יצוין כי "בענין מקסים" נקבע כי היעדר חתימה הינו ראיה "כיבדת משקל" להיעדר גמירות דעת, וכי רק במקרים נדירים ישתכנע בית המשפט בקיומה של גמירות הדעת, בהיעדר חתימה. לעומת זאת "בענין בוטקובסקי" (פסקה 14), הביע השופט מצא עמדה שונה, לפיה מידת הראיה הנדרשת להוכחת קיומו של חוזה תקף בהיעדר חתימה, אינה גבוהה יותר, מאשר ביחס לראיות אחרות. ככל שידיעתי משגת מחלוקת זו לא הוכרעה ואף אני אינני מוצא צורך ליתן מלכתחילה משקל ראייתי מוגבר להיעדר החתימה.
מעמדה של גב' לוריא וגמירות דעתה
75. כפי שפורט לעיל התובעים הקדישו בטיעוניהם פרק משמעותי לטענה שלפיה יש לראות במר לוריא שלוח של גב' לוריא ובהתאם יש לראותה כמחויבת בכל פעולותיו, וזאת בין היתר בהתבסס על עדותה של גב' לוריא שלפיה היא ידעה על כך שיואל פרסם את הדירה למכירה (עמ' 38 לפר' מיום 8.2.22 ש' 19), היא סומכת על מר לוריא ב100% בכל הנוגע להיבטים הכספיים של מכירת הדירה (שם, עמ' 38 ש' 25-28 ), והיא אף נשאלה "זאת אומרת כל מה שיואל עושה , כל מה שהוא עושה לגבי מכירת הדירה מקובל עליך" והיא השיבה "היה מקובל עליי, כן" (שם, עמ' 39 ש' 7-9).
76. אלא שלעמדתי כל האמור לעיל אינו יכול לשנות את עובדות הבסיס המשפטיות שלפיהן גב' לוריא היא כאמור הבעלים הרשום היחידי של הדירה ואין מחלוקת על כך שגב' לוריא לא נתנה למר לוריא או לעו"ד קליקה ייפוי כח בכתב לפעול בשמה ומטעמה לצורך מכירת הדירה ובהתאם לא יכולה להיות מחלוקת על כך שגב' לוריא היא זו שהייתה צריכה לחתום בעצמה על ההסכם.
77. לא נטען ובוודאי שלא הוכח כי קיים פגם כלשהו בכשירותה המשפטית של גב' לוריא אשר מונע ממנה לגבש רצון חופשי ועצמאי ביחס למכירת הדירה שבבעלותה ובהתאם לא ניתן להתעלם מגב' לוריא, ובבואנו לבחון את שאלת גמירות הדעת עלינו לבחון בראש ובראשונה האם הוכחה לפנינו גמירות דעתה של גב' לוריא להתקשר בהסכם מחייב למכירת הדירה.
78. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח הסכמי השכירות של הדירה שהוצגו ומהם עלה כי למרות שמר לוריא טיפל לבדו בהשכרת הדירה, ה"ה לוריא הקפידו על כך שרק גב' לוריא תחתום על הסכמי השכירות ולא נסתרה עדותה שלפיה בפועל היא אישרה את זהות השוכר בכל הסכמי השכירות ולולא אישורה לא היה נחתם ההסכם (ראו סעיף 3 לעיל).
בהקשר זה אקדים ואציין כי בכל מקרה ובמישור העקרוני, אני נותן משקל מוגבל לטענות התובעים הבאות לייחס לגב' לוריא הסכמה מחייבת לכריתת הסכם למכירת הדירה רק על בסיס אמירות כאלו או אחרות של מר לוריא או על בסיס העבודה שגב' לוריא עמדה ליד מר לוריא בעת ששוחח עם עו"ד קליקה. בעסקת מקרקעין עסקינן, ובהאם נדרש בסיס משפטי מוצק על מנת "לדלג" על הצורך בהסכמה מפורשת ובכתב של גב' לוריא למכירת דירתה (גם בדרך של מתן ייפוי כח בכתב). הדברים נכונים במשנה תוקף במקרה שלפנינו שבו הקונה המיועד - מר דורפברגר הינו עו"ד במקצועו הפועל כיזם מקרקעין שנים רבות (ראו תמליל השיחה בינו לבין העד משה יעקובי – ת/1 עמ' 9 ש' 6) וככזה, כשראה את נסח הרישום ודאי ידע והבין כי מבלי שיוצג לפניו ייפוי כח בכתב של גב' לוריא לצד ג', "בעל דברו" החוזי לצורך התקשרות בהסכם מחייב היא אך ורק גב' לוריא, והוא ודאי ידע והבין את הצורך באישורה המפורש לעסקת המכירה.