בהקשר זה נפסק בעניין מנרב כי -
"... החוק יצר 'כלי' חדש ב'ארגז הכלים', שנועד להבטיח את יישומם של חוקי העבודה ואת הגשמת תכליתו של משפט העבודה, בכלל ובתבניות העסקה מורכבות בפרט. החוק יוצא מנקודת מוצא של הטלת אחריות אזרחית בתנאים הנקובים בו גם על מי שאינו מעסיק, וממילא אין בו כדי למנוע הכרה ב"משתמש" כמעסיק, או מעסיק במשותף, במקרים המתאימים ובהתאם למבחנים שנקבעו לצורך כך בפסיקה (וראו בקשר לכך, מבלי להרחיב, גם את סעיף 46 לחוק להגברת האכיפה, על שני סעיפיו הקטנים, כמו גם סעיפים 47-48). זאת, כשם שנקבע בעבר שחקיקת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, ונקודת המוצא הכלולה בו לפיה קבלן כוח האדם הוא המעסיק, אינה שוללת את האפשרות להמשיך ולהכיר ב'משתמש' כמעסיק במקרים המתאימים (עניין צ'פקוב; עניין דיין; עניין קטילי), וכשם שסעיפי החוק המטילים אחריות ישירה לקיום מחויבויות מכוח חוקי המגן על המשתמש בעבודתו של עובד המועסק באמצעות קבלן כוח אדם - דוגמת סעיף 2(א1) לחוק השוויון - לא פורשו כהסדר שלילי ביחס לעובד המועסק באמצעות קבלן שירותים (עניין נאידורף)."
46. שאלה נפרדת היא השלכות החוק להגברת האכיפה על האפשרות להטיל על המזמין אחריות לתשלום זכויותיו של עובד קבלן, ובמיוחד זכויות עובד קבלן מכוח חוקי המגן וצווי ההרחבה שהוסדרו בחוק להגברת האכיפה, בנסיבות בהן המזמין כהגדרתו בחוק לא הוכר כ"מעסיק" או כ"מעסיק במשותף" לכל דבר וענין. שאלה זו הושארה הן בעניין מנרב והן בעניין עיריית בת ים בצריך עיון ולא הוכרעה.
47. להשלמת התמונה נציין כי בהתאם לסעיף 29 לחוק להגברת האכיפה לבית הדין לעבודה סמכות עניינית ייחודית לדון בתביעתו של עובד שעילתה אחריות מזמין על פי הוראות החוק. בעניין ד.ק.א [ע"ע (ארצי) 23525-04-19 ד.ק.א. ניקיון ורעיון בע"מ - ABDELKARIM AHMMED MAKI [פורסם בנבו] (6.1.2021)] הובהר כי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה מוגבלת למישור היחסים שבין העובד לבין המזמין, ואין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בסכסוך במישור היחסים שבין המזמין לבין הקבלן, גם אם הסכסוך סב על עניינים שהוסדרו בחוק, כגון – היות חוזה ההתקשרות בין המזמין לבין הקבלן חוזה הפסד.
48. כללו של דבר: תכליתו של החוק להגברת האכיפה היא להביא לאכיפה של זכויות העובדים מכוח חוקי המגן וצווי ההרחבה, עת נקבעו בחוק הסדרים ייחודיים שתכליתם להבטיח אכיפת זכויותיהם של עובדים המועסקים בתבנית העסקה מורכבת. החוק נקט אמצעי של הטלת אחריות על מזמין השירות, על מנת ליצור תמריץ למזמין ליישם את המנגנונים שנקבעו בחוק להבטחת זכויות עובדי הקבלן – פיקוח המזמין על תשלום זכויות עובדי הקבלן ומניעת "חוזה הפסד". הרציונל המונח ביסודו של המנגנון הראשון הוא הגברת האכיפה באופן שהחוק למעשה מטיל על המזמין תפקיד פיקוח על תנאי העסקתם של עובדי הקבלן במהלך תקופת העסקתם, תפקיד שהמזמין יכול לבצעו במסגרת יחסיו החוזיים עם הקבלן, ובדרך זו להשיג אכיפה אפקטיבית של הוראות חוקי המגן וצווי ההרחבה. זאת, מבלי שהמזמין יחשוש כי עצם הפיקוח על ידיו יביא לקביעה כי נוצרו יחסי עבודה בינו לבין עובדי הקבלן. הרציונל המונח ביסודו של המנגנון השני, מניעת "חוזה הפסד" בין המזמין לבין הקבלן, נועד למנוע מצב שבו המזמין ישלם לקבלן תמורה שאין בה די כדי להבטיח את תשלום כל זכויות עובדי הקבלן. מכלול ההסדרים בנוגע להטלת אחריות על מזמין שירות, ובמיוחד הסייגים וההגנות שנקבעו לאחריותו של המזמין והתנאים לתחולת הסייגים וההגנות נועדו ליצור תמריץ למזמין להפעיל בזמן אמת, במהלך תקופת העבודה של עובד קבלן את המנגנונים שנקבעו בחוק שתכליתם להביא לאכיפת זכויותיהם של עובדי הקבלן, וזאת בדרך של קביעת פעולות שהמעסיק נדרש לנקוט -– קביעת דרך יעילה להגשת תלונה ובירורה, יידוע עובד הקבלן על הדרך להגיש תלונה, עריכת בדיקות תקופתיות והימנעות מכריתת "חוזה הפסד". ככל שהמזמין יישם את המנגנונים שנקבעו בחוק – חלים הסייגים וההגנות לאחריותו של המזמין, ואילו מחדל של המזמין להפעיל את המנגנונים שנקבעו בחוק שולל מהמזמין את הסייגים וההגנות לאחריותו. ונפרט:
48.1. הן בעת כריתת הסכם ההתקשרות והן במהלך תקופת ההתקשרות על המזמין לוודא כי הסכם ההתקשרות בינו לבין הקבלן אינו בגדר "חוזה הפסד", כך שהתמורה החוזית המשולמת על ידו מספיקה לתשלום כל זכויות עובד הקבלן, ועל מנת להבטיח זאת נקבעו הסדרים שונים בסעיף 28(א) לחוק. ככל שהמזמין התקשר ב"חוזה הפסד", דהיינו חוזה שמתקיימים בו אחד התנאים שנקבעו בסעיף 28(א) לחוק, תחול עליו אחריות אזרחית כלפי עובד של קבלן המועסק אצלו, גם אם לא התקיימו התנאים להטלת אחריות שנקבעו בסעיף 25(א)(1)
ו- 25(א)(2) לחוק, וכן לא יחולו עליו ההגנות שנקבעו בסעיף 27 לחוק.
48.2. על המזמין לנקוט אמצעים סבירים בנסיבות העניין כדי למנוע פגיעה בזכויות העובד, ובכלל זאת לקבוע דרך יעילה למסירת הודעות על פגיעה כאמור וליידע את עובד הקבלן על דרך זו. מחדל של המזמין לקבוע דרך יעילה או ליידע את עובד הקבלן, שולל ממנו את הסייג לאחריות על פי סעיף 25(א)(3) לחוק – מסירת הודעה בכתב על הפגיעה על ידי העובד.
48.3. החוק מעניק למזמין הגנה בפני תובענה אזרחית של עובד קבלן אם הוכיח קיומו של אחד מהמצבים שנקבעו בסעיף 27 לחוק, וביניהם הסתמכות בתום לב על בדיקות תקופתיות שנערכו בידי בודק שכר מוסמך, נקיטת אמצעים "כל שביכולתו" לתיקון ההפרה בידי הקבלן, וככל שלא תוקנה ההפרה – ביטול החוזה בינו לבין הקבלן (ולא היה בביטול החוזה משום התנהגות בחוסר תום לב).
תכלית החוק להגברת האכיפה, והרציונל העומד ביסוד ההסדרים שנקבעו בו הם אלה שינחו אותנו בבחינת השאלות העומדות להכרעה בהליך זה – מהות והיקף חובותיה של שופרסל על פי החוק והאם קיימה שופרסל את חובותיה על פי החוק.