בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"א 42447-06-20 אר.ג'י.אם. תעשיות מזון בע"מ נ' קאופטייל ואח'
תיק חיצוני:
בפני כבוד השופטת הלית סילש
תובעת אר.ג'י.אם. תעשיות מזון בע"מ
על ידי ב"כ עוה"ד ספרן, שרף, יפה ושות' עו"ד
נגד
נתבעים 1. משה קאופטייל
2. ארי קאופטייל
3. ש.מ.א קאופטייל בע"מ
על ידי ב"כ עוה"ד גולדבלט, גינדס, יריב ושות' עו"ד
פסק דין
תביעה כספית במסגרתה עתרה התובעת כי בית המשפט יורה על חיוב הנתבעים, יחד ולחוד, בתשלום הסך של 2,608,354 ₪.
רקע עובדתי
1. התובעת, אר.ג'י.אמ תעשיות מזון בע"מ (להלן: "התובעת"), הינה יצרנית של ממרחים, רטבים וטחינה גולמית.
2. הנתבעים 1 ו- 2 הם בעלי המניות והמנהלים של חב' מעדני מיקי תעשיות מזון דגים וסלטים בע"מ (להלן: "מעדני מיקי" או "החברה").
הנתבעת 3 היא חברה בע"מ, בבעלות ובניהול הנתבעים 1 ו- 2, ואשר בבעלותה מקרקעין בראשון לציון אשר הושכרו לחברה משך שנים רבות, לרבות בתקופה הרלוונטית לתביעה.
3. התובעת שימשה במשך מספר שנים לא מבוטל כספק חומרי גלם של החברה, בעיקר של טחינה גולמית. בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים עסקית, במסגרתה נהגה החברה לרכוש מהתובעת חומרי גלם בהיקף כספי של מאות אלפי ₪ בחודש. בכתב התביעה נטען כי במהלך השנים, התפתחו גם יחסי ידידות בין הצדדים.
4. ביום 7.11.2019, הוגשה בקשה לכינוס נכסיה של החברה.
5. התובעת הגישה תביעת חוב לתיק חדלות הפירעון, אשר אושרה על סך של 3,437,086 ₪, וכאשר הערכת כונסי הנכסים של החברה הייתה לצפי פירעון של כ- 30% מהחובות לנושים הלא מובטחים.
--- סוף עמוד 3 ---
טענות התובעת
6. לטענת התובעת, הנתבעים הטעו את התובעת, הסתירו מפניה את קשייה הכספיים של החברה, שידרו "עסקים כרגיל" והמשיכו להזמין מוצרים וחומרי גלם בהיקף כספי ניכר, ביודעם כי החברה אינה סולבנטית, ולא תוכל לשאת בתשלום עבור המוצרים המוזמנים.
בין היתר, הסתירו הנתבעים מהתובעת, את דרישת הבנקים להקטנת מסגרות האשראי של החברה ואת היקפם העצום של חובות החברה, תוך שהם מנצלים את מערכת היחסים המיוחדת אשר נרקמה בין הצדדים ואת האמון הרב שמנהל התובעת רכש להם.
7. לשיטתה, מעשים אלה של הנתבעים עולים כדי הפרת חובת תום הלב החלה עליהם כלפי התובעת, ויש בה משום תרמית, הטעיה, והפרת חובות האמון והזהירות של הנתבעים כמנהלים של החברה.
כמו כן, יש בהתנהלות הנתבעים כדי עשיית עושר ולא במשפט, מקום בו הנתבעים, הערבים אישית לחובות החברה כלפי הבנקים, פעלו באופן אשר יש בו כדי להיטיב עמם, תוך אדישות לנזקים הנגרמים לתובעת.
האמור לעיל מקבל משנה תוקף, מקום בו התברר לתובעת כי הנתבעים, בעצמם ובאמצעות הנתבעת, משכירים לחברה נכס מקרקעין המשמש לפעילותה, בתמורה לדמי שכירות שנתיים בסך של 1,360,000 ₪, וכן עת התברר כי החברה שילמה לכל אחד מהנתבעים שכר בעלות שנתית של כ- 950,000 ₪, ותוך שהחברה מוסיפה ומעסיקה אף בני משפחה נוספים של הנתבעים 1-2.