גרסתו של נחום בעניין כספים שהשקיע באצט
84. נחום הצהיר בסעיף 24 לתצהיר עדותו הראשית כי השקיע בפרויקט בטבריה ממיטב כספו האישי בסכום מצטבר של 33,637,205 ₪. מדובר בטענה סתמית שהועלתה ללא פירוט וללא ביסוס כלשהו. בהכרעה בתביעות החוב של בעלי המניות ייחס המפרק לנחום השקעה באצט בסך של 6,690,173 ₪ בלבד (נספח 2א לכתב התביעה סעיף 113ב), ואף לגבי סכום זה לא נקבע מה היו מקורות ההשקעה. מעיון בהכרעה עולה כי היא מבוססת על ניתוח נתוני ההזרמות, דהיינו ההעברות הכספיות בין החשבונות של אצט, של התובעת ושל נחום ובניו (סעיף 107 להכרעת החוב המפנה לדוח ההזרמות). אין בהכרעת המפרק קביעות לגבי מקור הכספים שהוזרמו מהחשבונות של נחום ושל בניו, כך שאין לשלול שמקורן של ההזרמות או של חלקן הוא בכספים שקיבל נחום מהתובעת.
85. בחקירתו הנגדית השיב נחום תשובות סותרות ולא ברורות לגבי הכספים שהשקיע בפרויקט, ובסופו של דבר, לשאלת בית המשפט ובניגוד לגרסתו בתצהיר, העיד כי השקיע נומינלית 23,000,000 ₪. כשנשאל לגבי מקורות ההשקעה השיב שמכר מחסן בארה"ב תמורת 525,000 $ ודירה בפלורידה תמורת 150,000 $, מכר את הדירה שלו באבן יהודה תמורת 2.3 מיליון ₪, "וכשבאתי [כנראה צ"ל שעבדתי – מ"ת] להם, לבנק לאומי, את הבית שלי ברעננה ב-1.9 מיליון" (פרוטוקול מיום 28.10.2021 מעמ' 144 ש' 25 עד עמ' 146 ש' 11). סכומים אלה שנחום נקב בהם לראשונה בחקירתו הנגדית מסתכמים בכ-6.5 מיליון ₪ בלבד. יתר על כן, לא הוצגו אסמכתאות כלשהן לביסוס גרסתו הכבושה של נחום לגבי תמורה שקיבל ממכירת הנכסים או מימושם, למעט התמורה בגין הבית באבן יהודה שאליה אתייחס להלן. כשנשאל נחום מדוע לא הציג מסמכים בעניין הנכסים, השיב שאף אחד לא אמר לו לעשות זאת, והוסיף שהוא יכול להציג מסמכים על כל מילה שהוא מוציא ושישלח את המסמכים בתוך יום אחד (עמ' 146 ש' 24-17 ועמ' 148 ש' 14-5). אלא שגם לאחר החקירה לא הוגשה בקשה לצירוף המסמכים.
86. המקור הכספי היחיד שהוזכר בכתב ההגנה של נחום הוא הבית באבן יהודה. בהקשר זה נטען בסעיף 51.4 לכתב ההגנה כי נגרם לנחום נזק בסך של 1,000,000 ₪ בגין מימוש ביתו באבן יהודה עקב דרישתה של התובעת להעמיד את ההלוואות של אצט לפירעון מיידי . טענה זו הועלתה ללא כל פירוט וללא הפניה לאסמכתאות כלשהן. התובעת צירפה לתצהירה מכתבים של נחום המבססים כי עוד משנת 2007 הודיע שימכור את הבית באבן יהודה לצורך מימון חלקו בפרויקט, והוא אישר זאת בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 28.10.2021 בסוף עמ' 148 ותחילת עמ' 149). מפסק דין שניתן ביום 2.10.2011 בה"פ 23108-01-11 (נספח ב לתצהירה השני של התובעת) עולה כי נחום ואשתו מכרו את הבית בשנת 2008 תמורת 2,300,000 ₪, אך עקב מחלוקות כספיות בנוגע לתשלומים, קבע בית המשפט שתינתן לרוכשים ארכה לביצוע התשלום עד 31.12.2011. עוד עולה מפסק הדין שעל הבית הייתה רשומה משכנתה לטובת בל"ל בסכום של 2,500,000 ₪, ובית המשפט הורה לרוכשים להעביר חלק מהתשלום בגובה חובם של המוכרים לבל"ל כנגד הסרת משכנתה הרשומה על הנכס לטובת הבנק. נחום לא פירט מה הייתה יתרת החוב למשכנתה נכון למועד שנקבע לתשלום של הרוכשים, ולכן לא ברור איזה סכום מתוך כספי המכר היה על הרוכשים להעביר ישירות לבל"ל לפירעון המשכנתה.