"בא-כוח התובעת: אתה יכול להסביר לנו קצת על העסקים [שלך]?
נתבע 5, מר בן שלום: הייתה חברה שנקראת אקספרינט סקאי אופיס.
בא-כוח התובעת: ששם היו לך שני שותפים?
מר בן שלום: ששם היו 2 שותפים.
בא-כוח התובעת: אחד מהם זה שרלי [גבי רובז, נתבע 11]?
מר בן שלום: נכון.
בא-כוח התובעת: והשני הוא?
מר בן שלום: מיכאל (מיקי) כהן [יחד עם אחיו, יוסי אדם כהן].
בא-כוח התובעת: הכול התחיל בעצם מהשותפות הזאת של שלושתכם?
מר בן שלום: כן, שכרנו את הבניין ברחוב היצירה ברמת-גן ואז עברנו למקום גדול יותר בפנחס רוזן 25" (פרוטוקול, מעמ' 34, ש' 5. הסוגריים העגולים הם במקור).
30. נדרש, אפוא, לפי מבחניה המבוארים של הפסיקה לבחון את הנסיבות, שבהן הועברה כנטען ההחזקה באקספרינט, בשנת 2012, מידיהם של בעלי-המניות הללו למר נובחוב, הרשום כיום במרשם-התאגידים בעל-מניותיה של חברה זו. איני מוצא מהימנה, זו לשון-המעטה, את גרסתם של נתבעים 5, 6 ו-11 כאילו הם חדלו מכל קשר עם נתבעת 1 מיום שנרשמה העברת-מניותיה לאחֵר.
31. אפתח בעדותו של נתבע 5, מר בן שלום. עדות זו הייתה מתחמקת, מערפלת במכוּון וקלושה, עד כדי שמיטתה של הקרקע מתחת להיותה עדות-אמת. החקירה הנגדית התקיימה בשנת 2021, כתשע שנים לאחר מכירתן הנטענת של מניות אקספרינט. אפילו, שאין זו תקופה קצרה, היה זכרונו של הנתבע, בחלקים החשובים, כה דל ובעניני-משנה – עשיר ורווי פרטים, עד כי נותר בי רושם ברור כי לא באובדן של זיכרון עסקינן כי אם בהסתרה של מידע אשר חזקה על כל מי, שמכר בתום-לב את מניותיו בחברה ועומד במרכזו של הליך אזרחי בענינה כי יזכור, ולמצער כי ירענן לגביו את הזיכרון קודם לעדותו בבית-המשפט.
דווקא את התקופה, שקדמה למחיקתו מן הרישום של בעלי-מניות באקספרינט זכר מר בן שלום היטב, כמעט לפרטי-פרטים, כמובא במקובץ להלן:
"זה עסק שהתחיל, אנחנו, הייתה חברה שנקראת אקספרינט סקאי אופיס, ששם היו [לי] שני שותפים: אחד מהם זה [גבי, נתבע 11] והשני מיכאל [מיקי כהן]. שכרנו את הבניין.
הייתה לי בשנת 2000 חנות מחשבים בבית שמש. גבי היה לקוח שלי, משם הכרנו. היינו ביחד שותפים בחברה שנקראת גמא סטור, עסק בתל אביב ברחוב לינקולן. סיימתי את החנות ב-2003, מכרתי אותה, הקמתי את העסק עם גבי שנקרא גמא סטור טכנולוגיות עם עוד בחור בשם מולי, שכרנו מקום ברחוב לינקולן, עבדנו שנה, לא הסתדר העסק.
ומשם מיקי פנה אלינו, שנפתח ביחד חברה שנקראת אקספרינט סקאי אופיס. גבי היה לקוח שלי, את מיקי אני מכיר מאשקלון. היוזמה הייתה של מיכאל כהן. [התחלנו] ברחוב היצירה ברמת גן, שם זה התחיל, ואז עברנו למקום גדול יותר בפנחס רוזן 25, כי הוא [מיקי] חשב שאנחנו צריכים להיות יותר גדולים. במקביל [במשך] איזה שנה [החזקנו נכסים גם ברחוב היצירה וגם בפנחס רוזן]. זה היה חנות שם [ברחוב היצירה], ואז סיימנו את החוזה שם ועברנו [לפנחס רוזן 25].
[בעל הנכס היה] עזרא [בסה] זכרונו לברכה. מי שניהל [את הנכס] אז זה היה עזרא והבן שלו, לימים רק הבן שלו, עופר. אני לא הגעתי לעזרא, מי שהגיע אליו זה מיכאל כהן. הוא פתח, לא יודע, 'יד 2', מצא מקום, פנה אליו, זה היה בניין רק בזמנו. אני מתאר לעצמי [שעשינו הסכם מייסדים והיה לנו רואה חשבון לחברה וגם עו'ד].
את המשא ומתן מול מר עזרא בסה ניהל מיכאל כהן. נדמה לי [שסוכם:] שלוש שנים עם אופציה לעוד שלוש או שש. היה שם [חוזה שכירות ל]המון שנים, פשוט העסק לא מי ידע מה הסתדר בסוף. אבל התכנית הייתה ארוכת טווח, השקענו שם גם המון כסף בשיפוץ. כמה מאות אלפי שקלים... בהתחלה כחברה השקענו המון המון כסף בבניין הזה, זה הון עצמי שהבאנו בעיקר אני וגבי.
300 אלף כל אחד. הוא [מר רובז] שׂם יותר. לצערי[,] מיקי בזבז [את הכסף] הרבה על השיפוץ בבניין ועל הנראות של החדר ישיבות וכולי... הבניין הזה היה די נטוש. הוא היה ריק איזה שנה, חצי שנה, לפחות [לפי] מה שבעל הבית אמר. עשינו את הכל מהתחלה. הייתה חלוקה שהייתה קיימת כבר, רוב החלוקות היו קיימות, אבל היו משרדים, זה היה קומות נפרדות עם דלתות נפרדות. זו קומה גדולה מאוד ואני אומר לך מראש שהיא הייתה מחולקת, זה היה משרדים לפני כן, משרדים של איזשהו עסק, ככה זה הוצג לנו. אנחנו פשוט שיפצנו בפנים את המשרדים.
בהתחלה עבדנו שם, זה היה הכול, העסק שלנו היה שם. [ברחוב] היצירה הייתה חנות, [ובפנחס רוזן] היו המשרדים. איזשהו בית דפוס היה שם, המפעל שלנו היה שם, של דיו למדפסות.
[העסק] נקלע לקשיים, מיקי עזב. הוא הפך להיות עורך דין, היה צריך לצאת לסטאז', ובעצם השאיר לנו, לי ולגבי, את העסק. ואז נוצר שיש לנו 'מפלצת' [נכס ענק] שאנחנו צריכים לראות מה עושים איתה, עם חוזה לכמה שנים קדימה. כשאני קיבלתי את העסק נשאר[ו] לי כמעט שנתיים ושמונה [חודשים לסיום-השכירות]. העסק פחות הצליח, אני גר באשתאול כמו שאמרתי לך, העברתי חלק מהפעילות לאשתאול, נשאר[ו] לי שטחים ריקים שאין לי מה לעשות איתם, והשכרתי אותם בשכירויות משנה" (פרוטוקול, מעמ' 34, ש' 12).
הבאתי תיאור ארוך זה של הדברים לא רק כדי לספק את תמונת-הרקע, היפה להבנתה של המסכת העובדתית אלא, בייחוד, על מנת להראות כי על אף חלוף-השנים, זכר נתבע 5 היטב את קורותיו בתקופה, שבה הקימו הוא ושותפיו את נתבעת 1 והחלו לפעול מן הבנין שברחוב פנחס רוזן 25. למרבה-האכזבה החל זיכרונו של נתבע זה בוגד בו, מיטשטש ומתעמעם כשהוא התבקש לתאר את הנסיבות – המאוחרות במידה ניכרת – ובהן, לפי טענתו, הוא מכר את אחזקותיו באקספרינט למר נובחוב ויצא, בכל הנוגע לנתבעת זו, מן התמונה. אוסיף ואביא, מן החקירה הנגדית ואפתח בכך שנתבע 5 לא זכר ולו את המועד המקורב, שבו נעשתה עסקת-המכר: