ואולם, דרעי הבהיר בדבריו ובמעשיו כי בין המצג בבית המשפט לבין המציאות קיימת זיקה רופפת לכל היותר, שמתמצית בהתפטרותו מהכנסת. כך, למחרת היום התייצב דרעי מול הציבור והבהיר, בלשונו, כי אינו "הולך לשום מקום" וכי ימשיך לשרת את הציבור גם מהכנסת (ראו סעיף 209 לתשובת היועצת המשפטית לממשלה; כן ראו פסקה 12 לחוות דעתה של הנשיאה ופסקה 13 לחוות דעתה של השופת ד' ברק-ארז). להתנהלות זו של דרעי, שבמסגרתה פעל בניגוד למצגיו לפני בית המשפט, יש ליתן משקל בבחינת מינויו לתפקיד שר (וראו בהקשר זה את חוות דעתה של חברתי השופטת ברק-ארז). לבסוף, אני סבור כי התנהלות זו מלמדת גם על היעדרה של חרטה, לא כל שכן הכאה על חטא ולקיחת אחריות מצדו של דרעי בגין הרשעותיו הפליליות. ונזכיר כי קיומה או היעדרה של חרטה כבר הוכרו בפסיקתנו כשיקול בבחינת סבירות ההחלטה למנות לתפקיד בכיר את מי שהורשע בפלילים (ראו, למשל: בג"ץ 3997/14 התנועה למען איכות השלטון נ' שר החוץ, פסקה 27 (12.2.2015); עניין אייזנברג, בעמ' 262).
11. שלישית, העובדה שנגד דרעי תלוי ועומד מאסר על תנאי (תקופה זו תסתיים ביום 31.1.2025) מקרינה כשלעצמה על סבירות המינוי. המצב שבו שר בממשלה הוא מי שהורשע בעבירות פליליות שהענישה בגינן עודנה מרחפת מעליו טומן בחובו פגיעה משמעותית באמון הציבור במוסדות השלטון ובטוהר המידות של נושאי המשרות הבכירות בשירות הציבורי.
12. כמשקל נגד לשיקולים אלה ביקשו דרעי וראש הממשלה נתניהו להעלות שורה של טעמים שממקמים לשיטתם את מינויו של דרעי בתוך מתחם הסבירות. בכלל זאת, ניתן למנות בין היתר את הצורך ביציבות שלטונית, את כישוריו וניסיונו של דרעי ואת העובדה שציבור גדול בחר בו כיו"ר מפלגת ש"ס. אכן, שיקולים אלה הם שיקולים רלוונטיים בבחינת סבירות מינויו של דרעי. חברתי הנשיאה חיות התייחסה לסוגיות אלו בחוות דעתה (פסקאות 52-51). כמוה – אף אני בדעה כי אין בהן כדי להטות את הכף בעניינו של דרעי. בהקשר לטיעונים אלה אך אוסיף ואעיר כי ציבור הבוחרים שבחר בדרעי בחר בו לכהונה כחבר כנסת. כפי שכבר ציינו בעבר, לנבחר הציבור אין זכות קנויה לשמש כשר (עניין דרעי השני, פסקה 22; כן ראו חוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז, פסקאות 40-39). זאת ועוד, מקום שבו נבחר חבר כנסת לכהונת שר, מוטלת עליו חובה לשרת את ציבור בוחריו אך בה בעת את כלל הציבור (בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 404, 426 (1993)). בכובעו זה, נתון הוא לביקורת שיפוטית, שבגדרה עלול להידרש בית המשפט גם למצב שבו "ייכשל השר וידבק בו רבב של עבירה על החוק. יש שבשל מהות העבירה והנסיבות שבהן התבצעה תועמד בסימן שאלה האפשרות שיוסיף ויכהן בתפקידו" (שם). לשיקולים הקואליציוניים שאותם מנה ראש הממשלה, אכן ניתן לתת משקל, אך אין בהם עצמה מספקת כדי להוות משקל נגד לעברו הפלילי של דרעי (ראו והשוו לאמור שם, בעמ' 427).