55. אעיר, כי בהמשך החקירה מציין מר דור שלמרות שאינו זוכר את הפרטים ברגע זה, הוא מכיר ויודע את הנתונים ויש לדרך ארץ סמנכ"ל כספים שאמון על התחום ומעורב בכל הנתונים הכספיים. לא השתכנעתי שיש בהסבר זה כדי להניח את הדעת באשר להיעדר הידיעה והשליטה בנתונים הרלוונטיים במועד הדיון.
56. עוד ייאמר, כי גם מר עמית זאב, מי שהיה מנכ"ל דור אלון בעת הרלוונטית, מעיד כי לא היה מסמך כלשהו אשר על בסיסו התקבלו הנתונים הכלכליים המצדיקים את החלפת השוכרת בחברה אחרת. ראו דבריו בעמ' 121 לפרוטוקול הדיון מיום 7.4.2022:
עו"ד בן צור: לך ולדרך ארץ יש איזשהו נייר מסודר, נייר כלשהו שעושה ניתוח כמה החברה המשותפת מעבירה למשכירה, לדור אלון?
מר זאב: מה זאת אומרת?
עו"ד בן צור: בהשוואה ל,
מר זאב: שנייה, היא מקבלת, כל חודש היא מקבלת את הכסף.
עו"ד בן צור: בהשוואה, אם היית עוצר רגע ומקשיב עד הסוף, אז היית מבין את השאלה. כשאתה עושה איזושהי השוואה, הנה, זה מה שמעבירים לחברה המשותפת, ואנחנו חושבים שיש לנו אלטרנטיבה א', ב', ג'. יש נייר שכזה שנעשה?
מר זאב: לא, אין נייר כזה.
57. בנוסף, נדמה שדרך ארץ לא נתנה הזדמנות כנה לנתבעת לשפר הצעות או לשבת סביב שולחן המשא ומתן כדי להגיע להבנות בנוגע להגדלת דמי השכירות בטרם הוגשה תביעת הפינוי. בכתב התביעה טענו התובעות כי בשנה האחרונה פעלה דרך ארץ לשיפור התנאים המסחריים במתחמי תחנות הדלק, אולם לא ציינו מה כללה פעילות זו וכיצד ניסתה לשפר את התנאים המסחריים בדרך של משא ומתן קודם לתביעה. התובעות בסיכומיהן אף העלו כי הנתבעת הציעה הגדלה משמעותית מאד של דמי השכירות המשולמים (עמ' 19 לסיכומי התובעות), כך שנראה כי ניתן היה לפעול במישור ההידברות ולנסות להגיע להסכמות שייתרו את הצורך בהליך זה.
58. בנקודה זו אציין, שאיני שוללת את הטענה לפיה גובה דמי השכירות אינו משקף את שווי השוק, ולאפשרות לקבלת תשלום גבוה משמעותית מזה אשר משולם עד כה. אולם תמוה בעיניי שבמשך שנים רבות לא הועלתה טרוניה באשר לדמי השכירות המשולמים, ואילו כעת תוך שבועות ספורים מחליטה דרך ארץ על פינוי המושכרים מבלי שקדם לכך הליך הדברות ממשי או שיח ראוי שיציג את שאיפות הצדדים. כתב התביעה הוגש בחודש פברואר 2021, כאשר התכתובות בין הצדדים החלו רק בחודש נובמבר 2020 (כך לפי הנטען בכתב התביעה). על בסיס התאריכים המצוינים לעיל, השתכנעתי שלא היה ניסיון כן ואמיתי להגיע להבנות ולא נשקפת כוונה או נכונות מצד דרך ארץ לנהל משא ומתן שיישא פרי. עיקר ההתכתבות בין הצדדים נסובה על דרישת פינוי המושכרים ולא על הצעות לשיפור התנאים המסחריים או העלאת דמי השכירות. התובעות בעצמן מציינות בכתב התביעה כי רק ביום 12.2.2021 התקיימה פגישה אשר מטרתה הצגת חלופות שונות לשימור פעילות הנתבעת. הכיצד יתכן שבחלוף שבועיים בלבד ממועד אותה פגישה מוגשת תביעת הפינוי? תשובה לשאלה זו נמצאת ככל הנראה בדבריו של אבי דור, אשר ציין כי דרך ארץ לא הקדימה משא ומתן לדרישת הפינוי, וכי הגשת התביעה נועדה לשם פתיחה במשא ומתן. ראו פרוטוקול הדיון מיום 7.4.2022 בעמודים 18-19:
עו"ד בן צור: נכון. עכשיו, תאשר לי שאתה אף פעם לא באת לאלון אינטרייד שזו השוכרת, ואמרת, חברים, אני רוצה לשבת איתכם. אנחנו יודעים שיש לנו הסכם, אנחנו לא צריכים שום דבר, אבל לפעמים אנשים מדברים ביניהם. לא באת ואמרת, תשמעו, בואו נדבר, אני רוצה, חושבים שצריך להתאים, להתאים, לו להתאים, לא משנה כרגע אם יש זכות חוזית, הכל, אבל איזושהי פנייה מקדימה. שלום, אתם 18 שנה, יש לכם עשרות עובדים, השקעתם מיליונים רבים. בואו נשב.
מר דור: הפנייה הראשונה לאלון אינטרייד בנושא הזה היה בכתב, אותו מכתב ראשון, נדמה לי מנובמבר, על הפינוי, ולאחר מכן היה,
עו"ד בן צור: שאלתי לפני.
מר דור: היה משא ומתן, זה היה דרך להתחיל.
עו"ד בן צור: אמרתי לפני.
מר דור: לא.