142. התובעת טענה והצהירה כי לבקשתו של נחום רכשה ריהוט גם עבור הדירה ברחוב החיד"א. מעיון בחשבונית על סך 6,080 $ אשר צורפה בנספח 17 לכתב התביעה, עולה לכאורה כי התובעת רכשה, בין היתר, 24 כיסאות, 6 ספות, 6 שידות ו-6 שולחנות טלוויזיה. נחום לא התייחס לכך בכתב ההגנה או בתצהיר עדותו הראשית. התובעת הבהירה בחקירתה הנגדית כי הריהוט לא נרכש רק עבור הדירה ברחוב החיד"א אלא עבור שש דירות, לפי הוראותיו של נחום שאמר לה מה לקנות (פרוטוקול מיום 21.10.2021 עמ' 144 ש' 25 עד עמ' 145 ש' 11). אומנם התובעת הצהירה כי רכשה את הריהוט ביום 3.1.2007, דהיינו יותר מ-5 חודשים לפני רכישת הדירה ברחוב החיד"א, אך מעדותה עלה כי עוד באותה עת היא ידעה שבכוונתו של נחום לרכוש דירה נוספת מכינוס נכסים, ונחום אמר לה שישמור את הריהוט באחסון עד שיושלם הליך הרכישה של הדירה, אשר לדבריו יכול להימשך חצי שנה או שנה. כמו כן העידה התובעת כי לאחר שרכשה את הריהוט בינואר 2007, נחום ביקש ממנה לרכוש ריהוט אחר ב-2008 (עמ' 143 ש' 31-14). בהמשך העידה כי כשהגיעה לדירות ושאלה איפה הרהיטים שהיא קנתה, נחום אמר לה שהוא נתן חלק מהם לבנים שלו שישימו אותם בדירות אחרות שלהם, ושיתר הרהיטים עדיין נמצאים באחסון (עמ' 145 ש' 17-13).
143. התובעת הפנה בכתב התביעה ובתצהיר למסמך נוסף (נספח 16 לכתב התביעה) הכולל לפי הצהרתה אישור בכתב ידו של נחום לגבי מחיר הדירות, ובהן הדירה ברחוב החיד"א. נחום לא התייחס למסמך זה בכתב ההגנה או בתצהיר עדותו הראשית. בסעיף 44 לכתב ההגנה מטעם נתבעים 7-2 נטען לגבי המסמך הנ"ל, בין היתר, כי "ניכר כי ישנם שני כתבי יד על מסמך זה" ובהמשך נכתב כי "על התובעת להמציא את המסמך המקורי לשם הבאתו לגרפולוג, ועל פי כלל הראיה הטובה ביותר. הנתבעים מכחישים כי אפילו כתב יד אחד בפתק זה הינו כתב ידו של הנתבע". נתבעים 7-2 לא ציינו בסיכומיהם אם ביקשו מהתובעת להעביר לעיונם את המסמך המקורי הנ"ל בהליך גילוי המסמכים או אם הגישו בקשה להמצאתו בהמשך ההליך. ואולם, די בעיון בהעתק המסמך כדי להיווכח שהוא אכן כולל שני כתבי יד שונים: כתב יד מחובר הנחזה להיות של התובעת, וכן כיתוב באותיות גדולות וכהות הנחזה להיות של נחום.
144. בחקירתו הנגדית של נחום הוצג לו המסמך הנ"ל (שהוגש וסומן ת/8) והוא התבקש לאשר ש"כתב היד השחור הכהה זה כתב היד שלך". על כך השיב נחום: "נכון..." ואז ניסה להציג מסמך אחר שממנו לדבריו נלקח הכיתוב. לאחר מכן אישר נחום כי "עד 40,000 זה כתב ידי". בהמשך לכך ביקש עו"ד הולנדר להבהיר שלפי עדותו של נחום, רק הכיתוב הכהה הוא בכתב ידו: "רק הכהה. לא כל מה שמסביב", ובתגובה להערת ב"כ התובעת "הכהה, הכהה. ו-40,000 זה רחוב החיד"א", השיב: "כן, כן. ראיתי". מכאן שגם עו"ד הולנדר הבין מעדותו של נחום כי הוא כתב בכתב ידו את כל הכיתוב הכהה, לרבות השורה הנוגעת לדירה ברחוב החיד"א. רק בעקבות חילופי דברים אלה העיד נחום לראשונה: "זה לא החידה [צ"ל החיד"א – מ"ת]. אני מאוד מצטער, אני לא כתבתי", וטען שהתכוון בעדותו לכך שהחלק שבכתב ידו הוא עד השורה של 40,000 ולא כולל את אותה שורה (עמ' 228 ש' 12 עד עמ' 229 ש' 23). בהמשך נשאל נחום אם הקטע הכהה בנספח 16 הוא חיתוך מתוך מסמך אחר, ובתשובה לכך השיב "זה חיתוך, זה נלקח ממסמך אחר, והוספו דברים שלא נכונים" (עמ' 244 ש' 9-5). נחום לא הסביר מדוע לא העלה טענה זו בכתב ההגנה או בתצהיר עדותו הראשית, אף שהמסמך צורף לכתב התביעה.