175. גם אם התובעת ידעה או חשדה שנחום לא השתמש בכל השיקים המפורטים בסעיף 28 לתצהירה לצורך תשלומים הקשורים לדירות בבאר שבע, הרי שלפי עדותה שלא נסתרה, נחום אמר לה שמה שלא ישולם עבור הדירות יופקד בחשבון של אצט, והיא חשבה שאכן עשה זאת. לפי עדותה, רק בעקבות קבלת דוח המפרק של אצט בשנת 2018 [הכרעת החוב ניתנה בדצמבר 2017 ותגובת המפרק לערעורים של בעלי המניות הוגשה ביוני 2018] היא הבינה שנחום תובע את כל הכסף שהכניס לאצט, כולל הכספים שקיבל מהתובעת (עמ' 61 ש' 24-15).
176. אל מול זאת, נחום כלל לא התייחס בכתב ההגנה ובתצהיר להעתקי השיקים ולמכתבים של שהציגה התובעת, והעיד לראשונה בחקירתו הנגדית שלא קיבל את השיקים והמכתבים ושהכספים היחידים שקיבל מהתובעת הם מחשבונה מבנק ירושלים (פרוטוקול מיום 28.10.2021 בעמ' 202 ש' 23-19). אלא שכפי שנקבע לעיל, גרסתו זו של נחום לא הייתה מהימנה והיא אינה מתיישבת עם הצהרתו כי התובעת השקיעה 50% מעלות הדירות וההוצאות בגינן, שכן הסכומים שהועברו מחשבונה של התובעת בבנק ירושלים והופקדו בחשבון המשותף שלה עם נחום לפני רכישת הדירות (סך כולל של כ-86,000 $) נמוכים משמעותית ממחצית עלות הדירות בתוספת הוצאות נלוות. סכומים אלה אף נמוכים במידה ניכרת מהסכום שלטענתו של נחום במכתבו ממרץ 2007 השקיעה התובעת נכון לאותה עת - סך של 160,000 $ (ראו ת/11 והניתוח לגביו לעיל). נוסף על כך, נחום לא הכחיש שכתב לתובעת בכתב ידו מכתב מיום 3.10.2008 (ת/10) שלפיו היא השקיעה באצט 1,300,000 דולר, אך מנגד העיד כי הכספים היחידים שהשקיעה באצט ובבאר שבע הם אלה שהופקדו בחשבון המשותף - 1,163,000 דולר שמתוכם לדבריו הוא החזיר לה 500,000 $, וחלק מהכספים שנותרו שימשו לרכישת הדירות בבאר שבע (עמ' 255 ש' 10-6).
177. יתר על כן, אף שעלה מעדותו של נחום שבתקופה הרלוונטית התכתב עם התובעת, הוא לא הציג כל גרסה לגבי המידע שהעביר לה בנוגע לעלות הדירות ולהוצאות הנלוות ולא הפנה להתכתבות כלשהי ביניהם. נחום אף הציג גרסאות סותרות לגבי המסמכים שברשותו, משהצהיר בתצהיר גילוי המסמכים שאין באפשרותו לאתר מסמכים מלפני למעלה מ-10 שנים, אך לא התייחס לכך כלל בתצהיר עדותו הראשית, ואילו בחקירתו הנגדית העיד: "יש. יש לי את כל התיקים של באר שבע בבית... כולל החשבונות" (עמ' 257 ש' 27). אוסיף שבתביעה הראשונה שהגישה התובעת נגד נחום באפריל 2012, התבקש נחום בסעיף 23 לכתב התביעה לתת דין וחשבון מפורט בנוגע למלוא עלויות רכישת הדירות והמקורות ששימשו לרכישתן. מכאן שגם באותה עת לא היו בידי התובעת הנתונים והמסמכים המלאים בנוגע לעלויות של הדירות בבאר שבע ובנוגע לכספים ששימשו לתשלום התמורה עבורן, ונחום התבקש להציג מסמכים אלה, אך הוא לא עשה זאת גם בתביעה שלפניי.
178. לפיכך אני קובע כי נחום, בין שפעל מטעם עצמו ובין שפעל מטעם ילדיו שעל שמם נרשמו הזכויות בדירות, הטעה את התובעת בנוגע לעובדות המהוות את עילת התביעה באופן שמנע ממנה להגיש את תביעתה. בהיעדר כל גרסה שלפיה נחום הציג לתובעת פירוט מלא, נכון ומבוסס של עלות הדירות, ההוצאות הנלוות בגינן והכספים ששימשו לרכישתן, לא הוכח מתי, אם בכלל, גילתה התובעת את כל העובדות המהוות את עילת התביעה. ודוק, בניגוד לחריג שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות, לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות די בכך שהתובעת ביססה שנחום נמנע מלגלות לה את כל העובדות הרלוונטיות, והיא איננה נדרשת להוכיח כי העובדות נעלמו מעיניה מסיבות שלא הייתה יכולה למנוע אותן בזהירות סבירה. לכן, גם אם התובעת הייתה יכולה לגלות את כל העובדות הרלוונטיות על יסוד המסמכים והנתונים החלקיים שהיו בידיה, אין בכך כדי לגרוע מתחולתו של סעיף 7 לחוק ההתיישנות.
179. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענתם של הנתבעים כי דין התביעה בעניין הבעלות בדירות בבאר שבע להידחות מחמת התיישנות.
טענות נוספות של נתבעים 7-2 בסיכומיהם
180. נתבעים 7-2 העלו בסיכומיהם טענות רבות אשר חלקן לא הועלו קודם לכן, וחלקן אינן רלוונטיות לתיק דנן. אתייחס בקצרה לחלק מטענות אלה.
181. נתבעים 7-2 טענו בהרחבה בסיכומיהם שאין לתובעת כל עילת תביעה קניינית. ואולם כפי שנקבע לעיל, עומדת לתובעת לכל הפחות עילת תביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט המאפשרת עקיבה אחר כספים שנלקחו ממנה שלא על פי זכות שבדין ושימשו לרכישת מקרקעין - הדירות בבאר שבע. לפיכך, אינני נדרש להתייחס לטענות הקשורות לעילות קנייניות אחרות (אשר חלקן לא נטענו כלל בסיכומי התובעת, אך נתבעים 7-2 התייחסו אליהן בהרחבה בסיכומיהם), כגון עילה מכוח ההסכמים שנחתמו, מכוח תרמית ברישום לפי סעיף 93 לחוק המקרקעין או מכוח סעיף 34א לחוק המכר.
182. נתבעים 7-2 טענו בסיכומיהם כי העובדה שנחום קיבל לידיו את שכר הדירה עבור כל הדירות בבאר שבע אינה רלוונטית לשאלת הקניין. ואולם, ממכלול הנסיבות עולה שנחום נהג בדירות מנהג בעלים מכל הבחינות, לרבות חתימה על הסכמי המכר, תשלום התמורה וההוצאות הנלוות, שיפוץ ותחזוקה של הדירות, השכרתן וקבלת שכר הדירה. לפיכך, משלא הוכחה זיקה כלשהי של יונתן או של מי מנתבעים 7-2 לדירות, בין בדרך של מימון התמורה בגינן ובין בדרך של השכרת הדירות וקבלת שכר הדירה, ולנוכח ההסכם בין נחום לתובעת בעניין רכישת דירות לצרכי השקעה, נקבע שרישום הזכויות בדירות על שם ילדיו של נחום נעשה למראית עין בלבד.
183. לעניין קבילות המסמכים שהגישה התובעת, התייחסתי לעניין זה בהרחבה בדיון בתביעה הכספית נגד נחום וכן בדיון בשיקים ובדפי שהחשבון שהגישה התובעת לתמיכה בתביעתה בעניין הדירות בבאר שבע. אחזור ואזכיר בקצרה כי לאור המגמה בפסיקה להתיר הגשת מסמכים שאינם מקוריים ולעבור מכללים של קבילות לכללים של משקל, ולנוכח עדותה של התובעת בעניין הקושי לאתר מסמכי מקור ובעניין האופן שבו הגיעו המסמכים לידיה, יש לקבל את המסמכים ולייחס להם משקל, ולו לצורך תמיכה וחיזוק לעדותה של התובעת כי ביצעה את ההעברות ומשכה את השיקים שנמשכו מחשבונה. אין לקבל גם את טענותיהם של הנתבעים כי התובעת זייפה או פברקה מסמכים הקשורים לדירות בבאר שבע, משלא העלו בכתב ההגנה או בתצהירים מטעמם טענות פרטניות בעניין זה לגבי מרבית המסמכים שצורפו לכתב התביעה ולתצהיר התובעת. נתבעים 7-2 התייחסו בכתב ההגנה רק למסמך שבנספח 16 לכתב התביעה, אך גם לגבי מסמך זה הם לא עמדו על בדיקתו באמצעות מומחה להשוואת כתבי יד ונחום לא הציג בתצהירו כל גרסה עובדתית בנוגע למסמך המקורי שפוברק לכאורה.
