79. מכל מקום, לצורך בחינת שאלת גמירת דעתה של גב' לוריא אפנה תחילה לעדותה שאותה מצאתי ככנה ומהימנה. כך בבחינה "פנימית" ניכר היה בעדותה, כי היא אינה מנסה להעלות רק טענות שישרתו את עניינה, אלא עדותה היתה קולחת ועניינית ובמסגרתה נמסרו על ידה באופן ספונטני גם תשובות כנות, אשר על פניו הציגו אותה כפי שנהגה בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מהותיים במהלך המו"מ.
כך אפנה לתשובתה כשנשאלה כיצד חשבה שהיא אינה מחויבת לדבר, כשמספר גורמים פועלים בעזרת עורכי דין לעריכת חוזה, לרבות תיאום מועד לחתימה ועל כך היא השיבה "אני פשוט לא חשבתי על כל הנושא הזה. אני חשבתי רק על מה שאני מרגישה" (עמ' 43 לפר' מיום 8.2.2022 ש' 37), וכשנשאלה: "... האם את לא סבורה שיש משמעות לכל הפעולות שנעשו עד לרגע שבו אמרת "לא רוצה למכור את הדירה?"" היא השיבה: "יכול להיות שכן, אני לא חשבתי על זה בכלל, לא חשבתי על זה, חשבתי רק על הרגשות שלי. מה אני אעשה? זה מה ש...." (שם, עמ' 51 ש' 19-21). כמו כן אפנה להודאתה שהוזכרה לעיל בדבר מודעותה לפעולות שנוקט מר לוריא למכירת הדירה ולכך שהיא סמכה והסכימה לכל פעולותיו. גם בבחינה "חיצונית" לא מצאתי כי עדותה נסתרה בדרך כלשהי.
80. לאור קביעתי לעיל, אני מקבל באופן מלא את גרסתה של גב' לוריא שלפיה היא לא היתה מעוניינת מלכתחילה במכירת הדירה ואף לא הייתה שלמה עם מכירתה, ורק "נכנעה" לבקשת מר לוריא, שלא היה יכול להמשיך ולטפל בהשכרת הדירה. כמו כן, אני מקבל את גרסתה, לפיה נלחצה כאשר קיבלה את טיוטת ההסכם מעו"ד קליקה, והבינה כי עליה לקבל החלטה סופית אך עדיין לא הייתה מעוניינת במכירת הדירה ובמצוקתה פנתה לבנה ומיד שהלה הציע שהוא זה שיטפל בהשכרת הדירה, היא קיבלה את ההחלטה שהיא איננה מוכרת את הדירה.
גרסתה זו של גב' לוריא, נתמכה בעדות כמעט זהה של מר לוריא ושל בנם, ולא נסתרה בראיה כלשהי. בהקשר זה אציין גם כי בניגוד לטענות שהועלו על ידי התובעים, הוכח לפני שהסיבה להחלטתה של גב' לוריא שלא למכור את הדירה לא הייתה המחיר שהוצע עבורה, זאת כעולה מכך שמר לוריא לא העלה כל דרישה לפני המתווך או מר דורפברגר להעלאת המחיר לאחר שהודיע על הפסקת המו"מ, וכפי שמסר מר דורפברגר למתווך מר לוריא לא היה מוכן "לשמוע" על מכירת הדירה ללא קשר למחיר שהיה מוכן מר דורפברגר לשלם עבורה.
עוד אציין כי גרסתה של גב' לוריא בדבר הסנטימנטים שהיו לה לדירה לאור יחסיה עם דודתה שהורישה לה אותה נשמעת לי סבירה והגיונית, והיא נתמכת בעובדה שהדירה כאמור הושכרה במשך שנים רבות בלי שנעשה נסיון כלשהו למכירתה.