בהתכתבות ווטסאפ מיום 24.3.2019 נכתב כדלקמן:
"גוואד: היי משה מה שלומך
אני צריך ערבות אישית שלכם מאחר ויש לי חשיפה גדולה מאוד וביטוח אשראי לא מוכן לתת כיסוי על האובליגו הפתוח
תבדוק עם אחיך ותתנו לי תשובה בבקשה
משה: אבדוק עם ארי"
בהתכתבות ווטסאפ מיום 31.3.2019:
--- סוף עמוד 22 ---
"גוואד: היי משה
מה בעניין הערבות האישית
לא חזרת אלי
משה: בודק עם ארי"
בהתכתבות ווטסאפ מיום 11.9.2019:
"גוואד: משה מה שלומך
אני מבקש שתחתמו לי על ערבות אישית כמו שסגרנו בפגישתנו לפני שנכנסת למשא ומתן עם האחים
אני פתוח אתך במיליונים ומספק לך בשוטף וצריך בטחונות ושקט
ותעביר לי מחר תשלום בבקשה
משה: ניפגש ונדבר"
בהתכתבות ווטסאפ מיום 13.10.2019:
"גוואד: היי משה מה שלומך
בהמשך לשיחות קודמות ובהתאם להחלטת הנהלת החברה אנו צריכים במיידי לאחר חגי תשרי בטחונות או ערבות אישית שלך ושל ארי
תעדכן אותי מתי תהיו מוכנים עם הערבות
חג שמח
משה: נדבר אחרי החג"
101. מהתכתבויות אלו (נספח 1 לתצהיר מר משה קאופטייל), ניתן היה ללמוד, באופן ברור, כי התובעת "רדפה" אחר הנתבעים, בבקשות חוזרות ונשנות לקבלת ערבויות, משך תקופה של כשנה וחצי לפחות. הנתבעים 1 ו- 2, מצדם, לא אמרו, ולו פעם אחת, כי הם אינם מוכנים לתת ערבות אישית, ובפועל, כפי שהגדירה זאת התובעת "מסמסו" את הסוגיה. דומה כי דווקא יחסי האמון והידידות בין הצדדים, היו מוטיב מרכזי בהחלטת התובעת להוסיף ולספק סחורה לחברה.
102. ניסיונם של הנתבעים להיבנות מאי מתן הערבות, בנסיבות אלה, צורמת, ומוטב היה אלמלא נטענו טענות אלו על ידם. חלף זאת, דומה כי נסיבות אלה בדיוק הן מסוג הנסיבות אשר מצדיקות הטלת חובת תום לב מוגברת, וכי יש בהתנהלותם זו של הנתבעים 1 ו- 2, כדי לאושש את המסקנה על פיה בשלבים המתקדמים של ההתנהלות מול המוסדות הפיננסיים היה עליהם לעדכן את התובעת במצב החברה, וודאי עת היה חשש ממשי כי החברה לא תוכל לעמוד בחיוביה, ואף בטרם נחרץ גורלה.
חיוב הנתבעים 1-2 מכוח דיני הנזיקין
103. כפי שציינתי בפתח פסק הדין, התובעת בחרה למקד את חלק הארי של טיעוניה בסוגיית ההצדקה בחיוב הנתבעים או מי מהם, בתשלום חובות החברה כלפיה, וזאת מכוח
--- סוף עמוד 23 ---
הוראות סעיף 6 לחוק החברות, דהיינו על דרך של הרמת מסך ההתאגדות, וייחוס חובות החברה לבעלי מניותיה.