"בא-כוח התובעת: אתה יכול להסביר לנו איך זה חברה שלא קשורה אליך ולא עושה שום דבר – אתה מקבל ממנה ייפוי כוח?
נתבע 5: כי הם ביקשו שאני אלך לטפל להם בנושא העברת ארנונה, כי כשהלכתי להעביר את הארנונה ממני אליהם ביקשו שאני אלך לטפל בהעברת ארנונה, ממני, סליחה, ממני אליהם, מהם, אותו דבר. כאילו מבעל הבית אלי אליו, ממני אליהם" (פרוטוקול, בעמ' 116, ש' 6-1).
על פניו עשוי הסבר ברוח זו להתקבל על הדעת: משכיר-משנה, שנוטל על עצמו את הנטל להסדיר את רישומו בעירייה של שוכר-המשנה שלו. אלא שהתברר, שלא רק מאמצי-גבייה נקט מר בן שלום בשמה של חברה זו ולא רק ייפוי-כוח מוגבל להעברתן של ההחזקות בנכסים ניתן לו. לפי תשובותיו-הוא, נהיר כי הקשר שלו עם בינו-שר היה עמוק במידה ניכרת. שוב ניכרה, אמנם, אוזלת-ידה של התובעת בהצגתה לבית-המשפט, במועד וכדין, של ראָיה במסמך; ברם פעם נוספת מצאתי די בשאלות ובתשובות מן החקירה הנגדית, כדלקמן:
"בא-כוח התובעת: אני מחזיק ביד שלי פרוטוקול של אסיפה כללית של בינו-שר, שמסמיך אותך להיות מורשה חתימה ולחתום על מסמכ[ים], לרבות מסמכים [ב]בנק.
נתבע 5: לטובת פעילות הארנונה בלבד.
בא-כוח התובעת: אתה אומר שהפרוטוקול הזה, שבו אתה בעל זכות חתימה, מורשה חתימה ורשאי לחתום, אתה אומר שכל זה היה כפוף לצורך הפעולה הטכנית של העברת הארנונה [בלבד]?
נתבע 5: כן, בדיוק ככה" (שם, בעמ' 116, ש' 31-19).
ברם לא רק ייפוי-כוח לשינויו של הרישום בעירייה נמסר לנתבע אלא – לפי תשובותיו הוא – הסמכה מאת האסיפה הכללית של החברה לחתום בשמה על מסמכים, כולל מסמכי-בנק – לא פחות. התהייה אך התעצמה עם שמיעתן של תשובותיו הנוספות, החמקניות, של הנתבע:
"בא-כוח התובעת: [יש בידי] חוזה שכירות, שפה כתוב שבינו-שר פועלת באמצעות מנהלהּ, אלמוג בן שלום. [אני] מראה לך אותו. אתה יכול להסביר לנו? מה פתאום שאתה תעשה הסכם שכירות? איך אתה מסביר את זה שאתה חתום על הסכם שכירות בתור המנהל של בינו-שר?
נתבע 5: מה השאלה? [השאלה היא] איך אני חתום?
בא-כוח התובעת: תסתכל: חוזה שכירות בפברואר. כתוב פה, מירקרתי לך: 'בינו-שר באמצעות מנהלהּ [אלמוג בן שלום]', וזאת גם החתימה שלך, נכון?
נתבע 5: נכון, זאת החתימה שלי.
בא-כוח התובעת: יפה, אז אתה חותם על הסכם שכירות בשם בינו-שר, כתוב שאתה [משכיר] מטעמה לשוכר משנה.
נתבע 5: אוקיי, איפה השאלה? מה השאלה?
בית-המשפט: אתה רוצה להסביר את זה, אדוני? זאת השאלה.
נתבע 5: אה אומר אני רוצה להסביר, אמרתי לך שחלק מהפעילות של בינו-שר, בהתנהלות שלה מול העירייה ומול חלק מהדיירים, בעיקר דיירים שאני המשכתי איתם את השכירות, שהם המשיכו איתם את השכירות שלי, אז אני החתמתי אותם, אין פה שום בעיה.
בא-כוח התובעת: ומה שאתה מסביר לי כרגע זה ש[הדייר] היה שוכר, ששכר ממך [ישירות]?
נתבע 5: ממני.
בא-כוח התובעת: וברגע שהשכרת לבינו-שר?
נתבע 5: הוא נשאר דרכם.
בא-כוח התובעת: הוא נשאר, ואתה לכאורה, במקום להמחות את הסכם השכירות [שהיה על שמך], עשית הסכם שכירות חדש מטעם בינו-שר, שחתמת עליו מול [הדייר]? זה מה שאתה מסביר?
נתבע 5: לא, כנראה ש[הדייר] חידש הסכם חדש, יש פה הסכם חדש.
בא-כוח התובעת: יופי, אז מה שאני שואל: אם הוא [הדייר] חידש הסכם חדש, למה הוא לא עושה את זה עם בינו-שר? למה אתה צריך להיות מעורב?
נתבע 5: כי כנראה שבאותו רגע הם [בינו-שר] ביקשו ממני לעשות את זה, במיוחד עם דיירים שכבר היו קיימים שלי, יש עוד איזה אחד-שניים כאלה אמורים להיות, שזה דיירים שלי שהם ביקשו שאני אחתים אותם, אין לי עם זה שום בעיה.
בא-כוח התובעת: כן אבל תראה, יש הבדל בין החתמה טכנית כשעושים חוזה ואומרים לך: 'תעשה טובה, אתה [כבר נמצא] שם, תחתים [את הדייר]'; לבין זה שכתוב פה במפורש שהם ראו בך בתור המנהל [של בינו-שר]. הרי אתה חתום פה, אתה חתום על ההסכם.
נתבע 5: בסדר, זה מה שביקשו ממני החברה [בינו-שר]. הסמיכו אותי לחתום בשמם על הסכם מול שניים-שלושה שוכרים, שהיו שוכרים שלי.
בא-כוח התובעת: זאת אומרת שאישור [האסיפה הכללית של בינו-שר לגבי] זכויות החתימה [שלך] הוא לא היה רק להעברת [הרישום בעירייה].
נתבע 5: בוא אני אגיד לך ככה: כל ההסכם הזה לא היה לעולם לעשות שום קשר לפעילות עסקית של חברת בינו-שר, מלבד כל נושא הבניין והארנונה, זה הכול" (שם, מעמ' 117, ש' 29).