FLOOR) " וכתבה במקומה בכתב ידה "Bnai Or St". טענה זו היא בגדר הרחבת חזית אסורה. נספח ט לתצהירה של התובעת היה בידי נתבעים 7-2 כחודשיים לפני הגשת תצהיריהם, אך הם לא התייחסו אליו ולא העלו כל טענה שלפיה התובעת שילבה במכתבה שבנספח 16 לכתב התביעה קטע מזויף מהמסמך שבנספח ט לתצהיר שלה. נתבעים 7-2 אף לא ביקשו להגיש חוות דעת מומחה כדי לבסס שמדובר בזיוף כתב ידו של נחום. יתר על כן, בהיעדר גרסה מפורטת כלשהי של נחום בתצהיר עדותו הראשית לגבי ההתכתבות עם התובעת, והיות שהמכתב שבנספח ט נכתב לפני רכישת הדירה ברחוב החיד"א, אין לשלול את האפשרות שנחום עצמו הוא ששלח לתובעת מכתב נוסף שבו "תיקן" את הכיתוב במכתבו הקודם.
146. גם אם אין לייחס למכתב שבנספח 16 לכתב התביעה משקל משמעותי (היות שהתובעת לא ציינה מתי שלחה אותו לנחום ומה מקור הכיתוב של נחום שמופיע בו), אין בכך כדי לגרוע מכל יתר הראיות בתיק שמהן עולה, ולו לכאורה, כי התובעת העבירה לנחום כספים גם בגין הדירה ברחוב החיד"א. ראיות אלה לא נסתרו, ומנגד, כפי שיפורט להלן, הנתבעים הציגו גרסאות סותרות לגבי השאלה מי שילם עבור הדירה ברחוב החיד"א, ולא הציגו ראיות כלשהן המבססות מה מקור הכספים ששימשו לרכישת דירה זו.
147. בכתב ההגנה מטעם נתבעים 7-2 נטען כי יונתן הוא שרכש את הדירה ברחוב החיד"א באמצעות אימו ללא כל קשר לתובעת או לכספה (תחילת עמ' 5). בסעיף 6 נטען כי יונתן רכש את הדירה בכספו. בסעיף 12 צוין כי מצורפים בזאת מסמכים המעידים שיונתן נשא בעלות המיסים של הדירה ועמד בקשר ישיר עם עורכי הדין בעסקה, אך אין בסעיף זה הפניה לנספח כלשהו והמסמכים לא צורפו בפועל.
148. בתצהיר עדותה הראשית לא ציינה סילבי במפורש מי רכש את הדירה ברחוב החיד"א, אך הצהירה שהיא נרכשה "עבור" יונתן (ומכאן עולה לכאורה שיונתן לא רכש את הדירה בעצמו). לפי תצהירה של סילבי, בשנת 2007 הגיע יונתן לביקור בישראל וכשחזר לארה"ב, הוא אמר לה שרכש דירה בבאר שבע. לדבריה, הוא לא מסר לה פרטים מדויקים והיא לא ידעה כיצד שילם על הדירה, אך הוא אמר שהדבר היה כרוך בהתחשבנות עם נחום. כמו כן הצהירה סילבי כי לאחר פטירתו של יונתן, במשך שנים לא עשתה דבר עם הדירות (לרבות הדירה ברחוב החיד"א) ונחום הוא שטיפל בהן. סילבי הצהירה כי נחום נטל את שכר הדירה, אמר שהוא גובה אותו עבור ילדיה, והיא לא ראתה צורך להתחשבן איתו (סעיפים 7-5 לתצהיר).
149. אין חולק כי התשלום הראשון עבור הדירה ברחוב החיד"א על סך 3,740 $ שולם מהחשבון המשותף של נחום והתובעת. לגבי תשלום יתר התמורה, הנתבעים הציגו גרסאות סותרות. בתצהיר שצורף לתמיכה בבקשה לביטול צו איסור דיספוזיציה בדירה ברחוב החיד"א (בקשה מיום 23.7.2018), הצהירה סילבי בסעיף 10 כי הדירה נרכשה "ממקורות כספיים שלי ושל בעלי המנוח", אך מהמשך תצהירה עלה כי היא איננה יודעת זאת מידיעתה האישית, שכן בסעיף 44 הצהירה כי "בעלי מסר לי בשעתו כי רכש דירה בבאר שבע מכספנו" (ההדגשה שלי – מ"ת) והוסיפה: "אנסה לאתר את תנועות העברת הכספים שנעשתה מחשבוננו המשותף". בתצהיר עדותה הראשית הבהירה סילבי כי היא איננה יודעת כיצד שילם יונתן על הדירה (סעיף 6 לתצהירה), וכפי שיפורט להלן, בחקירותיה הנגדיות הודתה שאין לה ראיות לכך שהדירה נרכשה מהחשבון המשותף שלה ושל יונתן. מנגד, נחום שכאמור לא הציג בתצהירו כל גרסה לגבי רכישת דירה זו, העיד בחקירתו הנגדית לראשונה שיתרת התמורה בגין הדירה שולמה מחשבון משותף שלו ושל אשתו.
