120. הראיות הנ"ל מתיישבות עם הוראות ההסכם בין התובעת לנתבע שממנו עולה כי הצדדים ירכשו דירות לצורך השקעה עסקית משותפת שלהם, יממנו יחד בחלקים שווים את עלות הרכישות, השיפוצים וההוצאות, ישכירו את הדירות ויקבלו לידיהם את דמי השכירות, וזאת גם אם הדירות יירשמו על שם ילדיהם של הצדדים. בנסיבות אלה אני קובע כי עולה לכאורה מהוראות ההסכם ומכל העדויות והראיות שלפניי כי נחום התנהל הלכה למעשה כבעלים של הדירות בבאר שבע אשר נרשמו בבעלות משותפת (ולכל הפחות כבעלים של החלקים שנרשמו על שם ילדיו). משכך, עבר הנטל לנתבעים 7-2 לסתור זאת ולבסס כי החלקים בדירות הנ"ל הרשומים על שמם שייכים להם. נתבעים 7-2 לא הרימו נטל זה ולא ביססו שיש להם זיקה כלשהי לדירות, פרט לכך שנחום רשם את הזכויות בדירות על שמם. לפיכך, אין אלא לקבוע כי רישום הזכויות בדירות על שם מי מילדיו של נחום נעשה למראית עין בלבד, בין כדי להימנע מתשלום מס ובין בניסיון "להלבין" כספים שהגיעו לידי נחום ושימשו לרכישת הדירות.
מאילו כספים נרכשו הדירות שבבעלות משותפת?
121. בחקירה הנגדית לאחר שהבהיר כי "אנחנו מדברים על באר שבע עכשיו", העיד נחום כי התובעת "העבירה לחשבון המשותף שממנו נקנו הדירות 1,163,000 דולרים" שמתוכם לדבריו החזיר לה 500,000 $ לחשבון שפתחה על שמה בישראל (עמ' 209 ש' 31-17). אם כן, נחום הודה שקיבל מהתובעת לכל הפחות 663,000 $ לחשבון שממנו נרכשו הדירות (1,630,000 דולר פחות 500,000 $ שלטענתו השיב לתובעת). כך עלה גם מחקירתו החוזרת שבה העיד כי "היא הפקידה 1,163,000 וקיבלה בחזרה, היות והיא פתחה חשבון בבנק לאומי, 500,000. מה שנשאר זה 663,000..." (עמ' 255 ש' 9-6). עם זאת, מנספח ו לתצהיר התובעת שאליו אתייחס בהמשך, עולה שחלק מהסך של 1,163,000 $ הופקד לאחר רכישת הדירות. בחקירה הנגדית העיד נחום כי הדירות לא נקנו בכספים הנ"ל שהופקדו בחשבון המשותף: "לא מזה קנינו את הדירות" (עמ' 210 ש' 16-1), ואילו בחקירתו החוזרת שינה את גרסתו, ולאחר שהעיד כאמור כי "מה שנשאר זה 663,000", הוסיף ש"מתוך זה היה כסף שהושקע בבאר שבע והיתרה זה..." (עמ' 255 ש' 10-9). נחום לא פירט איזה חלק מהסך של 663,000 $ הושקע לטענתו בדירות, ולא ביסס מה נעשה עם יתרת הסכום. נחום אף לא הצליח להסביר מדוע כתב לתובעת ביום 3.10.2008 (מוצג ת/10) שהיא השקיעה באצט סך של 1,300,000 $, אם לפי עדותו, התובעת הפקידה בחשבון המשותף סך של 1,163,000 $, שמתוכם החזיר לה 500,000 $, וחלק מהכספים שנותרו שימשו לרכישת הדירות בבאר שבע. כל שהעיד נחום בעניין זה הוא כי "ברגע שאתה רואה סכומים עגולים אז זה השערות שלי" (עמ' 234 ש' 4 עד עמ' 236 ש' 8).