91. בהקשר זה, מקובלת עליי עדותו של מר לוריא שגם אותה מצאתי מהימנה שלפיה באמירתו לעיל כוונתו הייתה בסה"כ לאשר כי המחיר שנקבע מקובל עליו, ומכאן יש לפנות לעריכת הסכם ולדבריו "הבנתי שזה המחיר שאני צריך, שאפשר ממנו להתקדם לקראת חוזה, לא יודע מה יהיה אח"כ..." (עמ' 62 לפס' מיום 8.2.2022 ש' 12-15) (ראו פירוט סעיף 20 לעיל). לעמדתי, גם אם אמרותיו של מר לוריא היו נאמרות ישירות למר דורפברגר, "צד סביר" להסכם לא היה יכול לטעון כי בכך ניתן ללמוד על גמירות דעת לחתום על טיוטת ההסכם שהוכנה על ידי עוה"ד, זאת בנסיבות בהן אותן אמירות נאמרו עוד בטרם החלה כלל הכנת טיוטת ההסכם.
92. כמו כן אני מקבל את טענתו לפיה הבירור שערך ביחס לאפשרות להעביר את פרטיו של מר דורפברגר לעיריית חיפה אף הוא היה בירור טכני שהתבסס על ההנחה שאכן יערך הסכם שיהיה מוסכם על שני הצדדים.
93. מבחינת למעלה מהדרוש אציין גם כי אמירותיו של מר לוריא אינן יכולות להיחשב בכל מקרה כ"העדה חיצונית" על גמירות דעת גם מהטעם שאמירות אלו לא הופנו כלל למר דורפברגר אלא למתווך, ומר דורפברגר למד עליהן רק בדיעבד ורק בשלב הכנת התביעה בתיק, ובהתאם הוא אינו יכול לטעון כי על בסיסן נוצר אצלו "בזמן אמיתי" אינטרס הסתמכות ראוי להגנה שלפיו כבר נכרת הסכם מחייב בין הצדדים.
94. הקביעה לפיה הסכמה עקרונית למחיר העסקה אין בה כדי להעיד על גמירות דעת ביחס לכל תנאי העסקה שטרם נדונו כלל, מקבלת משנה תוקף במקרה שלפנינו שבו הוכח לפני שהמצגים שהציג המתווך כלפי מר לוריא ושעל בסיסם ניתנה הסכמתו של מר לוריא למחיר העסקה היו מטעים, לא מדויקים ומוטלים בספק.
95. כפי שפירטתי (סעיף 15 לעיל), בעת שהמתווך ניסה לשכנע את מר לוריא כי מדובר ב"עסקה מצוינת" כהגדרתו, הוא הציג כיתרון גדול את העובדה שמר דורפברגר אינו נזקק כלל למימון בנקאי. אלא שנתון זה הוכח כנתון שאינו נכון אך המתווך לא טרח לעדכן את מר לוריא ביחס לשינוי מהותי זה. כך הם פני הדברים ביחס להבטחתו של המתווך לשלם את שכר טרחת עוה"ד. הבטחה שהתברר כי לא תואמה כלל עם עו"ד קליקה, ובענין זה נאלץ המתווך "להתפתל" ולטעון לפני כי התכוון שלכל היותר ה"ה לוריא ישלמו את התשלום והוא יחזיר להם.
לכך יש להוסיף את העובדה שאני מאמין למר דורפברגר כי הצעתו הראשונה עמדה על סך של 975,000 ₪, אלא שהמתווך "קיצץ" סך של 25,000 ₪ והציג בפני מר לוריא מצג שאינו נכון כאילו ההצעה הינה על סך של 950,000 ₪, וזאת על מנת לשכנעו שבאם יעלה בידו להעלות את ההצעה לסך של 1 מליון ₪ הרי שמדובר בהצעה שיש לקבלה.
יותר מכך, מתמלילי השיחות בין המתווך למר לוריא עולה שהסכמתו של מר לוריא היתה לעיסקה במסגרתה הוא ישאר עם 1,025,000 ₪ ביד. (ראו עמ' 7 לתמליל, נספח ב' לתצהיר דורפברגר 19-20). ומהנתונים שהוצגו לפני עלה בבירור כי מר לוריא אינו מקבל את הסכום שהתבקש על ידו שהרי שמהסך האמור ינוכה מס שבח (כ- 35,000 ₪), ושכר טרחת המתווך (עפ"י דרישת המתווך במכתב ההתראה- 16,500 ₪) ויתכן כי גם שכר טרחת עו"ד, וספק גדול בעיניי אם מר לוריא שם ליבו לנתונים אלה בעת שניתן אישורו להתקדם בעסקה .