110. זאת ועוד, הגרסאות שהציגו גיא ודוד בתצהיריהם סותרות את גרסתו של נחום. בכתב ההגנה של נחום נטען כי הדירות בבאר שבע נרכשו בדיוק לפי המוסכם - "50% השקעה של כל צד", ובתצהירו של נחום אין התייחסות כלשהי לדירות בבאר שבע. נחום לא טען ולא הצהיר שמימן רק באופן זמני את החלקים בדירות שנרכשו על שם ילדיו, ושהם החזירו לו כספים בגין ההשקעה זו כעבור מספר שנים, בין היתר באמצעות העברת כספים לחשבון של אצט. נהפוך הוא, בשאלון שהופנה לנחום בהליכים המקדמיים הוא נשאל מדוע רכש את הדירות על שם ילדיו והשיב: "מטרתי הייתה לדאוג לרווחת ילדיי ונכדיי כל עוד אני בחיים, ולכן הנני רוכש עבורם נכסים במתנה גמורה וללא שום תמורה" (ההדגשה שלי – מ"ת). כשנשאל מה היה המקור הכספי לרכישת הדירות השיב: "כספים שברשותי", מבלי לפרט דבר לגבי כספים אלה, וזאת אף כשנשאל במפורש מה המקור לסכומים מסוימים שהופקדו בחשבון המשותף שלו עם התובעת (ראו שאלון שהוגש וסומן ת/6 ותצהיר תשובות שצורף וסומן ת/7 – שאלות 5, 6 ו-37). גם בחקירתו הנגדית העיד נחום כי שילם עבור החלקים של ילדיו בכל הדירות בבאר שבע, ולדבריו "לילדים שלי, סידרתי אותם כמו שצריך, ולכן יש לי 25 נכדים ואני, ההסדר שלי עם ילדיי שהם יעבירו את זה לילדים שלהם" (פרוטוקול מיום 28.10.2021 בעמ' 200 ש' 2-1).
111. דוד וגיא לא פירטו בתצהיריהם מתי מכרו את הנכס העסקי הנטען ברמת החייל, כמה כסף קיבלו עבורו ומתי שולמה התמורה. רק בחקירתו הנגדית העיד גיא כי הנכס נמכר בשנת 2008 תמורת 930,000 בתוספת מע"מ והכסף נכנס בערך באמצע שנת 2009, אך לא הוצגו אסמכתאות כלשהן לתמיכה בגרסתו. בין היתר לא הוצגו נסח רישום מקרקעין, הסכם מכר של הנכס או תדפיסי חשבון בנק בנוגע לתשלומים שהתקבלו. כשנשאל גיא מדוע לא צירף לתצהירו מסמכים כדי לבסס את טענתו בעניין הבעלות בנכס ברחוב הברזל ומכירתו, השיב: "מה שתרצי אני אבוא להוכיח" (עמ' 274 ש' 9-2), מבלי להסביר מדוע לא הציג את המסמכים עד לאותה עת. גם בהמשך לא ביקשו גיא ודוד להגיש ראיות נוספות כלשהן.
112. מחקירתם הנגדית של דוד וגיא עלה כי נחום הוא שרכש עבורם את הנכס ברמת החייל. דוד העיד לגבי הנכס הנ"ל כי "אין מי שמכחיש שלא שילמנו עליו שקל" (עמ' 303 ש' 36), והוסיף כי נחום נתן להם את הנכס במתנה גמורה כדי שיהנו ממנו, ועם הזמן הם גם טיפלו בנכס, קיבלו את שכר הדירה ושברו את הראש (עמ' 304 ש' 3-2). גיא העיד כי "מה שעשינו בזה [בכסף שהתקבל מהנכס ברחוב הברזל] העברנו את הכסף לאבא על מנת שיהיו לנו הנכסים האלה בבאר שבע" (עמ' 277 ש' 6-4), אך בהמשך העיד כי רק בשנת 2007, דהיינו לאחר שכבר נרכשו כל הדירות בבאר שבע שנרשמו בבעלות משותפת עם התובעת, החלו בעיות עם השוכר של הנכס ברמת החייל והועלתה האפשרות למכור אותו. כך העיד גיא בהקשר זה (ההערות בסוגריים מרובעים הן של הח"מ): "ב-2007, כשאבא היה אז ברכישה של הדירות [בבאר שבע, אולם כאמור הן נרכשו ב-2006]... אבי פרץ [הדייר בנכס], אמר שיש לו בעיה עם התשלומים של שכר הדירה... אז אנחנו, כשאבא רכש את הדירות [בבאר שבע], ואמרנו לו שהעסקאות האלה הן פנטסטיות, מתחילת הדרך... אז אמרנו שאנחנו בתוך תהליך למכור. עד שהתהליך יתבשל למכירה, עד שמצאנו בן אדם ועד שקיבלנו החלטה באיזה מחיר אנחנו מוכרים היה באזור 2008. התשלום האחרון היה באמצע 2009" (עמ' 277 ש' 28-14). לאחר מכן העיד דוד כי "אני חושב שזה 4 שנים התברברנו שם עם פרץ הזה". נתבעים 7-2 לא ביקשו להזמין לעדות את אותו דייר בנכס ברמת החייל בשם אבי פרץ כדי לבסס מתי אמר להם לראשונה שיש לו בעיה לשלם את שכר הדירה ומתי אמרו לו לראשונה שבכוונתם למכור את הנכס. נתבעים 7-2 כאמור אף לא ביססו בראיות מתי נמכר הנכס ומתי שולמו התשלומים בגינו.