35. לטענת אפרתי, גם לאחר הודעת הביטול של זיכרון-הדברים, התעלם כסיף מהחברה וזנח אותה. כאמור, כסיף הגיש תביעה נגד אפרתי לאכיפת זיכרון-הדברים – תביעה שהתבררה במסגרת הבוררות, ונדחתה במסגרת פסק הבוררות.
36. לגישתו של אפרתי, אף שבאופן פורמלי החברה רשומה עדיין ברשם החברות, הרי בפועל היא אינה מספקת שירותים כלשהם מחודש מרץ 2010 ואילך. חשבון הבנק שלה אינו פעיל וראוי לפרקה.
37. אפרתי הוסיף כי כסיף הסתיר מבית-המשפט את העובדה שהוא מתחרה בחברה ועובד עם לקוחותיה, עד שהוא חויב על ידי בית-המשפט להשיב על השאלון שנשלח אליו. כסיף ניסה להתחמק מלהשיב על שאלותיו של אפרתי בשאלון שנשלח אליו, וטען כי השאלות אינן רלוונטיות. בית-המשפט דחה את טענתו זו, וקבע כי מדובר בשאלה רלוונטית לדיון. יש לייחס משקל רב לעובדה שכסיף הסתיר את העובדה שהוא עצמו עובד עם לקוחות החברה, וכי הוא עשה כן רק לאחר שבית-המשפט הורה לו להשיב לשאלון.
38. אפרתי ציין כי כסיף הודה (בתצהיר התשובות לשאלון השני שהוגש על-ידיו), שהוא עבד ועובד עם לקוחות החברה ומתחרה בפעילותה. באשר לטענתו של כסיף לפיה הוא מותיר את הכספים שהוא גובה מלקוחות אלה בנאמנות עבור החברה, טען אפרתי כי יש לדחות אותה. זו טענה כבושה ושיקרית, שנולדה רק לצורך ההליך דנן, בניסיון להכשיר את העובדה כי כסיף התחרה בחברה.
39. כסיף הפר אם כן את חובת הנאמנות שלו לחברה, והעובדה שהוא מסכים היום להעביר לחברה את הכספים, אינה "מנקה" אותו מהפרה זו. הוא מוכן להעביר את רווחיו רק כדי לשים את ידיו על הכספים שאפרתי הרוויח בעבודה מאומצת במשך שנים.
--- סוף עמוד 9 ---
40. אפרתי ציין כי כסיף הגיש בזמנו תביעה כספית נגדו (היא התביעה שהתבררה בבוררות), ולא הגיש תביעה בה הוא עתר כי החברה תופעל. עובדה זו מעידה אף היא על כך שהוא זנח את החברה, ועל חוסר רצונו של כסיף להפעיל אותה. כסיף הבין כשהגיש את התביעה כי אפרתי אינו מתכוון לממש את זיכרון-הדברים. הוא יכול היה לעמוד על זכויות החברה או לדאוג לאינטרסים הרכושיים הפרטיים שלו – והוא בחר לזנוח את החברה.
41. אפרתי הוסיף כי לגישתו של כסיף העובדה שהוא מתחרה בחברה אינה בעייתית – זו היתה עמדתו הראשונית. בהמשך הוא שינה את טעמו והפך את גרסתו. הוא טען כי הוא מחזיק את הכספים שגבה בחשבון נאמנות. אולם, הוא סתר את עצמו, סתירה שדי בה כדי להביא למסקנה כי גרסתו אינה נכונה. לכו יש לקבוע - כפי שטען אפרתי - כי שני בעלי-המניות החליטו לזנוח את החברה והסכימו על סיום השותפות ביניהם, וכי מטעם זה אפרתי לא הפר את חובותיו כלפי החברה. בהקשר זה ציין אפרתי כי הסכם יכול להיכרת גם בדרך של התנהגות, וכי הסכמה של כל בעלי-המניות בנוגע למערכת היחסים ביניהם, כמוה כהחלטה שהתקבלה כדין על ידי מוסדות החברה.