מצגי מר לוריא
87. באשר למר לוריא, אף הוא לא חתם על מסמך כלשהו המאשר את טיוטת ההסכם ואף הוא לא שוחח שיחה כלשהי עם מי מהתובעים לפני הודעתו על הפסקת המו"מ. בהתאם לא ניתן לטעון גם כלפיו להעדה חיצונית כלשהי שהופנתה לתובעים שעל בסיסה יכלו התובעים להסיק כי קיימת גמירות דעת שלו או של גב' לוריא להתקשר עמם בהסכם.
88. אלא שהתובעים מבקשים כאמור, להסתמך על אמירתו של מר לוריא למתווך "... יכול להיות יותר טוב אבל זה לא משנה כבר, זה סגור" (עמ' 1 לתמליל, נספח ג' לתצהיר דורפברגר ש' 11-12) ולעמדתי, אמירה זו של מר לוריא, גם אם אניח שיש בה כדי לחייב גם את גב' לוריא, אין בה כדי להוות העדה חיצונית מספיקה לגמירות דעת שעל בסיסה ניתן לקבוע כי טיוטת ההסכם מהווה בפועל הסכם מחייב.
89. כזכור, אמירה זו ניתנה עוד בטרם מר לוריא פנה כלל לעו"ד קליקה, כך שלכל היותר, ניתן לראות באמירה זו הסכמה עקרונית להתקשרות בהסכם, הכפופה לכך שכל פרטי העסקה יהיו אף הם מוסכמים, ולא ניתן להסיק ממנה באופן סביר כי קיימת כבר הסכמה של מר לוריא לטיוטה שעדיין לא הוכנה.
כפי שהוכח לפני, על פי עדות עו"ד קליקה ומר לוריא, טיוטת ההסכם הראשונה שהוכנה ע"י עו"ד קליקה, לא קיבלה כלל את אישורם של ה"ה לוריא ולמעשה לא הוצגה להם כלל.
בפעם הראשונה שבה ראו ה"ה לוריא את טיוטת ההסכם, היתה בעת שעו"ד קליקה שלח להם את טיוטת ההסכם עם הערותיה של עו"ד בבני וכפי שפורט לעיל, מיד לאחר קבלת הטיוטה ביום חמישי, ה"ה לוריא קבעו פגישה עם עו"ד קליקה ליום ראשון!!! בכדי לקבל הסברים לטיוטה.
למותר לציין כי מדובר בהתנהלות סבירה והגיונית. עסקת מקרקעין איננה דבר מה בכך, ומתן הסכמה עקרונית למחיר המכירה כפי שנתן מר לוריא, אינה מלמדת על גמירות דעת מראש להתקשר בהסכם בהתאם לכל הפרטים המופיעים בטיוטת ההסכם, עוד לפני שנבחנו כלל על ידי ה"ה לוריא.
זאת ועוד, כל האמור לעיל ביחס לגב' לוריא בענין ההסכמה לקביעת מועד לחתימה,נכון גם ביחס למר לוריא ואף הסכמתו הייתה טכנית בלבד.
90. לנסיבות שכאלו, יפים הדברים שנאמרו בענין "גרין" (פסקה 41) לפיהם לצורך גיבוש גמירות דעת להיקשר בעסקה "אין די בקיומה של הסכמה עקרונית להיקשר בחוזה, אם וכאשר יסוכמו הפרטים העיקריים של העסקה (קרי, אין די בכוונה ליצור יחסים משפטיים). גמירות הדעת מחייבת שהצדיים יגיעו למפגש רצונות להיקשר בעסקה לאלתר"(דגש שלי ש.מ.).