"בא-כוח הנתבעים: בסעיף 15.8 לתצהיר שהגשת כאן, אתה מצהיר, אני מצטט: 'כרטיס האשראי שלי היה בחשבון הפרסום של העמוד וממנו חויבו כל התשלומים בגין פרסום'.
התובע: נכון.
בא-כוח הנתבעים: רק [ש]אתה לא כותב שמיד לאחר מכן אתה העברת בדיוק את אותן ההוצאות, ש[בהן חויב] כרטיס האשראי האישי שלך, לחשֶׁבת של עמותת איילים והיא החזירה לך, back to back, אחד לאחד, כל שקל שהוצאת על הפייסבוק.
התובע: יש לי ארבעה כרטיסי אשראי שהוזנו בעמוד. באחד מהם, כן, באחד מהם... שוב, לא קיבלתי החזרים אלא העברתי כספים לעמותה, העמותה החזירה לי את הכספים על ידי זה שאני העברתי לה כספים. כלומר העמותה בעצם הייתה מנגנון ש... בשנה הזאתי, טרם הקמת החברה.
בא-כוח הנתבעים: מר קפש, אתה, בסוף, לא נשאת בחשבון הפרסום של העמוד. במשך כל השנים שעבדת מטעם העמותה, לא נשאת שקל מכיסך, הכול העמותה החזירה לך, אמת?
התובע: ארבעה כרטיסי אשראי שהוזנו. בכרטיס אשראי אחד, שהיה בשנת 2015, אני העברתי כספים לעמותה, העמותה החזירה לי את הכספים האלה חזרה, עדיין הכרטיס אשראי שלי הוא זה שהיה מוזן בעמוד.
בא-כוח הנתבעים: בשלושת כרטיסי אשראי האחרים, אתה טוען שאתה שילמת לפייסבוק על חשבונך ולא קיבלת החזר?
התובע: כן" (פרוטוקול, מעמ' 34, ש' 9).
הנה כי כן, לפי ראיות-הנתבעים ואותן לא עלה בידיו של התובע לסתור, העמותה נשאה, באמצעות החזר של כסף לתובע, בהוצאות-פרסום בפייסבוק מסוף 2014 ועד אמצע 2015 לכל הפחות. שלא כטענתו, התובע לא הציג שום ראיה שהיא להוצאות אשר יצאו מכיסו בתקופה, שבה הוא עבד בעמותה ולא הוחזרו לידיו. יותר מזה, ניסיונו לצייר את השבת-הכספים בצבעים אחרים לא עלה יפה. "העמותה החזירה לי את הכספים על ידי זה שאני העברתי לה כספים", ניסה התובע, "[הכסף] הוחזר לי, אבל לא על ידי העמותה" (שם, בעמ' 35, ש' 6-5 ובעמ' 36, ש' 13). הוא נשאל והשיב:
"בא-כוח הנתבעים: מה זאת אומרת 'לא על ידי העמותה'? האם העמותה לא שילמה לך? האם אתה לא מסרת לעמותה את כל ההוצאות ששילמת לפייסבוק והיא שילמה לך back to back?
התובע: תראה, שוב אני אומר, אתה... אז אני מסביר שוב. לא העמותה שילמה, אלא הכרטיסים, הלקוחות שקנו, הם אלה שבעצם שילמו את הכספים האלה. הכספים האלה הגיעו לחברה שנקראת 'טגונט' [שממנה] הכסף הגיע לעמותה, והעמותה החזירה לי אותו" (שם, בש' 27-17).
כדי להבין טוב יותר את הסברו זה של התובע יש לפנות לפרוטוקול-הישיבה בבית-המשפט המחוזי, כשהתיק עוד עמד לפניו ונדונה בקשתו של התובע לסעד זמני. אף, שנזהיר את עצמנו כי כוחה של ראיה זו, וממילא קבילותה, מצמצמים את עצמם לעצם-אמירתם (ולתיעודם) של הדברים בבית-המשפט המחוזי, שם היה התובע בהיר יותר:
"כל [ה]הוצאות שהיו לי בתקופה הזאתי, של 'קופה קטנה' שהראיתם פה מ-29.3.15, אני כנגד[ן] הכנסתי הכנסות וזה היה ההסכם עם העמותה. בוא רגע נבין מה קרה. עמותת איילים [נקלעה בשנת 2015 לקשיים ובעקבותיהם] נחסמו לה חשבונות הבנק. [מועדון] 'החלוץ 33' לא יכל לעבוד. באתי והצעתי רעיון: לפני פברואר 2015 העמותה סבסדה את המועדון [ובעקבות הקשיים התקשתה להוסיף ולעשות כן]. אני אמרתי: 'חבר'ה, אני לא רוצה שהמועדון ייסגר. המועדון הזה חשוב לי ואני אדאג שהעמותה לא תשקיע שקל'. עבדתי מול [חשבת-העמותה]. הכנו טבלה מאד מסודרת, הראיתי להם כל הזמן שאנחנו מתקזזים. כלומר שהעמותה לא צריכה להשקיע שקל. החל מפברואר 2015 עד אפריל 2016, עמותת איילים לא הוציאה שקל על מועדון 'החלוץ', לא בפייסבוק ולא בשום דבר. המועדון הרוויח כסף, באמצעות זה קיזזנו את [ההוצאות]. יכולתי להוציא משכורות לעובדים, יכולתי להוציא משכורת לי. אבל עמותת איילים לא השקיעה פה שקל" (ישיבה מיום 15.10.2018, מעמ' 27, ש' 4; הנספח התשיעי לתצהיר-ההגנה).
50. במלים פשוטות: לפי המתכונת, שגובשה בראשית 2015, הופעל המועדון כיחידת-תקציב סגורה. הכנסותיו, מכל מקור שהוא, תורגמו למימונן של הוצאות-הפעלתו. כיוון שכך, לא נדרשה העמותה לממן את המועדון בסכומים נוספים מעֶבר לאלה, שהצמיחו הכנסותיו. בתמצית, שגם היא מן הפרוטוקול בבית-המשפט המחוזי: