--- סוף עמוד 24 ---
(1997); ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ פ"ד נח(2) 36 (2003)).
107. דומה כי ההבחנה האם יש לייחס את המעשים או המחדלים נושא התביעה לחברה בלבד, או שמא יש להוסיף ולייחס אותם למי מאורגני החברה, תלוית אירוע. למעלה מכך, מקום בו החברה עצמה אינה אדם- בשר ודם, והתייחסות למעשיה/מחדליה קשור באלו של המוציאים והמביאים בשמה ובעבורה, היכולת לייחס חבות לחברה או דווקא לאורגנים שלה (או לשניהם גם יחד), אינה תמיד קלה לביצוע.
לעניין זה אשוב ואפנה את הצדדים לראשיתו של פסק הדין ולנקודת המוצא על פיה החברה הינה אישיות משפטיות נפרדת, וכי כשרות זו היא המקנה לה את הזכאות לקבלתן של זכויות שונות, לצד החיוב בקיום התחייבויותיה, וכל זאת במובחן מאלו של בעלי המניות או מנהלי החברה. כך עת עסקינן בחיובים חוזיים, כך עת אלו נובעים מדיני עשיית עושר וכך מקום בו עסקינן בעוולות מכוח דיני הנזיקין.
108. עיון בפסקי הדין השונים מלמד כי איתורה של אותה נקודה, מכוחה או בשלה יחויב בעל המניות, ככל והינו אורגן של החברה (ושלא על בסיס הרמת מסך ההתאגדות), נעשה תוך מתן הדעת לשלושה כלים משפטיים מרכזיים כדלהלן :
- פעולות האורגן במסגרת סמכותו או תוך חריגה ממנה - דהיינו האם פעלו הנתבעים במסגרת הסמכות אשר הוקנתה להם על ידי החברה, בהיבט הפורמלי והמהותי, ובעבור החברה, או שמא פעלו כאדם פרטי או תוך חריגה מאותה סמכות.
- מודל האחריות האישית - בחינת השאלה האם מתקיימים במעשים ובמחדלים הפרטניים אותם ביצעו הנתבעים, כל יסודות העוולות השונות להן טענה התובעת (תרמית, עשיית עושר וכו'), עד כדי הצדקה לייחוס אחריות אישית שלהם לצד זו של החברה. כל זאת, על בסיס הגישה המשפטית על פיה אין בחיוב החברה בביצועה של עוולה כלפי ניזוק, כדי לאיין את חובתו של בעל המניות.
- השלכות בחינת תום לבם של הנתבעים, על ההצדקה בחיובם האישי, כאשר בחינה זו מצטרפת לצורך בבחינת קיומה של עילה משפטית עצמאית לחיובם (כאשר עיון בפסקי הדין מלמד כי חיוב אישי זה, נעשה בעיקר עת נמצא לראות בהתנהלות אורגן החברה כזו אשר טמון בה חוסר תום לב מהותי, כדוגמת התנהלות המגיעה כדי תרמית).
109. בתיק זה, נתתי דעתי לאסכולות המשפטיות השונות, לראיות אשר הונחו בתיק בית המשפט, לרבות ובמיוחד לכרונולוגיה של האירועים, לזהות הצדדים ותפקידם של הנתבעים בחברה, למצגים אשר הוצגו לתובעת ולאלו שלא, לשנות העבודה המשותפות, לעובדה כי ההתקשרות בין התובעת לבין החברה הייתה בעיקרה התקשרות חוזית במסגרתה נרכשו חומרי גלם כנגד התחייבות לתשלום עבורם, לעובדה כי הפסיקה אכן הכירה באפשרות לפיה הפרת חוזה על ידי החברה יכול ותגרור בעקבותיה הטלת חבות