9. בנקודה זו אסתייג מאמירתו של חברי, השופט א' שטיין, שממנה משתמע כי בעקבות תיקון סעיף 6(ג) לחוק היסוד, המחוקק קבע את הכלל "אין כלא – אין קלון". המחוקק אכן הוריד את תנאי הכשירות בכך שקבע כי חזקת הקלון לא תחול מקום שבו לא נפסק מאסר בפועל, אך אין משמעות הדבר קביעה שאין קלון בכל הרשעה ובכל גזר דין שאינו כולל מאסר בפועל. ברי כי כל בית משפט אשר דן בעניינו של נבחר ציבור רשאי לקבוע כי יש בעבירה קלון, גם אם אינו מטיל מאסר בפועל.
אופי העבירות שבהן הורשע דרעי
10. הנשיאה עמדה בפסק דינה על העבירות שבהן הורשע דרעי, ולא אחזור על הדברים. סעיף 98(ג1) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 קובע כלהלן:
מי שסייע לאחר לערוך הצהרה, ידיעה או הודעה לצורך חוק זה, ביודעו שאינן נכונות, או שהתייצב כמיופה כוח של אחד ומסר הצהרה, ידיעה או הודעה כאמור, ביודעו שאינן נכונות, דינו – כמי שמסר את ההצהרה, הידיעה או ההודעה בניגוד לסעיף קטן (ג).
ודוק: אין מדובר בכשל טכני, אלא בעבירה שבוצעה ביודעין. בתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין, עוסקים לא אחת בעניינם של עורכי דין שנתנו ידם למסירת הצהרה כוזבת ביודעין לרשויות המס. כך, נאמר בעל"ע 8280/05 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' שלם (7.12.2005), שם נדון עניינה של עורכת דין שהושעתה לפרק זמן של מספר חודשים בשל עבירה על סעיף 98(ג1) לחוק מיסוי מקרקעין:
"עבירות על חוקי מס בישראל, כאשר הן מתבצעות על ידי עורכי דין וכרוכות במצגי כזב והצגת נתונים פיקטיביים בפני רשויות המס, מצדיקות, כשלעצמן, ענישה משמעתית מחמירה. על הטעמים להחמרה זו עמדנו בפירוט בפרשת צלטנר (שם, פסקה 8). עבירות מס על פי אופיין מהוות פגיעה בקופה הציבורית, אשר נועדה להתקיים ממאמץ משותף של האזרחים כולם, ואמורה לשרת את צרכי החברה כולה; הן פוגעות גם בעקרון השוויון המחייב נשיאה שוויונית של כל בני הציבור בנטל הכלכלי המשותף הנדרש לקיומה של החברה. אלמנט הכזב בעבירות מס, הקשורות במצג פיקטיבי כלפי רשויות המס, משווה מישנה חומרה לעבירות המס, וחומרה זו מתעצמת כאשר העבירות מבוצעות בידי עורך דין, הנדרש לשמש דוגמא ומופת להקפדה על שמירת החוק וטוהר מידות" (שם, פסקה 8).
הדברים נכונים לגבי עורכי דין מן השורה, ונכונים גם, שמא על דרך של קל וחומר, על שר בממשלת ישראל.
11. מאלף להשוות את המקרה שלפנינו למקרה שנדון בבג"ץ 8290/03 אלחלים נ' יו"ר ועדת הבחירות (24.9.2003). שם ביקש העותר, בשנת 2003, להתמודד בבחירות לרשויות המקומיות כמועמד לראשות מועצה מקומית או לחלופין כחבר במועצה המקומית. העותר הורשע בשנת 1997 בעבירה של ניכוי ביודעין של מס תשומות שלא על פי חשבונית מס שהוצאה כדין, עבירה שבוצעה בשנים 1992-1991, שבגינה הושת עליו מאסר בפועל של חמישה חודשים אותם ריצה בעבודות שירות. משכך, נקבע כי לא נסתרה חזקת הקלון והוא אינו כשיר להתמודד בבחירות וכי "מינויו של העותר לתפקיד עליו מבקש הוא להתמודד יפגע באמון הציבור הרחב בנבחרים, באינטרסים החיוניים של השרות הציבורי ויתווה נורמות פסולות של הגיינה ציבורית". אכן, העבירה שבה הורשע המערער באותו מקרה חמורה מזו שבה הורשע דרעי, אך מנגד, באותו מקרה חלף זמן רב מעת ביצוע העבירות, בעוד שבענייננו המדובר בעבירות שבהן הורשע דרעי אך לאחרונה.