90. מנגד, גרסתו של נחום בתצהירו שלפיה השקיע בפרויקט מעל 33 מיליון ש"ח מכספו האישי לא הייתה מפורטת כלל, לא התיישבה עם הכרעת המפרק בתביעות החוב, התגלו בה סתירות רבות ולא הובאו אסמכתאות כלשהן לביסוסה, על אף שלפי עדותו של נחום, אסמכתאות אלה קיימות והוא היה יכול להציגן. על כן, התרשמתי כי טענותיו של נחום בעניין השקעותיו בפרויקט ומקורותיהם לא הייתה מהימנה, ויש בכך כדי לחזק את טענת התובעת כי מקור הכספים שהזרים נחום לפרויקט, או חלק ניכר מהם, הוא בכספים שהגיעו לידיו מהתובעת.
91. לפיכך אני קובע כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה כדי לבסס שהעבירה לנחום לצורך השקעה בפרויקט בטבריה כספים בסכום כולל שעולה במידה ניכרת על הסכום שנתבע (7,000,000 ₪), ולא עלה בידי נחום לסתור זאת ולהציג גרסה מפורטת ומהימנה בנוגע לכספים שלטענתו השקיע בפרויקט ממקורותיו.
92. לאור כל הקביעות העובדתיות דלעיל אני קובע שדינה של התביעה הכספית נגד נחום להתקבל מכוח העילות של תרמית וגזל, ולכל הפחות מכוח העילה של עשיית עושר ולא במשפט. על כן, התביעה הכספית של התובעת נגד נחום שהועמדה על 7,000,000 ₪ מתקבלת במלואה.
התביעה בגין הדירות בבאר שבע
93. בכתב התביעה התבקש בית המשפט לתת סעד הצהרתי שלפיו שש הדירות בבאר שבע שלהלן שייכות במלואן לתובעת: (1) הדירה ברחוב סנהדרין שנרכשה ביום 1.3.2006 תמורת 21,000 $ אשר מחציתה נרשמה על שם התובעת ומחציתה על שם נחום; (2) הדירה ברחוב אבשלום שנרכשה ביום 2.4.2006 תמורת 70,000 $ אשר מחציתה נרשמה על שם התובעת ומחציתה נרשמה על שם יונתן ורשומה כיום על שם יורשיו של יונתן, נתבעים 5-2; (3) הדירה ברחוב אחזיה שנרכשה ביום 18.6.2006 תמורת 46,000 $ אשר מחציתה נרשמה על שם התובעת ומחציתה נרשמה על שם נתבע 7 שהצהיר כי בשנת 2013 העביר את כל זכויותיו בה לנתבע 6 ומאז אין לו קשר לדירה; (4) הדירה ברחוב אברהם אבינו שנרכשה ביום 27.6.2006 תמורת 49,000 $ אשר מחציתה נרשמה על שם התובעת ומחציתה על שם נתבע 6; (5) הדירה ברחוב בני אור שנרכשה ביום 11.8.2006 תמורת 36,000 $ אשר מחציתה נרשמה על שם התובעת ומחציתה נרשמה על שם יונתן ורשומה כיום על שם יורשיו, נתבעים 5-2; (6) הדירה ברחוב החיד"א שנרכשה ביום 17.6.2007 תמורת 38,000 $, אשר נרשמה בשלמות על שם יונתן וכיום רשומה על שם יורשיו, נתבעים 5-2.
94. אציין כי לגבי הדירה ברחוב אחזיה נטען בכתב ההגנה מטעם נתבעים 7-2 כי גיא העביר את חלקו בדירה זו לדוד, ולכן אין כל תביעה או סעד המופנה כלפי גיא, ודין התביעה נגדו להידחות על הסף. טענה זו נזנחה בסיכומים מטעם נתבעים 7-2, ודינה להידחות גם לגופה. אין חולק שבעת רכישת הדירה ברחוב אחזיה נרשמו מחצית מהזכויות בה על שמו של גיא. כפי שאפרט בהמשך, גיא לא הותיר את הסעד שביקשה התובעת בנוגע לדירה הנ"ל לשיקול דעתו של בית המשפט, אלא הצהיר כי נתן תמורה עבור החלקים בדירה שנרשמו על שמו, ורק ביום 13.6.2013 העביר את זכויותיו לדוד. בנסיבות אלה, לא היה מקום לדחות את התביעה נגד גיא על הסף, אלא לברר לגופו של עניין את טענותיו כי הוא היה הבעלים של מחצית מהזכויות בדירה ונתן תמורה בגין זכויות אלה.