"נתבע 5: היה תקופה שבינו-שר לא שילמו לי את השכירות שהם היו צריכים לשלם לי, אז הייתי הולך וגובה כסף מדייר [שלה], מה לעשות?
בא-כוח התובעת: זאת אומרת, שכשבינו-שר לא שילמה לך, אתה היית עוקף את בינו-שר, הולך לדייר של בינו-שר וגובה אליך את הכסף?
נתבע 5: בדיוק.
בא-כוח התובעת: הדיירים לא אמרו לך: 'מי אתה? מה זאת אומרת? איך אתה [גובה את הכסף לכיסך]?' אם הדייר הוא דייר של בינו-שר.
נתבע 5: חלק אמרו לי: 'מי אתה?'. אמרתי [ש]אני השוכר הראשי, זה מה שאמרתי.
בא-כוח התובעת: ואז הצלחת לגבות מהם את הכסף?
נתבע 5: נתנו לי את הכסף. זה דיירים, הם לא יותר מדי שואלים שאלות.
בא-כוח התובעת: אוקי ומה עשית עם הכסף הזה?
נתבע 5: שילמתי את השכירות לבעל הבית. לא רק שלא היה עודף, היה חוסר כל הזמן, לא באמת הצלחתי לגבות מכולם. חלק נתנו צ'קים, חלק שילמו מראש.
בא-כוח התובעת: אז מי שילם את החוסר?
נתבע 5: אני, תמיד. [זה] חוב שהחברה הזאת [בינו-שר] חייבת לי... בוא נעשה סדר: אני מול בעל הבית, אותו לא מעניין דיירים. אני מול בעל הבית, אני מול דיירים, מול החברה. יש את החברה שהייתה מול דיירים ויש חלק מהדיירים שנשארו מולי, חלק מהעסקים, חלק מהדיירים נשארו מולי.
בא-כוח התובעת: ולפי מה הייתה ההחלטה הזאת? מתי אתה מכניס חברה באמצע ומתי הדיירים [ישירות] מולך?
נתבע 5: כשאני מפרסם את הנכס באה החברה, אומרת: 'אנחנו רוצים את הקומה הזאת לפעילות שלנו, לפעילות של השכרה'. זה לא כל כך מעניין אותי האמת... זה לא מעניין אותי, הוא יכול להשכיר לאלף אחרים, לי אין בעיה איתו. [הוא] יכול להשכיר לשכירויות משנה ויעשה מה שהוא רוצה בבניין... וגם אגב זה מה שקורה היום" (פרוטוקול, מעמ' 68, ש' 1; עמ' 70, ש' 16-14).
ערבוב משונה זה בין עסקיו של מר בן שלום לבין עסקיה של בינו-שר מעורר תמיהה. התקשיתי להבין כיצד זה נטָל לעצמו הנתבע חירות לפְנות ללקוחותיה של חברה זרה לו לכאורה, שהקשר עמה הצטמצם להיענותה למודעת-שכירות שהוא פרסם (שם, בעמ' 112, ש' 8) ולשכירתה של קומה שלמה, שהשימוש בה "לא כל כך עניין" את מר בן שלום, ועוד לגְבּות לכיסו-הוא את דמי-השכירות, שלהם זכאית אותה חברה. "אבל למה לך", נשאל הנתבע בחקירתו, "למה לך את המתווך הזה באמצע? למה שאתה לא תשכיר [ישירות] לדיירים?"; והשיב תשובה מוקשה: "לא תמיד יש לי את הזמן, היום למשל אין לי את הזמן לדוגמה. יש תקופות מסוימות שאין לי את הזמן, יש תקופות מסוימות שלא היה לי ראש לזה" (שם, בעמ' 69, ש' 29-26). הנה כי כן, להשכיר ישירות לדיירי-קצה לא היו למר בן שלום זמן או "ראש"; ברם לגבות דמי-שכירות ישירות מן הדיירים הללו – נמצאו לו הן זמן והן יכולת.
43. אילו היה זה קושי יחיד, ניחא. אלא, שמן החקירה הנגדית התברר כי עירוב זה של עסקים לא היה נחלתה של גביית-כספים בלבד. מר בן שלום נטל על עצמו להסדיר את רישומן בעירייה של ההחזקות בנכסים על שמה של בינו-שר. "התבקשתי להעביר את [חיובי] הארנונה על שמה, וקיבלתי ייפוי כוח מהחברה לצורך זה", הוא העיד (פסקה 23 לתצהירו). מחקירתו הנגדית: