ש ו פ ט
השופטת ע' ברון:
1. על פי ההלכה שהשתרשה בבית משפט זה, עילת הסבירות משמשת כלי מרכזי לפיקוח שיפוטי על מעשה המינהל – זאת תוך הקפדה שלא להסיג את מרחב שיקול הדעת הנתון לרשות בעת הפעלת סמכויותיה כדין. בהקשר של סמכות ראש הממשלה למנות שרים ולהרכיב ממשלה, כבר נפסק כי מינויו של שר באופן המסב פגיעה חמורה לערכי היסוד והעקרונות האתיים שעליהם בנויים החברה והמשטר בישראל, הוא מינוי בלתי סביר עד כדי שדינו להתבטל.
ב-בג"ץ 3095/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (13.8.2015) (להלן: עניין דרעי 2015) נקבע כי חבר הכנסת הרב אריה מכלוף דרעי (להלן: דרעי) נושא עימו עבר פלילי מכביד בתחום טוהר המידות, באופן שחרף חלוף הזמן הממושך ממועד ביצוע העבירות (בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת) מינויו כשר לממשלה ה-34 "מצוי על גבול מתחם הסבירות". באותו עניין בית המשפט לא התערב במינויו כשר הכלכלה ופיתוח הנגב והגליל, אולם מאז שניתן פסק הדין בשנת 2015 השתנו הנסיבות שינוי מהותי. דרעי הורשע בביצוע עבירות פליליות נוספות, הפעם בתחום המס (להלן: עבירות המס); עונש מאסר על תנאי שהושת עליו עודנו תלוי ועומד; חרף הוראתו המפורשת של חוק-יסוד: הממשלה, דרעי עשה כל שביכולתו על מנת להימנע מהכרעה בשאלה אם דבק קלון בעבירות שבהן הורשע, עד כדי שינוי חקיקת יסוד לטובתו האישית; וחמור לא פחות, מינויו לתפקיד שר מהווה הפרה בוטה של המצג שהציג בפני בית משפט השלום בדבר פרישתו מהחיים הפוליטיים, מצג שווא ששימש נימוק ומסד לאישור הסדר הטיעון שעליו חתם בקשר עם עבירות המס. נסיבות אלה, לא כל שכן הצטברותן, מובילות למסקנה אחת ברורה – והיא שגבול הסבירות שסומן בעניין דרעי 2015 נחצה ברגל גסה.
2. אני מסכימה אפוא עם פסק דינה של חברתי הנשיאה א' חיות, על כל נימוקיו, ולקביעתה שלפיה מינויו של דרעי לשר בממשלה ה-37 לוקה באי-סבירות קיצונית המחייבת את ראש הממשלה להעבירו מתפקידו כשר הפנים וכשר הבריאות. כן אני מצטרפת לחוות דעתו של חברי המשנה לנשיאה ע' פוגלמן בנדון, ולדבריהם בהקשר זה של חבריי השופט י' עמית, השופט ח' כבוב והשופטת י' וילנר.
קראתי את חוות דעתם של חבריי השופטת ד' ברק-ארז, השופט א' שטיין והשופט ד' מינץ. כמוהם, אף אני סבורה כי יש פסול בהתנהלותו של דרעי ובפרט בהפרת התחייבותו לפרוש מהחיים הפוליטיים, התחייבות שעמד מאחוריה כל עוד שירתה את עניינו לצורך אישור הסדר הטיעון בעבירות המס – וחזר בו ממנה בלי להניד עפעף מיד לאחר שההסדר אושר וכבר לא היה לו עניין בה. התנהלות מעין זאת מבזה את בית המשפט וחותרת תחת יסודות שלטון החוק, וכפי שציינתי נודע לה משקל משמעותי בבואנו לבחון את סבירות מינויו של דרעי כשר בממשלה. משכך איני נדרשת להכריע אם התנהלותו של דרעי אף מקימה מניעות או השתק בקשר עם מינויו, אך פטור בלא כלום אי אפשר. המקרה שלפנינו הוא מקרה מובהק המחייב את בית המשפט להוציא מלפניו אמירה ברורה: אדם שפעם אחר פעם במשך עשרות שנים ובעודו משמש בתפקידים ציבוריים בכירים, חוזר ומבצע עבירות פליליות מבלי להפנים את חומרת מעשיו ונוהג בזלזול מופגן כלפי בית משפט ושלטון החוק, אינו מתאים לשמש כשר במדינת ישראל. כך מתחייב משום הגנה על טוהר המידות של הממשלה ועל ניקיון כפיו של השלטון. לטעמי, לא ניתן "לעקוף" את הדיון בסוגיות מהותיות אלה תוך שימוש בכללים סטריליים של השתק ומניעות.