כאמור, שופרסל לא מסרה בעצמה את דף המידע לעובדי חברת סופר שירות, אלא קבעה בהסכם ההתקשרות בינה לבין סופר שירות כי על סופר שירות מוטלת חובה למסור את דף המידע לעובדיה. על פי דף המידע, שכתוב בשפה העברית, ככל שעובד הקבלן סבור שנפגעה זכות כלשהי המגיעה לו מהקבלן המעסיק על פי הדין, וכן אם העובד מסר למעסיקו (הקבלן) הודעה בכתב בעניין פגיעה בזכויותיו – הוא מתבקש לפנות למוקד הפניות לעובדי קבלן של חברת שופרסל, בכתב, לכתובת המצוינת במסמך. הכתובת המפורטת במסמך היא כתובת למשלוח דואר רגיל, לא כתובת דואר אלקטרוני, או מספר טלפון לשליחת הודעה.
בחלקו השני של המסמך אמור העובד לאשר בחתימתו את קבלת המסמך, ועל פי הסכם ההתקשרות על סופר שירות להעביר לשופרסל העתק חתום של האישור עם תחילת עבודתו של עובד הקבלן.
כפי העולה מתשובותיו של מר פפר בחקירה נגדית, שופרסל לא בדקה כי המסמך נמסר לעובדי חברת סופר שירות (עדות מר פפר בהליך MANA ע' 9 ש' 4; עדות מר פפר בהליך ASMERET ע' 8, ש' 5 – 7). כלומר, בניגוד לקבוע בהסכם ההתקשרות, שופרסל לא הפעילה את מנגנון הבקרה שקבעה בהסכם - קבלת עותק חתום של האישור, עם תחילת העסקתו של העובד.
75. לטעמנו, בהתנהלות זו לא עמדה שופרסל בחובתה על פי סעיף 26 לחוק, מהנימוקים המפורטים להלן.
76. ראשית, הטלת האחריות ליידוע העובדים על הקבלן אינה מקיימת את דרישת החוק המוטלת על המזמין, ליידע את עובד הקבלן בדבר הדרך להגשת תלונה. העברת האחריות לקבלן אינה עולה בקנה אחד העיקרון שעובר כחוט השני בחוק, והוא - להטיל על המזמין חובה לפעול באופן אפקטיבי בזמן אמת לשמירה על זכויות עובדי הקבלן המועסקים בחצריו. צודק ב"כ העובדות כי לקבלן, ובוודאי שלקבלן המפר את זכויות העובדים, אין אינטרס ליידע את העובדים בדבר הדרך למסור תלונות למזמין, ולכל הפחות קיים סיכוי שינסה להתחמק מכך. לפיכך, העברת האחריות לקבלן היא כמאמר הפתגם "לתת לחתול לשמור על השמנת", ולטעמנו אינה מקיימת את דרישת סעיף 26 לחוק.
77. שנית, אפילו אם ניתן היה לקבל כי שופרסל יכלה להעביר לאחריות הקבלן את המטלה הטכנית של מסירת דף המידע לעובדים (וכאמור איננו סבורים כך), בוודאי ששופרסל לא קיימה את חובתה על פי סעיף 26 לחוק, שכן לא ערכה בקרה כי בפועל נמסר לעובדים המידע, ובענייננו לא ערכה בקרה כי נמסר לעובדים דף המידע. קביעה כי המזמין יכול להעביר את האחריות למסירת המידע לקבלן ללא עריכת בקרה כלשהי על ידו, מאיינת למעשה את אחריותו של המזמין על פי סעיף 26 לחוק.
כפי העולה מהסכם ההתקשרות, נראה כי אף לשופרסל היה ברור שאין להטיל על הקבלן את האחריות ליידוע העובדים ללא עריכת בקרה, ולא בכדי קבעה שופרסל בהסכם ההתקשרות כי על הקבלן להעביר לה עותק מקור חתום של האישור עם תחילת העסקתו של העובד. אולם, כאמור, מעדותו של מר פפר עולה כי בפועל שופרסל לא בדקה אם סופר שירות קיימה את התחייבותה על פי ההסכם.
78. שלישית, מעדותו של מר פפר עולה כי לא זו בלבד ששופרסל לא טרחה לערוך בקרה על כך שהקבלן מקיים את התחייבותו על פי הסכם ההתקשרות, אלא היא הייתה אדישה לכך, ולגישתה היא כלל אינה מחויבת לבדוק אם המידע אכן נמסר לעובד הקבלן, וככל שהוא לא עשה כן הרי מדובר ב"הפרה של ההסכם" על ידי הקבלן (עדות מר פפר בהליך ASMERET, ע' 8, ש' 5 – 6). יתר על כן. מעדותו אף עולה כי לגישתו שופרסל מחויבת רק בעריכת בדיקות תקופתיות מדי חצי שנה, ויידוע עובד הקבלן על האפשרות לפנות לשופרסל הוא מעבר לחובתה על פי "החוק היבש" (פרוטוקול הליך MANA, ע' 8 ש' 24 – 31; עדות מר פפר בהליך ASMERET ע' 8 ש' 5 – 7). גישה זו של שופרסל העולה מעדותו של מר פפר אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 26 לחוק, שלפיה מחויבת שופרסל הן לקבוע דרך להגשת תלונות והן ליידע את עובד הקבלן על הדרך להגשת תלונות. לטעמנו, גישה זו משקפת העדר מחויבות אמיתית של שופרסל לפעול באופן אפקטיבי להגנה על זכויות עובדי הקבלן, אלא ניסיון לעמוד פורמאלית בדרישות החוק ותו לא, כפי שהתרשמו מותבי בית דין האזורי.
79. אשר לשאלה אם על המזמין למסור לעובד את המידע בשפתו: על פי הוראת סעיף 26 (א) לחוק, המזמין חייב "לנקוט אמצעים סבירים, בנסיבות העניין, כדי למנוע פגיעה בזכויות עובדים של הקבלן המועסקים אצלו, ולשם כך עליו לקבוע דרך יעילה במקום העבודה למסירת הודעה על פגיעה כאמור, לרבות הודעה לפי סעיף 25(א)(3)(א), ולבירור המידע שבהודעה, ..." (ההדגשה הוספה – ל.ג.). אכן, לא נקבע בחוק להגברת האכיפה כי על מזמין ליתן את המידע לעובד הקבלן בשפתו. יחד עם זאת, המזמין חייב לנקוט "אמצעים סבירים בנסיבות העניין", ולטעמנו חלק מהתאמת האמצעים לנסיבות העניין הוא הנגשת המידע לעובד בשפה המובנת לו, בדרך המתאימה לנסיבות המקרה, ובכלל זאת - תרגום המסמך שנמסר לעובד או הסתייעות בעובד ותיק יותר הדובר את שפת העובד [השוו לעניין זה, הדרישה מהמעסיק ליתן לעובד הודעה לעובד בשפה המובנת לו. עניין קפלן את לוי, סעיף 39 לפסק הדין]. בענייננו, בהתחשב במשאבי שופרסל, אשר על פי הנטען בהודעת הערעור היא "מהמעסיקים הגדולים במשק", בהיקף פעילותה המצריך העסקת עובדי ניקיון רבים בסניפים, עת מדובר בעובדים הנמנים עם אוכלוסיות מוחלשות, ואחוז משמעותי מהם אינם דוברי השפה העברית, דרישה כי המידע בדבר הדרך להגשת תלונה יינתן בשפה המובנת לעובד, לרבות תרגום המסמך, אינה דרישה החורגת מחובתה של שופרסל "לנקוט אמצעים סבירים בנסיבות העניין". בנוסף, מבלי לקבוע מסמרות, ספק בעינינו אם בהתחשב במאפייני העובדים, הפניית עובד למוקד מרכזי, אליו ניתן לפנות רק בכתב ולא בעל פה, ורק בדואר רגיל ולא באמצעים דיגטליים (הודעת דוא"ל או ווטסאפ), היא דרך יעילה למסירת הודעה. לא למותר לציין כי בדיון לפנינו הצהירה ב"כ שופרסל כי מאז מתן פסקי הדין הונהגו שינוים, ובין היתר דף המידע תורגם לשש שפות וכן הוצבו בסניפים תיבות להגשת תלונות. לטעמנו, אמצעים אלה היה על שופרסל לנקוט כבר בעת העסקת העובדות. מכל מקום, לצורך הטלת אחריות על שופרסל בהליכים שלפנינו, די בכך ששופרסל לא מסרה בעצמה לעובדות את המידע על אופן הגשת תלונה ואף לא ערכה בקרה כי סופר שירות מסרה לעובדיה את המידע.
80. כללו של דבר: נוכח העובדה כי שופרסל לא קיימה את חובתה על פי סעיף 26 לחוק, אין מקום לדחות את תביעתן של העובדות כיוון שלא הגישו הודעה על פי סעיף 25(א)(3) לחוק.
81. נוכח המסקנה אליה הגענו, אין לנו צורך להידרש לקביעתו של בית הדין האזורי בהליך ASMERET כי "לנוכח תכליתו של חוק להגברת האכיפה, קשה להלום מצב שבו מזמין שירות מודע להפרות שנעשות כלפי עובדי הקבלן או עוצם את עיניו מלראותן, לרבות מכוח דוחות תקופתיים של בודק שכר, לא יצטרך לשאת במחדליו" בשל אי מסירת הודעה בכתב על פי סעיף 25 לחוק. אכן, בהליכי חקיקת החוק הושמעה ביקורת על סייג זה לאחריות המזמין, שכן סייג זה מעורר קושי, בהתחשב במאפייני אוכלוסיית עובדי קבלן, שלפחות חלקם נמנים עם קבוצות העובדים המוחלשות שאינן מודעות לזכויותיהם, ואין ספק שקושי זה מתעצם בנסיבות שבהן הוכח כי המזמין היה מודע להפרת זכויות עובדי הקבלן. מכל מקום, משהשאלה אינה דרושה להכרעה בהליכים שלפנינו, נשאירה בצריך עיון.