74. לטעמי, העובדה שכסיף התקשר עם מספר מצומצם של לקוחות של החברה ולקוחות חדשים בתחומי עיסוקה, לא די בה כשלעצמה כדי להוכיח הסכמה או ויתור מצד כסיף או מצד החברה על זכויותיה של החברה כלפי אפרתי. הפרה הדדית של הצדדים את המערכת ההסכמית ביניהם אינה מעידה בהכרח על רצונם לזנוח כליל מערכת הסכמית זו. לשם כך נדרשות ראיות נוספות – וראיות כאלה לא הובאו על-ידי אפרתי. בנסיבות אלה, התקשרותו של כסיף עם לקוחות החברה יכולה להוות, לכל היותר, הפרה שלו את חובותיו כלפי החברה. אך בהיעדר ראיה אחרת, לא ניתן לבסס עליה מסקנה לפיה הצדדים הסכימו לבטל את ההסכמות הקודמות ביניהם ולזנוח את החברה.
75. טענה נוספת של אפרתי היא כי כסיף עצמו טען כי מותר לו להתחרות בחברה. על כך מבקש אפרתי ללמוד מטענתו של כסיף בתצהיר המענה לשאלון מיום 1.1.2005 (נ/1)
--- סוף עמוד 20 ---
לפיה ככל שבוצעו על-ידיו עבודות של בקרת שירות עבור לקוחות שלא היו לקוחות החברה, אין לכך רלבנטיות לענייננו (כן ראו בעמ' 8 לפרוטוקול).
אינני סבורה כי ניתן לראות בטענה זו של כסיף משום הודאה בכך שהוא רשאי להתחרות בחברה. כפי שהובהר לעיל, טענותיו של כסיף מעידות דווקא כי הוא מודה בכך שהחברה זכאית לכספים שהתקבלו על-ידיו או על-ידי חברות בשליטתו עבור מתן שירותים ללקוחות של החברה, וכן עבור מתן שירותים ללקוחות חדשים בתחומי הפעילות של החברה. כאמור, העובדה שכסיף טען מלכתחילה כי הוא אינו חייב להשיב לשאלות בשאלון המתייחסות לעבודות שהוא ביצע עבור לקוחות החברה, איננה "גרסה עובדתית", ואין בה כדי להעיד על כך שיש לקבל את גרסתו העובדתית של אפרתי לגבי זניחת החברה על ידי שני בעלי-המניות שלה.
הטענה כי אפרתי פעל בהסתמך על זיכרון הדברים
76. אפרתי טען כי הוא החל להעניק שירותים ללקוחות החברה רק לאחר החתימה על זיכרון-הדברים מיום 18.4.2010, מתוך אמונה כי הוא ירכוש את מניות החברה.
אני סבורה כי טענה כזו אינה יכולה להישמע מפיו של אפרתי, אשר היה זה שטען כי לזיכרון-הדברים אין תוקף – טענה שהשתמע ממנה כי מערכת היחסים בין הצדדים נותרה כשהיתה, קרי כי הצדדים (כסיף ואפרתי) נותרו בעלי-מניות משותפים בחברה.
77. כך, לגרסתו של אפרתי כבר ביום 13.6.2010 וכחודשיים לאחר החתימה על זיכרון הדברים הוא שלח לכסיף הודעה שלפיה זיכרון-הדברים "בטל ומבוטל וכי אין בו ולא היתה בחתימתו כל גמירות-דעת" (ס' 58 לתצהירו של אפרתי, נספח ז לתצהיר אפרתי). גם במסגרת הליך הבוררות שהתנהל בין הצדדים דבק אפרתי בטענה כי לזיכרון-הדברים אין תוקף מחייב, טענה אשר כזכור התקבלה על-ידי הבורר. בנסיבות שבהן אפרתי עצמו חזר וטען במהלך התקופה הרלוונטית כי אין תוקף לזיכרון-הדברים שלפיו הוא אמור לרכוש את מניות החברה – ממילא אין יסוד לטענה כי הוא התקשר עם לקוחות החברה בהסתמך על הסכמת הצדדים בזיכרון-דברים זה.