הונאה, תרמית וקיפוח
29. כאמור הסוגיה או הטעם הראשון הנזכר בהוראות סעיף 6 לחוק החברות עניינו הונאה או תרמית. התובעת ביקשה לראות בנתבעים כמי שעוולו כלפיה, לרבות על דרך הונאה בהצגת המצגים באשר למצבה של החברה, כמו גם באשר ליכולתה לפרוע את התשלומים בגין המוצרים שהוזמנו וסופקו.
30. בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), מוגדרת תרמית כדלהלן:
"56. תרמית היא הֶצֵג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון."
31. בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון, הנטל הראייתי המוטל על התובעת, הינו נטל כבד, כאשר לא בנקל תמצא ההצדקה לראות במעשה או מחדל זה או אחר, כאלו אשר די בהם על מנת שייראו את העושה כמי שפעל בתרמית.
32. במסגרת ע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשה נ' כלל חב' לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (12.8.2007), קבע כב' בית המשפט העליון את הדברים הבאים:
"הטלת אחריות בגין תרמית, שונה היא מהטלת אחריות בגין רשלנות. האשם המיוחס למי שמרמה שונה מזה המיוחס לרשלן. הטלת אחריות בעוולת התרמית מטילה אשם אישי, בעוד האשם שביסוד עוולת הרשלנות הינו "אשמה חברתית" (ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498, פיסקה 10 מפי הנשיא ברק). משכך, בית משפט זה הכיר בכך כי הנטל להוכחת עוולת התרמית הוא נטל כבד (ע"א 125/89 בלס נ' ערן פילובסקי, פ"ד מו(4)441, פיסקה 7; ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, פיסקה 3).
בהיבט של דיני החברות, דומה כי אותו נטל כבד אף יותר, שעה שבית המשפט העליון הכיר בפער כמו גם בצורך בהבחנה לא אך בין סוגיה של רשלנות לטענת תרמית, אלא גם בין התנהלות של התאגיד, לזו של מנהליו.
--- סוף עמוד 9 ---
33. בע"א 10582/02 (עניין בן אבו לעיל), מביא כב' השופט רובינשטיין מדבריו של כב' השופט בייסקי בע"פ 223/88 לארי נ' מ"י, פ"ד מג(3) 11, תוך שהוא מציין כדלקמן:
"קו הגבול שיש לתחום בין ניהול כושל של עסק, המביא את בעליו להסתבכות שבעקבותיה הוא אינו יכול לקיים את התחייבויותיו... לבין הסתבכות בפלילים על בסיס מרמה... הוא לעיתים פרובלמטי וקשה. המציאות מלמדת, כי חלק מבעלי עסקים, אם לא מרביתם, מנהלים את העסק בצורה הידועה של "גלגול חובות"... מתוך אמונה, כי במהלך עסקים שוטף ורגיל ניתן יהיה לקיים את ההתחייבויות... מתוך כספים שיוזרמו על-ידי לקוחות נוספים בעתיד... והשאלה היא מה הוא הגבול, המפריד בין נסיון סתם של סוחר הנתון בקשיים להמשיך בעסקיו, לבין הנסיון לעשות כן תוך שימוש בטענת מרמה... ניהול עסק בצורה לא מתוכננת מספיק ולא שקולה, אין בו כדי לסבך את בעל העסק במרמה, אף אם יש במעשים כאלה עבירה על פי פקודת פשיטת הרגל... גם התנהגות לא מוסרית כלפי לקוח לא בהכרח מכניסה את המעשה לתחום העבירה הפלילית".
34. תוך שנתתי דעתי לכלל הראיות בתיק זה, באתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי היה בהתנהלותם של הנתבעים 1-2 כדי התנהלות הנגועה בתרמית או בכוונה להונות, או כי מדובר במצב בו החברה הזמינה סחורה, בידיעה ברורה כי לא יעלה בידה לשלם את תמורתה (לעניין ההצדקה בהסקת מסקנות לעניין זה על ידי הנתבעים, ראה התייחסותי בהמשך). לעניין זה, אוסיף ואבהיר כי לא מצאתי כי החברה עצמה התנהלה באופן תרמיתי, ולא מצאתי כי הנתבעים 1-2 עוולו בעוולת התרמית באופן אישי, כלפי התובעת.
35. כאמור, בין הצדדים התנהלו קשרים עסקיים רחבי היקף, משך תקופה של כ- 15 שנים.
36. מהראיות אשר הובאו בפני עלה, כי ההתנהלות העסקית השוטפת, בתקופה אשר קדמה להליכי הכינוס של החברה, לא הייתה שונה מזו אשר הייתה נהוגה בשנים שקדמו לה.
37. מר ג'ואד אגבריה, מנהל התובעת, העיד כי העבודה השוטפת התנהלה ללא בעיות מיוחדות, בין הצדדים היה מקובל כי התשלומים מתעכבים ברמה של כשלושה או ארבעה חודשים לאחר חודש האספקה, והיקף החוב הפתוח של החברה, מול התובעת, עמד רוב הזמן סביב הסכום שבין שניים לשלושה מיליון ₪ (ר' ס' 9 לתצהירו וכן ר' ס' 4 לתצהיר גב' דקלה אדרי).
38. עדות דומה ניתנה ע"י הנתבעים 1 ו- 2, אשר העידו כי גובה החוב של החברה כלפי התובעת בשנים האחרונות היה יציב, וכי לא היה גידול חריג בחוב קודם לקריסתה של החברה, אלא אף צמצום שלו.
עוד עלה מעדותם כי בעוד שבתחילת שנת 2018 עמד גובה החוב של החברה כלפי התובעת, על סך של כ- 4 מיליון ₪, לאחר מכן הוא הלך והצטמצם. (ר' ס' 57-50 לתצהיר מר ארי קאופטייל וס' 61-64 לתצהיר מר משה קאופטייל).
--- סוף עמוד 10 ---
למעשה עלה מעדותם של הנתבעים 1 ו- 2, כי אם החברה הייתה נכנסת להליכי כינוס כשנה קודם לכן, מצבה של התובעת אף היה מורע (ר' ס' 7 לתצהיר מר ארי קאופטייל, ס' 6 לתצהיר מר משה קאופסיל ועדות מר מלניק בע' 10 ש' 25-27 לפרוטוקול הדיון).
39. תכתובת הווטסאפ אשר הוחלפה בין מר משה קאופטייל למר אגבריה, כמו גם התכתובת שהוחלפה בין מחלקות הנהלת החשבונות של שתי החברות, מלמדות כי גם בתקופות אשר לא היו סמוכות למועד הגשתה של בקשת הכינוס, חלו, לא אחת, עיכובים בהעברת כספים על ידי החברה או התבקש פיצול של תשלום זה או אחר (ר' נספחים 1 ו- 2 לתצהיר מר משה קאופטייל).
40. הנתבעים 1 ו- 2 העידו על הקשיים הכלכליים עמם התמודדה החברה, בשנים אשר קדמו לפתיחתם של הליכי כינוס הנכסים, ונבעו, לשיטתם, ממכלול סיבות אשר לא היו בשליטתם. בין היתר העידו הנתבעים 1 ו- 2 על העלייה במחירי חומרי הגלם, שינויי הרגולציה שחייבו השקעות גדולות, ומספר תקריות מזיקות הקשורות להימצאותם של חיידקי ליסטריה במוצרים, אשר הביאו להשבתה ארוכה של קו הייצור, השמדת חומרי גלם, אובדן לקוחות והכנסות, וכיו"ב.
כמו כן העידו הנתבעים 1 ו-2 אודות הירידה הכוללת במכירות של סלטים מוכנים, לאור השינוי בהרגלי הצריכה ומעבר ממוצרים תעשייתיים למוצרים טריים ובריאים יותר (ר' ס' 17-19 לתצהירי הנתבעים 1 ו- 2).
41. נוכח קשיים אלה, פנו הנתבעים 1 ו- 2, עוד בשנת 2016, זמן רב טרם הליכי הכינוס, לקבלת ייעוץ וליווי עסקי, ע"י רו"ח חשבון ומומחית להתייעלות עסקית, רו"ח הגב' נעמי אנוך.
42. כמו כן, כחלק ממאמצי ההתייעלות, פעלו הנתבעים 1 ו- 2 למציאת משקיע בחברה, אשר יזרים הון וישחרר את הלחץ בו היא הייתה נתונה.
43. במסגרת זו נוהל עוד בשנת 2017, משא ומתן מול שני משקיעים, אריק שור ואיל ארד, למכירת 51% ממניות החברה, אולם בסופו של יום, לא הבשילו מגעים אלו לכדי הסכם (ר' נספח 6 לתצהיר מר משה קאופטייל).
