--- סוף עמוד 16 ---
ויתקשר עם לקוחותיה. בוודאי שלא ניתן לקבל טענה זו כשהיא נשמעת מפיו של אפרתי, אשר הוא זה שהתכחש לתוקף של הסכמת הצדדים בזיכרון-הדברים.
יוער כי העובדה שכסיף הגיש תביעה לאכיפת ההסכם – אין בה כדי להעיד על כך כי הוא "זנח" את החברה. אכן, עמדתו הראשונית של כסיף היתה כי זיכרון הדברים הוא הסכם תקף שיש לאכפו, ולו היתה טענה זו מתקבלת, הוא היה פורש מהחברה. אולם, משטענה זו נדחתה, רשאי היה כסיף לפעול בהתאם למצב המשפטי כפי שהוא נקבע על ידי הבורר, קרי – שזכויותיו בחברה לא נמכרו, על כל ההשלכות של קביעה זו על מערכת היחסים בין הצדדים.
62. אשר לתקופה השנייה; משניתן פסק-הבוררות והובהר כי זיכרון-הדברים נעדר תוקף מחייב כפי שאפרתי טען, חזר מצב הדברים לקדמותו כפי שהיה ערב ההתקשרות הלכאורית בזיכרון-הדברים, קרי - כסיף ואפרתי המשיכו להחזיק בחלקים שווים בחברה, והם המשיכו לכהן כנושאי משרה בה. המערכת ההסכמית ביניהם ביחס להפעלת החברה – הוסיפה לחול.
כפי שנראה בהמשך, לא הובאו ראיות לפיהן במשך ששת החודשים שממועד מתן פסק הבוררות ועד למועד הגשת התביעה דנן, הסכימו הצדדים כי חרף חובתם שלא להתחרות בחברה, הם רשאים להתקשר באופן פרטי עם לקוחותיה. בוודאי שלא ניתן להסיק הסכמה כזו בנוגע לתקופה שלאחר הגשת התובענה דנן – בה עתר כסיף בשם החברה לסעדים נגד אפרתי בשל כך שהוא מתחרה בחברה וגוזל ממנה את לקוחותיה.
63. טענתו של אפרתי בדבר הסכמה בהתנהגות בין הצדדים, לא הועלתה על-ידיו בכתב ההגנה.
החברה טענה כי משכך מדובר בהרחבת חזית ואף בשינוי חזית, המנוגד לטענותיו של אפרתי לפיהן כסיף הוא זה שגרם להפסקת פעילות החברה. מנגד טען אפרתי, כי הוא טען כבר בכתב ההגנה שכסיף זנח את החברה. לגישתו, בישיבת קדם-המשפט הראשונה נטענה הטענה המשפטית המבוססת על הרקע העובדתי שנטען בכתב ההגנה, לפיה שני בעלי-המניות ויתרו בפועל על פעילות החברה. המסקנה המשפטית אינה שינוי חזית (ודאי לא מהותי) אלא היא המשך ישיר ומסקנה מתבקשת מהעובדות שפורטו בכתב ההגנה.
--- סוף עמוד 17 ---
בסיכומי התשובה השיבה לכך החברה, וטענה כי בכתב ההגנה הועלו טענות אך ורק בהתייחס להתנהגותו של כסיף, אך לא בנוגע להתנהגותו של אפרתי או לזניחה "משותפת" של החברה. החברה הוסיפה כי כבר בישיבה מיום 30.11.2014 התנגד בא-כוחה לטענה שהעלה בא-כוח אפרתי מחמת הרחבת חזית.
64. מעיון בכתב ההגנה עולה כי אפרתי אמנם העלה את הטענות העובדתיות שעליהן הוא מבקש לבסס את טענתו לפיה הצדדים הסכימו על זניחת החברה (כך למשל הטענה כי כסיף לא ניסה להפעיל את החברה והתקשר גם הוא עם לקוחותיה). יחד עם זאת אפרתי לא טען מפורשות לקיומה של הסכמה בין הצדדים על זניחת החברה.