184. נתבעים 7-2 הקדישו עמודים רבים בסיכומיהם לטענות בעניין ההשקעות באצט, אך כאמור, בית המשפט לא התיר להם להעלות טענות הנוגעות אך ורק לתביעה הכספית נגד נחום ואינן רלוונטיות להכרעה בתביעה בעניין הדירות בבאר שבע. עם זאת, אזכיר כי לא מתקיימים בענייננו התנאים שנקבעו בפסיקה להיווצרותו של השתק מחמת מעשה בית דין: לא ניתן בהליך הפירוק של אצט פסק דין סופי במחלוקות הכספיות בין התובעת לנחום, ולא התקיימו בין אותם צדדים או חליפיהם התדיינויות בקשר לאותן פלוגתות. גם המפרק עצמו ציין במפורש כי הוא איננו דן ואיננו מכריע בטענותיהם של התובעת ונחום זה כלפי זה, וקביעותיו אינן יוצרות השתק המונע בירור של המחלוקות ביניהם בהליכים אחרים.
185. הטענות בעניין העברת הכספים לדוד ברק אף הן אינן רלוונטיות לתביעה נגד נתבעים 7-2. בדיון בתביעה נגד נחום התייחסתי לגרסאות התובעת בעניין ברק, והסברתי מדוע התרשמתי שאין בהבדלים בין גרסאות אלה כדי לערער את מהימנות עדותה. אוסיף בהקשר זה כי גם אם התובעת חשדה לקראת סוף שנת 2009 שנחום מרמה אותה, אין בכך כדי לשלול את האפשרות שבהמשך הצליח נחום להפיס את דעתה ולהציג לה מצגי שווא שבעקבותיהם המשיכה להעביר לו כספים, בין היתר באמצעות ברק. מכל מקום, התובעת לא כללה בתביעתה את הכספים שהעבירה לדבריה לברק לאחר שנת 2009, ואף לא נדרשתי להכריע בטענותיה בנוגע לכספים שהועברו לברק לפני שנת 2009.
186. טענה נוספת בסיכומיהם של נתבעים 7-2 היא כי גם אם נרשמו שיקים לפקודתו של נחום, אין בכך כדי ללמד שהכספים הופקדו בחשבונותיו. ואומנם, מעדותו של המומחה מטעם התובעת עלה שלגבי כל השיקים שמופיעה עליהם חתימת הסבה, אי אפשר לשלול שהם לא הופקדו בחשבון הנושא את שמו של המוטב. ואולם, התובעת הציגה גרסה מפורטת לגבי שיקים אלה ואילו נחום בחר לא התייחס לכך כלל בתצהיר עדותו הראשית. בין היתר לא הצהיר נחום כי הוא מעולם לא הורה לתובעת למשוך את השיקים, לא קיבל את השיקים לידיו, לא חתם על גב השיקים, לא העביר אותם לצד שלישי ולא קיבל את כספי השיקים במישרין או באמצעות אחר. על כן, אין אלא לקבל בעניין זה את גרסתה של התובעת.
187. בדיון בתביעה נגד נחום התייחסתי לטענות בעניין סתירות בעדותה של התובעת והתערבות באת כוחה בחקירתה הנגדית, והסברתי מדוע התרשמתי כי אין בהן כדי לפגוע באופן משמעותי במהימנות עדותה של התובעת. מעבר לסתירות שאליהן התייחסתי קודם לכן, נתבעים 7-2 טענו בסיכומיהם כי קיימות סתירות גם בגרסת התובעת לגבי הכסף שנותר לה לאחר שנת 2010. אלא שלא נסתרה גרסתה של התובעת כי היו לה מעל 20 מיליון דולר והיא איבדה את רוב כספה. גם אם התובעת לא דייקה בעדותה לגבי הסכומים שנותרו לה (וייתכן שלא בדקה את הנתונים במדויק או לא זכרה אותם), אין לראות בכך סתירה משמעותית המעיבה על מהימנות העדות בכללותה. לגבי האישומים נגד התובעת בעבירות מס בארה"ב, הנתבעים לא ביססו שהייתה קביעה שיפוטית כלשהי שלפיה התובעת זייפה מסמכים, וכפי שנקבע לעיל, לא הוכח ולו לכאורה שאישומים אלה רלוונטיים לתביעה שלפניי.
188. נתבעים 7-2 התייחסו גם לטעות שנפלה בסיכומי התובעת, שם נטען כי הוטל צו איסור דיספוזיציה קבוע בנוגע לדירה ברחוב החיד"א. אכן נפלה טעות בעניין זה, אך לא הרשמתי שיש בכך כדי ללמד על חוסר תום לב של התובעת או על שימוש לרעה בהליכי משפט כפי שנטען בסיכומיהם של נתבעים 7-2. ככל הנראה כוונתה של ב"כ התובעת הייתה שהסעד הארעי לא בוטל והפך לסעד זמני עד להכרעה בתביעה. מותב זה היה ער לכך, בין היתר בהיותו המותב שדן בבקשה לביטול הצו שהוכרעה בהחלטה מיום 10.5.2020.
189. לבסוף אתייחס לטענתם של נתבעים 7-2 בסיכומיהם כי עדותה של התובעת היא עדות יחידה של בעל דין במשפט אזרחי, ולכן חל בענייננו סעיף 54 לפקודת הראיות. בסעיף זה נקבע כי אם בית המשפט במשפט אזרחי פוסק לפי עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע, עליו לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. בענייננו, קיים סיוע לעדותה של התובעת, בין היתר במסמכים הרבים שהציגה, לרבות ההתכתבויות שלה עם נחום, וכן העתקי שיקים ותדפיסי חשבון שלפי עדותה התקבלו מהבנקים שבהם ניהלה את חשבונותיה. כמו כן הובאה עדותו של מומחה מטעמה שהעיד כי המסמכים שהציגה התובעת נראים כמסמכים אותנטיים של הבנק. מעבר לכך, בפסק הדין מוסברים בהרחבה הנימוקים לקבלת התביעה על יסוד גרסתה של המפורטת והמבוססת של התובעת בעניין הכספים שהעבירה לנחום לצורך רכישת הדירות בבאר שבע, כשמנגד, נחום לא הציג גרסה כלשהי לגבי הכספים ששימשו לרכישה, והמצהירים מטעם נתבעים 7-2 הציגו גרסה סתמית שאין בה כדי לבסס ולו לכאורה שילדיו של נחום מימנו חלקים כלשהם מהתמורה בגין הדירות.
סוף דבר
190. התביעה הכספית של התובעת נגד נחום מתקבלת במלואה, כך שעל נחום לשלם לתובעת סך של 7,000,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
191. תביעת התובעת נגד הנתבעים בעניין הדירות בבאר שבע מתקבלת, ואני קובע לגבי כל שש הדירות שפורטו בכתב התביעה כי יש להעביר על שם התובעת את הזכויות בדירות אלה הרשומות כיום על שמם של הנתבעים. על כן, ובכפוף לעמידתה של התובעת בדרישות של רשויות המדינה, אם יהיו כאלה, אני מורה לרשם המקרקעין להעביר על שמה של התובעת את כל הזכויות בשש הדירות הרשומות על שמם של הנתבעים (דהיינו החלקים בחמש הדירות שבבעלות משותפת הרשומים כיום על שמם של מי הנתבעים ומלוא הזכויות בדירה השישית ברחוב החיד"א הרשומים כיום על שם נתבעים 7-2).
192. בעת פסיקת ההוצאות נתתי דעתי בין היתר לכך שנחום הוא זה שנהג בדירות בבאר שבע מנהג בעלים, ולכן גם התביעה בגין החלקים בדירות שנרשמו על שמם של מי מהנתבעים האחרים, היא הלכה למעשה תביעה נגד נחום. עם זאת, נתתי דעתי גם לכך שנתבעים 7-2 התנגדו לתביעה, לקחו חלק פעיל בהליך וטענו שהם בעלי זכויות בדירות ושזכויות אלה נרכשו מכספם. כמו כן הבאתי בשיקוליי כי מחד גיסא, החלקים היחסיים הרשומים על שמם של נתבעים 5-2 בדירות גדולים יותר, אך מאידך גיסא, בעת הרכישה לא נרשמו זכויות כלשהן על שמם והתביעה נגדם הוגשה רק מתוקף היותם יורשי העיזבון של יונתן. כמו כן התחשבתי במידת מה במחיקת התביעה הכספית שהגישה התובעת נגד נתבעים 7-2, אם כי תביעה זו נמחקה בשלב מוקדם ביותר, זמן רב לפני הגשת תצהירי העדות הראשית, ונתבעים 7-2 התייחסו אליה בקצרה בכתב ההגנה בלבד. לפיכך, ולנוכח קבלת התביעות נגד הנתבעים במלואן, אני קובע כדלקמן:
נחום ישלם לתובעת סך של 200,000 ₪ בגין הוצאות משפט וסך של 350,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד; נתבעים 5-2 יחד וכל אחד לחוד ישלמו לתובעת סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט וסך של 30,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד; נתבע 6 ישלם לתובעת סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט וסך של 30,000 ₪ ובגין שכר טרחת עו"ד; ונתבע 7 ישלם לתובעת סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט וסך של 30,000 ₪ ובגין שכר טרחת עו"ד.
סכומים אלה ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
193. צווי איסור הדיספוזיציה שהוטלו על זכויותיהם של הנתבעים בדירות בבאר שבע יישארו על כנם עד למימוש פסק הדין ורישום הזכויות על שם התובעת.
194. ב"כ התובעת רשאית להגיש פסיקתה לחתימה וכן בקשה להחזר כספים שהפקידה התובעת בקופת בית המשפט.