--- סוף עמוד 23 ---
מהתנהגותו של אפרתי – שהודיע כבר ביום 8.3.2010 על כוונתו להפסיק לתת שירותים לחברה, ואשר ביום 10.3.2010 כבר התקשר עם לקוחות החברה - עולה כי אפרתי נמנע מלעבוד עבור החברה משום שהחל להתקשר באופן פרטי עם לקוחותיה, וללא קשר לנטילת המחשב.
87. בנוגע להגשת התביעה הכספית על ידי כסיף - גם אם כסיף פעל מלכתחילה לאכיפת זיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים (ואין חולק כי זו היתה עמדתו הראשונית), לא ניתן להסיק מכך כי הוא ויתר על זכויותיו בחברה או כי הוא הסכים לכך שכסיף יתחרה בחברה ויתקשר עם לקוחותיה – אם יסתבר כי לזיכרון-הדברים אין תוקף כפי שאפרתי טען. ממילא לא ניתן להסיק מכך כי החברה ויתרה על זכויותיה כלפי אפרתי.
88. אכן, "ייתכנו מקרים בהם שתיקה, חוסר מעש והעדר כל פעולה לביצוע החיובים הקבועים בחוזה במשך תקופה ארוכה מאוד, יהא בהם כדי ללמד על כך שהצדדים זנחו את ההסכם וויתרו על ביצועו ולכן יש לראותו כהסכם שפקע או בוטל בהסכמת הצדדים ועבר מן העולם" (עניין תדי, בפס' 20). אולם זה אינו מצב הדברים בענייננו. בנסיבות העניין, לא ניתן לומר כי כסיף נהג בחוסר מעש שעה שבין הצדדים התנהלו הליכי הבוררות. פרק הזמן של כששה חודשים בין מתן פסק הבוררות ועד להגשת התביעה דנן, לא די בו כדי ללמד על זניחת החברה.
89. מכל מקום וכפי שצוין לעיל, אפרתי החל להתקשר באופן פרטי עם לקוחות החברה לפני המועד בו כסיף הגיש נגדו את התביעה הכספית, והוא המשיך בכך גם לאחר סיומה, ולאחר שהבורר קבע כי אין תוקף לזיכרון-הדברים. לכן טענה זו אינה יכולה להצדיק את התנהלותו של אפרתי.
90. מעבר לטענותיו הנ"ל, אפרתי לא הביא כל ראיות שניתן ללמוד מהן כי כסיף "זנח" כביכול את החברה ומשכך יש לדחות את טענתו. זאת ועוד, העובדה שכסיף הגיש את התביעה דנן כתביעה נגזרת בשם החברה מעידה על כך שהוא לא זנח את החברה.
הטענה לשיהוי
91. אפרתי טען כי התביעה דנן הוגשה בשיהוי, וזאת רק לאחר שניתן פסק-הבוררות. לטענתו של אפרתי, במהלך תקופה זו הוא שינה מצבו לרעה בכך שהוא פעל לקידום עסקיו החדשים, מתוך ידיעה ואמון כי החברה חדלה לפעול.
--- סוף עמוד 24 ---
מנגד, טענה החברה כי מדובר בטענות עובדתיות שלא פורשו בכתבי הטענות של אפרתי, ולכן הן מהוות הרחבת חזית אסורה. לגופו של עניין טענה החברה כי בזיכרון-הדברים מכר כסיף – לשיטתו - את חלקו בחברה, ולכן הוא לא היה יכול להפעיל אותה. רק לאחר קבלת פסק-הבוררות הסתבר המצב המשפטי שחזר לקדמותו, ואז התאפשר לכסיף לדאוג לטובת החברה, לרבות על-ידי הגשת התביעה דנן.