יש להניח שאם מלוא עובדות ומסמכים אלו היו ידועים למשפחת סלומון ולבית המשפט – כב' השופטת שרה סירוטה – במהלך הדיון שהתקיים בתיק 1809/96, התנגדות משפחת סולומון ל"הסכם המכר", שנחתם בהתבסס על "יפוי כוח" חסר תוקף, הייתה מקבלת חיזוק נוסף.
מכל מקום, תמים דעים אני לחלוטין עם המסקנה ופסק הדין שניתן ביום 1/7/1998, ש"יפוי הכוח" שניתן ע"י מר בנימין וולף מצקר ביום 14/4/1981 פג תוקפו, הן מכוח סעיף 14 לחוק השליחות תשכ"ה 1965 והן מכוח חוק להגנת רכוש מופקד תשכ"ח (סעיף 6) וכי "הסכם המכר... בטל ומבוטל". על בסיס ייפוי כוח זה, לא ניתן היה לבצע את עסקת המכר.
ל"הסכם הנוסף" מיום 30/6/1998 ( ההסכם הנוסף) בין אריה ודוד מצקר לבין דוד, פליקס וננט סולומון – אשר נחתם בשמם ע"י עו"ד נחשון ועו"ד תמר אמזל - אין כל חשיבות והשפעה על "הסכם הפשרה" אשר קיבל תוקף של פסק דין, באשר הוא נועד לכאורה להסדיר את מערכת היחסים בין אריה ודוד מצקר לבין משפחת סולומון, מה גם - שכפי שיידון בהמשך - מסמך זה נכתב ונחתם על ידי עוה"ד ללא ידיעה ולא על דעת אריה ודוד מצקר ומשפחת סולומון - אין לו כל תוקף מחייב, והוא יבוטל בהמשך בעת הדיון בתביעה שאוחדה עם תיק זה- ת.א 55722-06-19
מסמך זה בוודאי אינו יכול להקנות תוקף ל"יפוי כוח" שפג תוקפו.
אני דוחה את התביעה לביטול פסק הדין שניתן ביום 1/7/1998 בהמרצת פתיחה 1809/96.
אני מחייב את התובע דוד צ'ציק לשלם לנתבעים 6-4 ננט סלומון, דוד סלומון ופליקס סלומון את הוצאותיהם בהליך זה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 50,000 ₪.
בשל התנהלות שאר הצדדים – כמתואר בפסק הדין – לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות כלשהן למי מהם.
בהסכם הפשרה/פסה"ד נאמר:
"ג. המשיבים ישיבו לקונה את מס הרכוש ששלם עפ"י ההסכם בעבור החלקות כשהסכום צמוד למדד מיום תשלומו ע"י הקונה לאוצר/מס רכוש ועד השבתו לידיו. גובה סכום מס השבח מס הרכוש תתבצע לידי עו"ד אמזל עבור הקונה.
ד. לאחר שיוחזר מס הרכוש כאמור בס"ק ג. תמחקנה הערות האזהרה שנרשמו לטובת דוד צ'צ'ק לגבי החלקות.
עו"ד אמזל מוסמכת בזאת בשם מר דוד צ'צ'ק לחתום על בקשה למחיקת הערות האזהרה לגבי החלקות הנ"ל".
במוצג ה' למוצגי צ'צ'ק מצויים תצלומי התשלומים שבוצעו.