העילה המשפטית
158. התובעת ביססה את תביעתה בגין הדירות בבאר שבע על כמה עילות משפטיות, אך אינני נדרש לדון ולהכריע בכולן. די בקביעה כי העובדות מקימות לתובעת לכל הפחות אחת מעילות התביעה, והיא העילה של עשיית עושר ולא במשפט.
159. בסעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, נקבע לאמור:
"מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה".
160. בענייננו, אין חולק כי הוסכם שנחום ישמש שלוח של התובעת וירכוש בכספה רק את אותם חלקים בדירות בבאר שבע שיירשמו על שמה. ואולם, התובעת הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס שהעבירה לנחום, בהעברות לחשבון המשותף ובשיקים, כספים עבור שש דירות בסכום העולה על כפל מחירן הכולל המלא. בנסיבות אלה, עבר הנטל לנתבעים לבסס מאילו כספים שילמו עבור החלקים שנרשמו על שמם בשש הדירות, אך הם לא הציגו גרסה מפורטת ומבוססת כלשהי בעניין זה, ולא ביססו כי הדירות או חלק מהן נרכשו ממקורות כספיים של נחום או של ילדיו שאינם קשורים לכספה של התובעת.
161. בספרם של דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור, דיני עשיית עושר ולא במשפט (מהדורה שלישית, 2015) (להלן "פרידמן ובר-אור") מתייחסים המחברים לקיומה של חזקת בעלות במקרה שבו אדם אחר סיפק את הכספים לרכישת נכס: "בעניין זה נוהגת חזקה, שמקורה בדין האנגלי, ואשר נקלטה בפסיקה המקומית ולפיה אם נכס נרכש בשמו של אדם אחד, שעה שאדם אחר סיפק את הכספים ששימשו לרכישת הנכס, מניחים ש"נותן הכסף הוא הבעל של הנכס והאדם שעל שמו נרשם הנכס הוא נאמן בלבד" (כרך א, עמ' 636, פסקה 16.17). בהמשך העיר המחבר שאם הכספים שסופקו שימשו לרכישת חלק מהנכס בלבד, תחול הנאמנות על אותו חלק. בענייננו, כאמור, אומנם הוסכם כי התובעת תשלם רק מחצית מעלות הדירות שיירכשו בבאר שבע, אך עולה מהראיות שהתובעת העבירה לנחום כספים בסכומים העולים על המחיר המלא של כל שש הדירות, והנתבעים לא ביססו שחלק מהתמורה בגין הדירות שולמה ממקורות אחרים (ראו והשוו פרידמן ובר-אור, שם בעמ' 637, ובכרך ב, מהדורה שלישית, 2017 בעמ' 1302, בסוף פסקה 28.39).
162. מהראיות שלפניי עולה כי נחום התחייב לפעול כנאמן של התובעת, בין היתר בכל הנוגע לרכישת הדירות בבאר שבע. נחום הפר את חובתו זו בכך שהציג לתובעת מידע מטעה לגבי עלות הדירות וההוצאות בגינן, וגבה ממנה כספים בסכומים העולים במידה ניכרת על הסכומים ששולמו. בסעיף 14 לחוק הנאמנות נקבע כי "פעולה שנעשתה בהפרת חובת הנאמנות והצד השלישי ידע או היה עליו לדעת על ההפרה, או שנעשתה ללא תמורה, רשאי בית המשפט לבטלם, ועל הצד השלישי יחולו אחריות חובות כשל נאמן". במקרה דנן, גם אם ילדיו של נחום לא ידעו על הפרת חובת הנאמנות של נחום כלפי התובעת, בית המשפט רשאי לבטל את הפעולה של רישום זכויות בדירות על שמם, משלא הוכח כי נתנו תמורה כשלהי עבור זכויות אלה.