44. בהמשך, בשנת 2019 ועד סמוך למועד בקשת הכינוס (עד חודש ספטמבר 2019), נוהל משא ומתן מול חב' וילי-פוד השקעות בע"מ (להלן: "ויליפוד") אלא כי גם עסקה זו, לא יצאה בסופו של יום אל הפועל.
45. יצוין כי בשתי העסקאות, לא דובר על העברת מלוא המניות של הנתבעת, אלא על העברת השליטה בה.
במסגרת המשא ומתן הראשון, אמורים היו שור וארד להפוך לבעלי מניות בחברה בהיקף של כ-51% מההון המונפק של החברה ואילו במסגרת המשא ומתן עם ויליפוד נמצא כי
--- סוף עמוד 11 ---
בכוונת הצדדים היה להקים תאגיד חדש, כאשר החברה אמורה הייתה להפוך לבעלת 30% ממניות אותו תאגיד.
צעדים אלו אינם מלמדים על אובדן אמון של הנתבעים בפעילות העסקית של החברה, או בהעדר יכולתה של החברה, בכפוף לאותם צעדים, לעמוד בהתחייבויותיה, והם אף נקטו בצעדים שונים לצורך כך.
46. יתרה מכך; מהראיות אשר הובאו בפניי עלה, כי ביום 30.10.2019, בד בבד עם ביצוע ההזמנה האחרונה מהתובעת, שולם לתובעת, על חשבון החוב כלפיה, סך של 387,100 ₪. כמו כן, ביום 10.10.2019, שולם לתובעת סך של 400,000 ₪ וביום 26.9.2019, כחודש לפני מועד בקשת הכינוס, שולם לה סך של 897,296 ₪.
47. ביצועם של תשלומים אלה, בסך כולל של כ- 1.5 ₪, בתקופה הסמוכה למועד בו הוגשה בקשת הכינוס, מכרסם במידה לא מבוטלת בטענה בדבר כוונת הנתבעים לנצל את מסך ההתאגדות, ולעשות בו שימוש שלא כדין, לצורך הונאה או קיפוח של התובעת.
יתרה מכך, ביצוע תשלומים אלה, במועד בו בוצעו, מקשה עד מאוד על אימוץ טענות התובעת בדבר ידיעת או הכרת הנתבעים בעובדה כי החברה הגיעה למצב של חדלות פירעון.
48. חיזוק לטענות הנתבעים נמצא אף בעובדה המאוד חשובה, של הזרמת כספים לחברה, על ידי הנתבעים עצמם, בתקופה הסמוכה למועד הגשת בקשת הכינוס (כאשר כל אחד מהם הזרים סך של 489,000 ₪ ביום 30.6.2019 וסך של 200,000 ₪ נוספים ביום 7.10.2019).
49. מכלול ראיות אלו מכוון למסקנה, כפי הנקוב ברישא של פרק זה, ועל פיה לא ניתן לראות בתובעת כמי שהרימה את הנטל להוכיח, כי התנהלותם של הנתבעים 1-2, או זו של החברה, הינה התנהלות תרמיתית.
50. כמו כן, אין בהתנהלות זו כדי ללמד על התנהלות שמטרתה קיפוח התובעת כנושה, ולמעט השבת סכום השעבוד של בנק הפועלים, אשר ביחס אליו אתן דעתי במפורש בהמשך, לא הוכח ולא הונח מצע ראייתי ממנו ניתן היה להסיק כי החברה העדיפה נושה אחר, שווה מעמד לתובעת, על פניה.
נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה
51. שאלה נפרדת משאלת ההונאה או התרמית, המצריכות "יסוד נפשי" של כוונה לעשות שימוש שלא כדין במסך ההתאגדות, היא השאלה האם יש בכלל הנתונים העובדתיים, כדי ללמד על כי הנתבעים 1 ו- 2, נטלו סיכון בלתי סביר באופן התנהלותם מול התובעת, ועד כדי שיהא באותה התנהלות כדי להצדיק את חיובם, באופן אישי.
בנוסף, ובהתייחס להליך שבפני, נדרשתי להוסיף ולתת את הדעת לשאלה נוספת, והיא האם בנסיבות העובדתיות הפרטניות, מושא מערך יחסי הצדדים, היה על הנתבעים 1 ו-
--- סוף עמוד 12 ---
2, לעדכן את התובעת במצבה של החברה, וזאת על אף היעדר קיומה, בדין ובפסיקה, של חובת גילוי כללית ומלאה של בעל מניות או מנהל כלפי ספקים ונותני שירותים.
