15. מנגד, בתשובתו לעתירות דוחה דרעי כל טענה למצג שווא שהופנה מצדו כלפי רשויות התביעה או בית המשפט עצמו, וטוען כי אין שחר לניסיונם של העותרים להרחיב את הודעתו בדבר ההתפטרות מהכנסת ולציירה כהודעה על פרישה מהחיים הפוליטיים לצמיתות. דרעי מוסיף כי לשיטתו "אין כל מקום לבנות תילי תילים של עתירות וטענות מרחיקות לכת על יסוד אי הבנה וטעות שאולי נפלה בגזר הדין" (פסקה 107 לתשובה). הוא אף מדגיש כי הדברים שנאמרו מטעמו בבית משפט השלום, כמו גם בבג"ץ 8954/21 שנזכר לעיל, "אינם מתיישבים כלל עם מצג על פרישה לצמיתות מהחיים הפוליטיים, אלא מלמדים דווקא על התפטרות לתקופת זמן לא ידועה, תוך צפי לחזרה אפשרית בעתיד" (פסקה 114 לתשובה, ההדגשות במקור).
16. בהמשך לכך, בדיון שהתקיים בפנינו שב וטען בא-כוחו של דרעי כי הסדר הטיעון בעניינו לא כלל שום התחייבות בעניין זה, באומרו כי "דרעי לא התחייב מעולם ולא הציגו [כך במקור – ד' ב' א'] לנו מעולם מצג של פרישה לצמיתות מחיים פוליטיים... הסדר הטיעון נסגר ונושא הפרישה לא היה חלק ממנו" (עמ' 24-23 לפרוטוקול הדיון בפנינו). בא-כוחו של דרעי ציין כי אף נציגי הפרקליטות הבינו את הדברים כך. כמו כן, הוא חזר וטען כי הבהרתו בבית משפט השלום לעניין ההפסד הכספי שצפוי להיגרם לדרעי נבעה מהצפי להמשך כהונתה של הממשלה דאז, לתקופה של שלוש או ארבע שנים נוספות. במובן זה נטען כי חזרתו הזריזה לחיים הפוליטיים היא תולדה של התפזרותה הלא צפויה של הכנסת חודשים אחדים לאחר מכן. לצד דברים אלו, בהתייחסו ללשונו של גזר הדין ובמענה לשאלות בית המשפט, מצא בא-כוחו של דרעי להבהיר כי ייתכן שניסוח הדברים בבית משפט השלום היה "לא מוצלח" וכי מדובר ב"אירוע נדיר של אי הבנה" וב"קֶצֶר" שעליו יש להצר, אך מכל מקום לשיטתו אין מדובר בהטעיה.
17. כעת, השאלה שמתעוררת היא באיזה מובן יש בעובדות אלה כדי להשליך על מינויו של דרעי כשר בממשלה, ובהתאמה על החלטתו שלו לקבל על עצמו תפקיד זה.
18. כפי שציינתי בפתח דברי, אני סבורה כי נוכח העובדות המתוארות, שלהן היו כאמור השלכות משפטיות קונקרטיות בעולם המעשה, תוך מתן הטבה פוטנציאלית לדרעי מבחינת תוצאותיו של ההליך הפלילי, יש לומר שקמה מניעות משפטית לפיה דרעי מנוע מלקבל על עצמו תפקיד של שר, לפחות לתקופה מסוימת, כמפורט בהמשך הדברים, וזאת מכוח הצהרותיו והתנהלותו הדיונית. ויודגש כבר עתה – מניעות משפטית זו חלה כלפי דרעי עצמו במובן של יכולתו המשפטית להסכים למינוי, ומשכך אני סבורה כי איננו נדרשים כלל לבחון את מישור שיקול הדעת שהפעיל ראש הממשלה בהתייחס למינוי או את משמעויותיו המשפטיות של התיקון לחוק יסוד: הממשלה שעומד ברקע הדברים. עוד אבהיר כי הכרעתי אף אינה מבוססת על ביקורת שיפוטית ביחס לשיקול דעתו של דרעי בהחלטתו להסכים להתמנות. בית משפט זה עמד בעבר על הקושי הכרוך בביקורת שיפוטית הממוקדת בשיקול הדעת של אדם המסכים לקבל על עצמו תפקיד (ראו והשוו: בג"ץ 2592/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 14 לפסק דינה של הנשיאה חיות (6.5.2020) (להלן: עניין הטלת המנדט)). בשונה מכך, הדיון בכלל המניעות בהקשרנו מבוסס על קיומו של מחסום משפטי למתן ההסכמה, ללא דיון נוסף בשיקולים שהנחו את דרעי בנסיבות העניין.