--- סוף עמוד 25 ---
אישית על האורגן או נושא המשרה הפועל בשמה של החברה ואחראי להפרה בשל התנהגותו חסרת תום הלב, לאפשרות קיומו של סטנדרט זהירות שונה בין זה הנדרש מחברה המתקשרת בהסכם לבין זה הנדרש מבעל המניות אשר במקרה דנן אף שימש לכאורה כאורגן של החברה, ולבסוף גם לעובדה כי בעת בחינת תום הלב של אורגן החברה - אין די בהוכחה כי הופרה חובת תום הלב של האורגן על פי מבחן אובייקטיבי, אלא יש להראות שעל אותו אורגן רובץ אשם אישי (ראה לדוגמא ע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2) 53 (2003)).
בהינתן כל אלה, לא מצאתי כי מתקיימים אותם תנאים מכוחם יש להוסיף ולחייב את הנתבעים בפיצוי התובעת (מעבר לסכומים בהם נקבע כי הנתבעים יישאו מכוח ההחלטה בדבר הרמת המסך לעניין אותן הזמנות מאוחרות כמפורט לעיל).
110. אין ולא הוצגה כל אינדיקציה ממנה ניתן היה ללמוד או להסיק כי הנתבעים או מי מהם פעלו תוך חריגה מסמכות, או בדרך אשר יש בה כדי ללמד על התחייבות אישית או פעולה עצמאית בשלה הם חבים באופן אישי כלפי התובעת.
111. כפי שהובהר לעיל, לא נמצא כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבעים פעלו בתרמית, או מתוך כוונת מכוון להונות את התובעת. הראיות בתיק זה אינן תומכות במסקנה על פיה עסקינן במי שפעלו מתוך מטרה לגזול את כספה של התובעת, או מתוך ידיעה מוקדמת כי לא ישלמו עבור ההזמנות שבוצעו.
העובדה כי נחה דעתי כי היה על הנתבעים להסיק כי החברה לא תוכל לשלם עבור הזמנות אשר בוצעו בתאריכים המאוחרים, כמפורט לעיל, והיה בהחלטתם שלא לעצור את ההזמנות כדי נטילתו של סיכון בלתי סביר, אין בה כדי ללמד על תרמית, כמשמעות מונח זה בהוראות הדין.
אף בהתייחס לטענות התובעת באשר להצדקה בייחוס אחריות אישית לנתבעים מכוח דיני הנזיקין הכלליים לרבות עוולות הרשלנות והפרת הוראה חוקית (במיוחד זו המתייחסת לדיני עשיית עושר), לא מצאתי קיימת הצדקה לחיובם מעבר לסכומים בהם יחויבו מכוח הוראות סעיף 6 לחוק החברות, עת לא הוכח כי הנתבעים התעשרו או ביקשו להתעשר שלא כדין על חשבון התובעת (וודאי בהינתן התנהלותם בחודשים שקדמו לפתיחתם של הליכי חדלות הפירעון), ואף לא נמצא כי מתקיימים ביחס למעשי ומחדלי
112. הנתבעים, תנאי הוראות הדין לצורך הטלתו חיוב אישי נוסף.
--- סוף עמוד 26 ---
113. עוד יוסף, כי דומה ואימוץ פרשנותה של התובעת את האירועים והוראות הדין, כמפורט בכתב התביעה, תוביל בהכרח לתוצאה על פיה בכל מקרה של החלטה עסקית, אשר התקבלה על ידי אורגן כלשהו של חברה והתבררה, הגם בדיעבד, כשגויה, תניב התוצאה בפועל חיוב אישי, וכפועל יוצא אף איון, דה פקטו, של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת.