התובעת המציאה לביה"ד מכתב מטעם חברת "רבחי קעואר" מיום 4.10.12, לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, על פיו מדובר בעסקה שבוצעה בחודש 10/11 (!!!), שנה לפני סיום יחסי העבודה בין הצדדים. על כן, טענת התובעת כי עסקה זו מהווה בסיס לפיטורי הנתבע, ועל אחת כמה וכמה פיטורים בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויים ודמי הודעה מוקדמת בשל הפרת משמעת חמורה, כאשר התובעת ידעה על פרטי העסקה וטענות הלקוח כשנה לפני מועד פיטורי הנתבע, הינה בלתי סבירה לחלוטין!
- כמו כן, התובעת לא הביאה לעדות את הבעלים ו/או המנהל מטעם חברת "רבחי קעואר", אשר יעיד ויתמוך בגרסתה כי הנתבע, כביכול, ערב באופן אישי לעסקה, וכבר נפסק כי, צד הנמנע מהבאת עד הנוגע לעניין מחזק המחדל את עמדת בעל הדין היריב.
לאור האמור, הרי שהתובעת לא הוכיחה טענתה כי הנתבע התחייב לפירעון העסקה הנ"ל בין לקוח קצה לבין חברת "רבחי קעואר", ועל כן, אין הוא חב בגינה.
- הנתבע לא הפר את נהלי הנתבעת בתיווך בין לקוח קצה לבין חברת "רבחי קעואר", וצודק הנתבע בטענתו, כי באחריותה של חברת "רבחי" היה לבחון את מצבו הכלכלי של הלקוח עימו ביצעה את העסקה והשיקים שנמסרו לה על ידו. אם התובעת החליטה לספוג את הפסד העסקה הנ"ל עם חברת "רבחי קעואר", ככל הנראה ממניעים כלכליים על מנת לשמר את החברה כלקוח, הרי שאין לה אלא להלין על עצמה!
- התובעת טענה כי הנתבע הפר את נהליה משסיפק סחורה ללקוח בשם "איטומן" מלקוח אחר, ושולם לו שיק לפקודתו.
הנתבע השיג עבור חברת "איטומן" כוס מקדח, אשר לא היה ברשות התובעת, מלקוח אחר, ומאחר ושילם עבור הכוס מכיסו, השק של חברת "איטומן" היה לפקודתו. בהתאם לכך, הנתבע לא הנפיק חשבונית של התובעת בגין השק האמור.
על הנתבע אכן היה לדווח על העסקה האמורה לתובעת, ואף לקבל אישור בטרם ביצועה, אולם, ספק רב שמדובר בהפרת משמעת כה חמורה המצדיקה פיטורי הנתבע תוך שלילת זכויותיו. הנתבע עשה כן כשירות ללקוח, מעל ומעבר לנדרש ממנו כסוכן מכירות של התובעת, וזאת, על מנת לוודא המשך יחסי עבודה טובים עם חברת "איטומן" ושימורה כלקוח של התובעת.
ראוי לציין ולהדגיש, כי מנהל המכירות התובעת, מר שפירא ציין בתצהירו כי סוכני המכירות קיבלו הנחיה לקשר בין לקוחות קצה לבין דילרים.
- באשר לטענות על 3 קבלות שהתובעת, לטענתה, לא קיבלה את הכסף בגינן – לא הוכח שהנתבע שלשל את הכסף לכיסו. בהתאם לאותן קבלות רוב הכסף שולם בשיקים, אשר התובעת יכלה בנקל להוכיח אם הופקדו לחשבונו הפרטי של הנתבע ו/או לחשבון בנק אחר, וזאת באמצעות פניה לאותם לקוחות, אולם בחרה שלא לעשות כן.
- לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים, כי בנסיבות המקרה דנן, לא הוכחה הפרת משמעת כה חמורה ע"י הנתבע המצדיקה פיטוריו, לא כל שכן, פיטורים תוך שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.