71. דברים אלו יפים הם גם לענייננו. בהיעדר סיבה לגיטימית, מוצדקת וממשית (על אחת כמה וכמה בהיעדר סיבה כלשהי) – אין מקום לאפשר לגוף דו מהותי לבטל הסכם שנכרת רק משום שנכתב "מכל סיבה שהיא".
72. עוד יוער, כי מי שטוען כיום לדרך פרשנית מסוימת אשר תואמת את כוונת הצדדים, אינו מי שהיה במעמד כריתת החוזה (ראו בהקשר זה חקירתו של מר אבי דור מיום 7.4.2022, עמ' 10-11 לפרוטוקול). גם בחקירתו של מר עמית זאב, מי שהיה מנכ"ל דור אלון משנת 2020 ועד 2021 ניתן חיזוק לכך שמי שיוזם כיום את פינוי הנתבעת על בסיס טענות שמקורן בהסכמי הצדדים, אינו מי שהיה במועד עריכת ההסכמים (ראו פרוטוקול הדיון מיום 7.4.2022, עמ' 73). בנוסף, התובעות נמנעו מלאפשר לעו"ד קליין, אשר הייתה זו שניסחה את החוזה בזמנים הרלוונטיים, להעיד בחופשיות על אודות הנסיבות והרקע להסכם בין דור אלון לדרך ארץ, ובחרו לשמור על חיסיון עו"ד - לקוח (וזו כמובן זכותם המלאה).
73. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בפסיקה שהוצגה, הגעתי למסקנה לפיה איני נדרשת לקבוע מסמרות בדבר כוונת הצדדים בעת כריתת החוזה והפרשנות הרצויה והנכונה במקרה שלפניי. עצם השימוש במונח "מכל סיבה שהיא", וללא צורך בהנמקה כלשהי- כאשר עסקינן בגוף דו מהותי, הוא שימוש שאינו סביר ואינו ראוי. דרישה לביטול חוזה אשר נכרת עם גוף דו מהותי המחויב בחובות מתחום המשפט הציבורי, כאשר אין בצד הדרישה עילה לגיטימית שיכולה להצדיק את הביטול – אינה יכולה להתקבל.
74. בין אם אקבל את הטענה הפרשנית התומכת בתובעות, לפיה לשון החוזה ברורה, חד משמעית ופשוטה, כך שיש זכות לביטול מכל סיבה שהיא ללא קשר להמשכו של הסכם ההפעלה, ובין אם אקבל את הטענה הפרשנית התומכת בנתבעות לפיה הזכות לביטול מכל סיבה שהיא קמה רק בביטול הסכם ההפעלה – אין בכך כדי לשנות ממסקנתי לפיה גוף דו מהותי אינו רשאי לפעול בדרך זו. ביטול הסכם המבוסס על המונח "מכל סיבה שהיא", מבלי שקיימת כל סיבה שהיא, אינה אפשרית על ידי גוף דו מהותי.
75. מצופה מדרך ארץ – לפעול בדרך ארץ. מי שמחזיקה בידיה סמכויות שלטוניות ומפעילה שירות חיוני לציבור מכוח זיכיון שניתן לה מהמדינה, צריכה להוות דוגמה ומופת לכיבוד הסכמים. עליה לפעול בנאמנות, בשוויון, בהגינות, בתום לב וביושר.
76. אני ערה לכך שסוגיה זו, אשר נסובה על מעמדה של דרך ארץ כגוף דו מהותי, לא הועלתה על ידי מי מהצדדים להליך, אלא ביוזמתו של בית המשפט במסגרת פסק הדין. אציין, כי כיוון הנמקה זה התגבש במהלך קריאת הסיכומים וניתוח הפסיקה, ומדובר כאמור בטענה משפטית ולא עובדתית. אפנה בהקשר זה לרע"א 9138/20 אורלי פיסטול נ' עוזרי שמעון (נבו, 7.2.2021) שם נקבע כי במקום בו רואה בית המשפט, בדרכו לחקר האמת ובחתירתו לתוצאה נכונה, כי נדרש הוא להעלות טענה מסוימת מיוזמתו- מוטל עליו לעשות כן, כדי לקדם הליך ראוי והוגן. סמכות זו שמורה למצבים חריגים ולנסיבות מתאימות. באותו עניין ראו גם רע"א 7288/12 שמואל רוזן נ' צחי אברמוביץ (נבו 23.10.2012), שם נקבע כך:
"מקום שלפני בית המשפט מערכת עובדתית המגבשת זכות לצד אחד וחובה למשנהו, וככל שעובדות אלה נטענו מתחילה, נימוקיו המשפטיים יכולים להיות שונים מאלה שהועלו בתביעה, ובלבד שהתמונה נובעת מן הראיות שהיתה לצדדים ההזדמנות להידרש אליהן."