עילת הסבירות וכלל ה"כשירות לחוד ושיקול דעת לחוד"
3. כידוע, במסגרת הפעלת הסמכות השלטונית נתון לרשות מתחם רחב של שיקול דעת. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום שבו מדובר בהפעלת סמכותו של ראש הממשלה להרכיב ממשלה ולקבל את אמון הכנסת (עניין דרעי 2015, פסקה 23 לפסק דינה של השופטת א' חיות; בג"ץ 3059/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, פסקאות 25-22 לפסק דינו של השופט ח' מלצר (10.11.2015), להלן: עניין גלנט; בג"ץ 3997/14 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר החוץ, פסקה 25 לפסק דינו של הנשיא (בדימ') א' גרוניס (12.2.2015), להלן: עניין הנגבי 2015). עניין זה לובן והובהר בפסיקה זה מכבר:
"בית-המשפט אינו מעמיד את שיקול-דעתו במקום שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת, אינו שם עצמו בנעליה, ואינו שואל את עצמו אם הוא עצמו היה פועל באותה דרך לוּ הייתה הסמכות בידיו. בית-המשפט אינו בוחן את תבונתן של הרשויות השלטוניות האחרות, כי אם את חוקיות פעולתן (ראו גם א' ברק 'על רשויות וערכים בישראל', בעמ' 382). כאשר בית-המשפט בוחן את סבירותן של החלטותיו של ראש-הממשלה בענייני הרכבת הממשלה, מכיר הוא בכך שרק במקרים חריגים ונדירים יוחלפו מאזניו ומשקולותיו של ראש-הממשלה במאזניו ובמשקולותיו של בית-המשפט" (בג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה, מר אריאל שרון, פ"ד נז(6) 817, 859 (2003), להלן: עניין הנגבי 2003).
4. ואולם רחב ככל שיהיה שיקול הדעת המינהלי – לעולם אינו מוחלט.
על פי מושכלות יסוד במשפט מינהלי, הרשות המינהלית משמשת נאמן של הציבור ובידיה מופקדים אינטרס הציבור ונכסי הציבור על מנת שתעשה בהם שימוש לטובת הכלל. מעמד מיוחד זה מטיל על הרשות חובה לפעול בהגינות וביושר, בתום לב ובטוהר מידות. אל לה לפעול מתוך שרירות, הפליה, משוא-פנים, ניגוד עניינים, חוסר תום-לב או חוסר סבירות. עליה לשקול את כל השיקולים הנוגעים לעניין ואותם בלבד, וכן שומה עליה לקיים את כללי הצדק הטבעי (בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421, 435 (1980), להלן: עניין דפי זהב; בג"ץ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, פ"ד מה(1) 749, 841 (1991); בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1) 289, 319 (1998)).
שיקול הדעת המינהלי כפוף לפיקוח שיפוטי במספר עילות ביקורת תחומות ומגודרות – ובהן עילת הסבירות. הביקורת השיפוטית על מעשה המינהל נועדה להגן על זכויות אדם ועל ערכי יסוד מפני שימוש לרעה בכוח, ולהבטיח ממשל תקין, נקי כפיים והוגן. בית המשפט הוא המופקד על שמירת גבולות הסמכות של הרשות המינהלית ועל חוקיות הפעלת הסמכות (בג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1, 40 (1997)). זאת תמציתה של דוקטרינת האיזונים והבלמים שביסוד עקרון הפרדת הרשויות; זאת מהותה של הדמוקרטיה (בג"ץ 742/84 כהנא נ' שלמה הלל יו"ר הכנסת, פ"ד לט(4) 85, 92-91 (1985); יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ה – עילות הביקורת המשפטית 3613 (2020)). השופט מ' חשין היטיב לבטא רעיון זה (בדעת יחיד) בלשונו הייחודית: