"בא-כוח התובעת: האם באת לעיריית תל אביב וסיפרת לה את הסיפור? אמרת לה: 'תקשיבי עירייה, אני עד עכשיו הייתי הבעלים, אני הייתי חייב כסף, נכנס פה מישהו חדש. המישהו הזה לקח על עצמו את ההתחייבות כלפייך, הנה הכתובת שלו, דברי איתו'?
נתבע 5: עיריית תל אביב, ההתנהלות מולה היא משפט בפני עצמו, בסדר? צריך באמת ארבע-חמש שעות רק לדבר על ההתנהלות של עיריית תל אביב. עיריית תל אביב פנתה כי ידעה לאורך כל הזמן מה בדיוק קורה שם, כל חוזה העברנו לה, כל חייב קיבל את הטלפון שאנחנו ידענו שיש בעיריית תל אביב, יש המון המון חוליות. עד היום אני לא יודע להגיד לך כל דבר בדיוק מה. כל החומר שיכולנו לתת נתתי. להגיד לך שבאתי עם איזשהו פלקט ואמרתי לעיריית תל אביב 'זה, זה, זה, זה', התשובה היא: לא" (שם, מעמ' 46, ש' 5).
36. לְקוראים, שטרם השתכנעו בקלישות-גרסתו העובדתית של מר בן שלום, יוּסף נדבך: בכתב-הגנתו, כמו גם בתצהיר של עדותו הראשית, הסתפק נתבע 5 בציון מינורי של דבר-מכירתה של אקספרינט, תוך קימוץ בפרטים. הוא כתב: "אקספרינט היא חברה פרטית אשר הנתבע [מר בן שלום] החזיק ב[-]33% ממניותיה עד יום 3.2.2012. מאותו המועד אינו מעורב יותר בניהולה של החברה, אינו נהנה בחברה, ואינו מהווה מנהל ו/או אורגן בה. הנתבע 5 לא היה מעורב לא בניהול נתבעת 1, לא בהחלטותיה ולא שימש כבעל תפקיד בחברה לאחר שנת 2012. למיטב ידיעת נתבע 5 בעלי אקספרינט או חלק מהם שילמו חובות ארנונה של החברה, והתובעת אינה מגלה זאת לבית המשפט" (פסקה 26 לכתב-ההגנה). בכתב-ההגנה, שנתבע 5 אישר בחקירתו כי הוא הכיר אותו ואישר את הגשתו לבית-המשפט (שם, בעמ' 59, ש' 26-21), לא נכתב דבר על נסיבות-המכירה; על פרטיה, על הרוכשים, על היקף-החובות שאלה נטלו על עצמם ועל יידועה של העירייה בדבר-המכירה. הסכם-המכר לא צורף.
אמת, בכתב-ההגנה ובתצהיר העדות הראשית לא הובאו כל אותם פרטי-עובדה, שהוזכרו לראשונה בתשובותיו של נתבע 5 בחקירה הנגדית, על אף חשיבותם הברורה להגנתו. לא נכתב דבר על אודותיו של ההסכם למכירת-מניות, על נסיבות-קשירתו ועל הצד הרוכש. לא צורף העתק של הסכם-המכר, על אף שכבר נוכחנו לדעת כי הסכם זה נעשה בכתב ונחתם בידי-הנתבע ובמעורבותו של עורך-דין. גם על כך נשאל נתבע 5 בחקירתו הנגדית. הוא השיב לאמור:
"בא-כוח התובעת: תראה, עכשיו אתה אומר לי [ש]אתה בקשר עם העירייה, עם כל האגפים ואני שואל: את החוזה הזה שאתה מדבר עליו [ההסכם למכר-מניותיה של נתבעת 1], שלא ראינו [אותו], לא שמענו עליו בתצהיר [העדות הראשית] שלך. פעם ראשונה אני שומע את הדבר הזה, שזה משהו מאוד חשוב. כי בעצם אם היית מביא את ההסכם הזה לעירייה, היית בא, הרי אני [התובעת], עכשיו הייתי בא לבן אדם הזה [לרוכש] ואומר לו: 'תראה, יש פה חוזה. בחוזה הזה אתה מתחייב לשלם את החובות. קיבלת עבור זה נכסים, תשלם לי'. למה לא טענת את זה בכתב ההגנה?
נתבע 5: כי אני לא הלכתי [לעירייה] גם כמו שלא הלכתי למס הכנסה לבדוק שהוא [הרוכש] שילם את החובות, כמו שלא הלכתי למע'מ לבדוק, כמו שלא בדקתי מבחינתי.
בא-כוח התובעת: אני תבעתי אותך כי אתה רשום אצלי. למה בכתב הגנה לא אמרת: 'תקשיבו, החוב הזה של אקספרינט, מישהו אחר לקח אותו'. למה את זה אני שומע פעם ראשונה [בישיבת-ההוכחות]?
נתבע 5: לדעתי טענּו את זה [בכתב-ההגנה]" (שם, מעמ' 46, ש' 5; מעמ' 49, ש' 2).