92. לאור כל האמור לעיל, אינני מקבלת את הטענה של אפרתי. כל עוד התנהלה הבוררות בין הצדדים, וכל עוד אפרתי עצמו טען כי אין לזיכרון-הדברים תוקף, אפרתי לא היה רשאי להניח כי כסיף או החברה הסכימו לכך שהוא יתחרה בחברה. משכך אין כל יסוד לטענה בדבר הסתמכות ושינוי מצבו של אפרתי לרעה. כאמור לעיל, טענה זו נסתרת גם מהעובדה שאפרתי החל להתחרות בחברה עוד לפני הליך הבוררות והמשיך בכך גם לאחר מתן פסק הבוררות. לנוכח מסקנה זו איני נדרשת לטענה בדבר הרחבת חזית.
טענת אפרתי לפיה החברה אינה יכולה לחייבו להעמיד לה שירותים
93. טענה חלופית שהעלה אפרתי בסיכומיו היתה כאמור כי החברה אינה יכולה לחייב אותו להוסיף ולהעמיד לה שירותים, וכי קבלת הטענה לפיה החברה זכאית לרווחיו, כמוה כטענה כי אפרתי אינו יכול להפסיק להעמיד לה שירותים.
94. אכן, בדרך כלל הסכם למתן שירותים אינו הסכם שניתן לאכיפה מראש (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ד' 199-197, 208-207 (2011)). יתרה מזאת, ככל שמדובר בהסכם ללא הגבלת זמן, ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי ניתן לבטלו בהודעה של פרק זמן סביר (ר' למשל ע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון-סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ [פורסם בנבו] (13.2.2008).
במקרה דנן, בין הצדדים היו כאמור שני הסכמים – אחד מהם היה הסכם היזמות, מכוחו הוקמה על ידיהם החברה, והאחר – ההסכם למתן שירותים, מכוחו התחייב אפרתי להעמיד שירותים שונים לחברה.
95. חברה כגוף משפטי מוסיפה להיות קיימת ללא הגבלת זמן, כל עוד היא לא פורקה. כל עוד החברה קיימת, מוטלות – כפי שהובהר לעיל – חובות שונות על נושאי המשרה בה, ובכלל זה חובת האמון על כל נגזרותיה שצוינו לעיל (ר' ס' 53 לפסק דין זה לעיל). שאלת היחס בין חובותיו של אפרתי כנושא משרה בחברה – שאסור לו
--- סוף עמוד 25 ---
להתחרות בחברה או לגזול ממנה הזדמנויות עסקיות, לבין חובותיו מכוח ההסכם למתן שירותים, לא הועלתה על ידי מי מהצדדים במסגרת טענותיהם.
כאמור, חובותיו של אפרתי מכוח היותו נושא משרה בחברה לא חדלו להתקיים מאליהן, והן הוסיפו לחול עליו כל עוד החברה נותרה קיימת, וכל עוד הוא הוסיף להיות נושא משרה בה. המשמעות של הקביעה הזו איננה – כטענת אפרתי - כי הוא חייב להוסיף ולהעמיד לחברה שירותים (הוא היה יכול לחדול מכך) אלא כי כל עוד אפרתי פועל מול לקוחות החברה ומספק להם שירותים מהסוג שהחברה מספקת, הוא עושה זאת מטעם החברה (ואם לא – הוא מפר את חובותיו כלפיה). החברה היא הזכאית להכנסות המתקבלות כתוצאה משירותים אלה (כפי שהיא זכאית להכנסותיו של כסיף משירותים דומים שהוא מספק).