150. סילבי אישרה בעדותה כי מאז שערכה את תצהירה הראשון בשנת 2019 [צ"ל 2018] ועד היום, אין לה הוכחה לכך היא ויונתן שילמו על הדירה ברחוב החיד"א מהחשבון המשותף שלהם. לדבריה "אני ניסיתי למצוא הוכחות ולא מצאתי הוכחות" (פרוטוקול מיום 28.10.2021 בעמ' 261 ש' 34-30). כשנשאלה מי שילם את מס הרכישה על הדירה, השיבה שהיא חושבת שהוא שולם מכרטיס אשראי של יונתן (עמ' 262 ש' 13 עד עמ' 263 ש' 1), אך לאחר מכן עומתה עם עדותו של עו"ד סבסטיאן בדיון מיום 11.3.2019 שלפיה נחום הוא זה ששילם את מס הרכישה, ואז העידה כי היא איננה יודעת מי שילם בכרטיס האשראי (עמ' 263 ש' 24-4). בהמשך חזרה ואישרה סילבי שאין לה הוכחה לכך שהדירה נרכשה מכספים שהיו בחשבון המשותף שלה ושל יונתן. ראו לעניין זה עדותה בעמ' 263 ש' 34-32: "ש. אבל אני חוזרת ואומרת שאת אמרת שהוא קנה את זה מחשבון משותף שלכם, אבל למרות שזה חשבון משותף שלך ושלו אין לך שום הוכחה לזה. ת. נכון". סילבי אף לא הסבירה על סמך מה הצהירה בתצהירה הראשון שהדירה נרכשה מכספי החשבון המשותף שלה ושל יונתן, וכל שהעידה בהקשר זה הוא כי "ככה היה נראה לי באותו זמן שאמרתי לפני שנתיים, שהוא קנה את זה מהחשבון שלנו". לאחר מכן העידה סילבי כי היא איננה מודעת לכך שהתשלום הראשון עבור הדירה נעשה מהחשבון המשותף של התובעת ונחום (עמ' 265 ש' 6-1), וממילא לא הציגה כל הסבר לכך. מעדותה הנ"ל של סילבי עולה שהיא איננה יודעת מידיעתה האישית אם הדירה ברחוב החיד"א נרכשה בכספים מהחשבון המשותף שלה ושל יונתן ואין בידיה ראיות כלשהן על כך.
151. מנגד, נחום העיד בחקירתו הנגדית לראשונה שהכסף עבור הדירה ברחוב החיד"א שולם "מהחשבון שלי" (עמ' 226 ש' 36-16). לאחר מכן אישר נחום שהתשלום הראשון עבור הדירה ברחוב החיד"א בסך של 3,740 $ שולם מהחשבון המשותף שלו ושל התובעת (כפי שעולה גם מדפי החשבון שהציגה התובעת), ולדבריו, לגבי הסכום העיקרי של התמורה, 90 אחוז, היה עליו ללוות כספים והוא נתן שיק בנקאי מהחשבון המשותף שלו עם סוניה אשתו (עמ' 247 ש' 2 עד עמ' 248 ש' 6). גרסה זו לא הוזכרה כלל בתצהיר עדותו הראשית של נחום והוא לא הציג אסמכתאות כלשהן התומכות בטענותיו, לרבות העתקים של הסכם ההלוואה, השיק הבנקאי הנטען ותדפיסי חשבון בנק. נחום אף לא ביקש להזמין את אשתו סוניה כדי לתמוך בעדותו כי הכספים שולמו מהחשבון המשותף שלהם.
152. סילבי הצהירה כי יונתן אמר לה שרכישת הדירה ברחוב החיד"א הייתה כרוכה בהתחשבנות כספית בין יונתן לנחום, אך בחקירתה הנגדית העידה שהיא אינה יכולה להראות מסמכים כלשהם בנוגע לעסקים בין נחום ליונתן שאליהם התייחסה בתצהירה, לרבות העברות כספיות והתחשבנויות שהיו ביניהם (עמ' 261 ש' 29-13). גיא העיד ששמע מאבא שלו ומיונתן שהיו ביניהם העברות כספיות, אך מעבר לכך הוא אינו יודע דבר (עמ' 268 ש' 17-12). כמו כן העיד גיא כי ידוע לו על העברות כספיות שבוצעו "בשנים 2004, 2005", כלומר למעלה משנתיים לפני רכישת הדירה ברחוב החיד"א, וכשנשאל אם נכון שאין לו הוכחות לביצוע ההתחשבנויות בין נחום ליונתן, השיב: "נכון. הכל משמיעה" (עמ' 270 ש' 8 עד עמ' 271 ש' 35). גם דוד העיד ששמע מיונתן ומאביו שהיו התחשבנויות ביניהם בנושא הדירות, אך לא הציג כל פירוט או ביסוס בעניין זה (עמ' 297 ש' 32 עד עמ' 298 ש' 29). כשנשאל גיא בחקירתו הנגדית מי שילם על הדירה ברחוב החיד"א, השיב: "לא נכנסתי לזה. לא יודע". כשנשאל אם כך מה הייתה כוונתו כשהצהיר שיונתן רכש את הדירה, השיב: "לא נכנסתי לפרטים", ובהמשך העיד: "לא שאלתי אותו על זה כלום" (עמ' 272 ש' 28-12). לאחר מכן העיד גיא כי הוא הבין שחלק מההתקזזויות של נחום עם יונתן היו בגין הדירה ברחוב החיד"א, אך אישר כי "לא שאלתי אותו מאיפה, אבל אני הייתי, בפנימיות שלי הייתי משוכנע שזו התקזזות ביניהם, הכספים האלה... שזה כסף של יוני... (עמ' 273 ש' 24-14).
153. מכאן שסילבי, גיא ודוד אישרו שהם אינם יודעים מידיעתם האישית דבר בנוגע להתחשבנות בין נחום ליונתן, הם אינם יכולים להציג פירוט כלשהו לגבי התחשבנות זו, ואין באפשרותם לבסס ולו לכאורה שהייתה התקזזות כלשהי בין נחום ליונתן בנוגע לתשלום על הדירה ברחוב החיד"א. נחום מצידו לא טען, וודאי שלא ביסס, שהייתה התחשבנות כלשהי בינו לבין יונתן לגבי הדירה ברחוב החיד"א.
154. נוסף על כך, מעדותה של סילבי עלה שהיא איננה מקבלת דמי שכירות עבור הדירה ברחוב החיד"א (עמ' 264 ש' 9-7). סילבי העידה שאין לה קשר עם הדיירים בדירה, אלא רק עם נחום שמנהל את הדירה ושהבטיח שכל הכסף שייכנס ממנה יגיע לילדים שלה בעתיד. בהמשך אישרה סילבי שגם בעבר מעולם לא קיבלה שכר דירה (עמ' 266 ש' 26-17).
155. אוסיף כי במהלך חקירתו הנגדית של גיא, עלה מעדותו בדרך אגבית, וככל הנראה עקב פליטת פה, כי הוא ידע שגם הדירה ברחוב החיד"א הייתה קשורה לרכישות המשותפות של התובעת ואביו. ראו עדותו בעמ' 219 ש' 11-5, שם התייחס לכך שבשנת 2010 נפגשו עם התובעת והעלו אפשרויות לחלוקת הדירות ביניהם בדרך אחרת, ובהקשר זה הזכיר גם את הדירה הרחוב החי"דא: "ב-2010 נפגשנו כמה פעמים עם עליזה וגם היה בינינו דין ודברים על מנת לא להיות חצי חצי... לא משנה אם זה בשיטה של במבי או שאחנו נמכור חצי והחצי השני יעבור אלינו ויהיה לה דירה שלמה ולנו תהיה. לא משנה אם זו החיד"א או אחזיה, לא משנה איזו דירה".
156. לסיכום האמור לעיל, התובעת הציגה ראיות שמהן עולה לכאורה כי היא מסרה לנחום כספים גם עבור הדירה ברחוב החיד"א. מנגד, נחום וסילבי הציגו גרסאות לא מפורטות וסותרות לגבי הכספים ששימשו לרכישת דירה זו, ולא הביאו ראיות כלשהן המבססות כיצד שולמה התמורה עבורה. סילבי טענה בתחילה שהדירה נרכשה בכספים משותפים שלה ושל יונתן, אך מחקירתה הנגדית עלה שהיא אינה יודעת אילו כספים שימשו לתשלום עבור הדירה ואין בידיה ראיות כלשהן המבססות שהדירה נרכשה בכספים מהחשבון המשותף שלה עם יונתן. לעומת זאת, נחום הודה שהתשלום הראשון בגין הדירה בוצע מהחשבון המשותף שלו עם התובעת, והעיד כי התשלום העיקרי שולם מהחשבון המשותף שלו עם אשתו. למעט טענות כלליות מפי השמועה בעניין התחשבנות בין נחום ליונתן, אין כל גרסה מפורטת ומבוססת שלפיה יונתן הוא זה שמימן את תשלום התמורה עבור הדירה ברחוב החיד"א, בין בדרך של תשלום ישירות לנחום ובין בדרך של קיזוז חובות כלשהם. כמו כן עולה מהראיות בתיק, לרבות מעדותו של עו"ד סבסטיאן, כי נחום שילם גם את מס הרכישה בגין הדירה ברחוב החיד"א וכן גבה וקיבל לידיו את דמי השכירות שלה, אשר מעולם לא הגיעו לידי אלמנתו של יונתן, סילבי.
157. לפיכך, ובהיעדר ראיות המעידות על זיקה כלשהי של יונתן או יורשיו לדירה ברחוב החיד"א, פרט לרישום הזכויות בדירה על שם יונתן, אני קובע כי גם רישום זה נעשה למראית עין בלבד. למעשה, נחום הוא זה שרכש את הדירה, נהג בה מנהג בעלים ונהנה מפירותיה. כמו כן עולה מעדותה של התובעת ומהראיות שהציגה, ולא נסתר, כי התובעת העבירה לנחום כספים גם עבור הדירה ברחוב החיד"א. לכן, משלא הציג נחום גרסה מפורטת מבוססת כלשהי לגבי המקורות הכספיים שבאמצעותם מימן את רכישת הדירה, אין אלא לזקוף זאת לחובתו ולקבוע כי הוא שילם עבור הדירה מכספים שקיבל מהתובעת.
העילה המשפטית
158. התובעת ביססה את תביעתה בגין הדירות בבאר שבע על כמה עילות משפטיות, אך אינני נדרש לדון ולהכריע בכולן. די בקביעה כי העובדות מקימות לתובעת לכל הפחות אחת מעילות התביעה, והיא העילה של עשיית עושר ולא במשפט.
159. בסעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, נקבע לאמור:
"מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה".
160. בענייננו, אין חולק כי הוסכם שנחום ישמש שלוח של התובעת וירכוש בכספה רק את אותם חלקים בדירות בבאר שבע שיירשמו על שמה. ואולם, התובעת הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס שהעבירה לנחום, בהעברות לחשבון המשותף ובשיקים, כספים עבור שש דירות בסכום העולה על כפל מחירן הכולל המלא. בנסיבות אלה, עבר הנטל לנתבעים לבסס מאילו כספים שילמו עבור החלקים שנרשמו על שמם בשש הדירות, אך הם לא הציגו גרסה מפורטת ומבוססת כלשהי בעניין זה, ולא ביססו כי הדירות או חלק מהן נרכשו ממקורות כספיים של נחום או של ילדיו שאינם קשורים לכספה של התובעת.
161. בספרם של דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור, דיני עשיית עושר ולא במשפט (מהדורה שלישית, 2015) (להלן "פרידמן ובר-אור") מתייחסים המחברים לקיומה של חזקת בעלות במקרה שבו אדם אחר סיפק את הכספים לרכישת נכס: "בעניין זה נוהגת חזקה, שמקורה בדין האנגלי, ואשר נקלטה בפסיקה המקומית ולפיה אם נכס נרכש בשמו של אדם אחד, שעה שאדם אחר סיפק את הכספים ששימשו לרכישת הנכס, מניחים ש"נותן הכסף הוא הבעל של הנכס והאדם שעל שמו נרשם הנכס הוא נאמן בלבד" (כרך א, עמ' 636, פסקה 16.17). בהמשך העיר המחבר שאם הכספים שסופקו שימשו לרכישת חלק מהנכס בלבד, תחול הנאמנות על אותו חלק. בענייננו, כאמור, אומנם הוסכם כי התובעת תשלם רק מחצית מעלות הדירות שיירכשו בבאר שבע, אך עולה מהראיות שהתובעת העבירה לנחום כספים בסכומים העולים על המחיר המלא של כל שש הדירות, והנתבעים לא ביססו שחלק מהתמורה בגין הדירות שולמה ממקורות אחרים (ראו והשוו פרידמן ובר-אור, שם בעמ' 637, ובכרך ב, מהדורה שלישית, 2017 בעמ' 1302, בסוף פסקה 28.39).