52. כאמור, שאלת סבירות הסיכון הנלקח, היא שאלה אותה יש לבחון, בכל מקרה לגופו, תוך מתן הדעת לנסיבות והאירועים הפרטניים המרכיבים אותו.
53. בענייננו מצאתי, כי ביחס לחלק הארי של התקופה אשר קדמה להליכי הכינוס, לא ניתן להורות כי אמונתם של הנתבעים כי יצליחו להמשיך בפעילות החברה תוך שיקומה, לא הייתה סבירה או כי היה בהתנהלותם כדי נטילת סיכון בלתי סביר.
54. לעניין זה אציין כי אין חולק כי מצבה הכלכלי של החברה לא היה שפיר, וכן כי היא נקלעה לקשיים. עם זאת, לא עלה מתוך הראיות אשר הוצגו בפני, כי היה במכלול הנתונים העובדתיים כדי ללמד, בהכרח, או בסבירות גבוהה, כי היא צועדת אל סוף דרכה הכלכלית.
למעשה, אלמלא החלטתם המשותפת של הבנקים המממנים, בלוח זמנים קצר מאוד, לעצור את המשך מתן האשראי לחברה, אליה אתייחס בהמשך בהרחבה, לא ניתן לשלול את האפשרות כי החברה יכולה הייתה להוסיף ולהמשיך "להתגלגל", ולא ניתן לאיין את סבירות הנחתם של הנתבעים כי היא יכולה הייתה להתגבר על הקושי הכלכלי.
55. אמנם, הוכח כי לחברה היו חובות פתוחים, הן כלפי התובעת והן כלפי הבנקים המממנים, בסכומים לא מבוטלים.
בנוסף, עלה מתוך הראיות, כי במהלך התקופה אשר קדמה להליכי כינוס הנכסים, נקטו הנתבעים צעדים שונים אשר יש בהם כדי ללמד על מודעות למצבה התזרימי הלא פשוט של החברה, מחד גיסא, ועל ניסיונות להתייעלות, מאידך גיסא. כך לדוגמא עלה מתוך הראיות כי החל מחודש פברואר 2019 הקטינו הנתבעים את משכורתם ואת דמי השכירות אשר נגבו מהחברה, בסך כולל של כ- 30,000 ₪ לחודש. אמנם, מחצית מסכום זה נלקחה על ידם כהחזר הלוואת בעלים. עם זאת, עדיין היה בכך כדי להפחית את הוצאותיה הכוללות של החברה, ומעדותו של מר חרחס עלה כי היו לכך גם השלכות בהיבט המיסוי (ר' עדות מר חרחס בע' 26 ש' 22 – ע' 27 ש' 26 לפרוטוקול הדיון).
56. מן העבר השני, עלה מתוך אותן ראיות כי התנהלות החברה בהתייחס לחובות הפתוחים, הייתה בגדר ה-"common practice ", מעין התנהלות שגורה, ובמהלך העסקים הרגיל של אותה חברה.
לעניין זה העיד מר אגבריה כי החובות הפתוחים כלפי התובעת עמדו, באופן רגיל, על בין שניים לשלושה מיליון ₪. עובדתית, כשנה טרם הליכי הכינוס, החובות כלפי התובעת האמירו עד לסך של כ- 4 מיליון ₪, ודווקא בתקופה שלאחר מכן הם צומצמו.
--- סוף עמוד 13 ---
עוד עלה מעדותו של מר מלניק כי הרווח הגולמי של החברה עלה בין שנת 2016 לשנת 2017 ובין שנת 2017 לשנת 2018 (ר' ע' 9 ש' 27-33 לפרוטוקול הדיון), כי תזרים המזומנים של החברה מפעילות שוטפת היה חיובי ועלה בין השנים 2017 ל- 2018 (ע' 9 ש' 34-36 וע' 10 ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון) וכי ההפסד הנקי של החברה וכן ההפסד מפעולות רגילות הלכו ופחתו (ס' 2.1 לחוות דעתו וע' 10 ש' 3-6 לפרוטוקול הדיון).
57. גם הבנקים, אפשרו לחברה, במשך פרק זמן לא מבוטל, להמשיך "ולגלגל" את ההלוואות אשר ניתנו לה, משנה לשנה. מר משה קאופטייל העיד כי החברה התנהלה עם אשראי לזמן קצר במשך שנים רבות, וכי הבנקים האריכו את האשראי מדי חודש, לרוב ללא בעיות מיוחדות (ר' ע' 38 ש' 4-7 לפרוטוקול הדיון).