34. בנוסף לאמור לעיל ומעבר לו, לדעתי, אמירתו של חברי לפיה: "העובדה שקורבן עבירה טוען בדיעבד כי מצג המרמה לא היה משפיע על החלטתו אינה ראיה משכנעת", שאינה מגודרת, על פניה, לעניין שאלונים דווקא, עלולה לפגוע באופן מהותי ביכולתו של נאשם בעבירת קבלת דבר במרמה להתגונן בטענה שלא התקיים קשר סיבתי בנסיבות עניינו. בעניין זה, סבורני כי על פני הדברים, עדות קורבן העבירה, בכבודו ובעצמו, אמורה להיות דווקא ראיה בעלת משקל רב.
ש ו פ ט
השופט י' אלרון:
1. מסכים אני לחוות דעתו של חברי, השופט א' שטיין – על נימוקיה, דרך הילוכה ותוצאתה.
2. בשונה מחברי, השופט י' כשר – אני סבור כי מתגבש בבירור בענייננו קשר סיבתי – עובדתי ומשפטי. מהפסיקה עולה כי לעיתים לא נעשתה הבחנה חדה וברורה בין מבחן הסיבה-בלעדיה-אין ומבחן "הסיבה היעילה". עמדתי היא, כפי שקבע השופט א' א' לוי ב-ע"פ 1784/08 פרי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.2.2009):
--- סוף עמוד 56 ---
"מרמה צריכה להיות 'הסיבה היעילה' לקבלתו של הדבר [...] אולם, יתכנו מצבים בהם יהיה קיים ספק לגבי בלעדיותם של מצגי השווא בהעברת ה'דבר' מהמרומה למרמה, אך לא יהיה בכך כדי לשלול את הרשעת האחרון בעבירה, ובלבד שלמצגים הנ"ל היה תפקיד ניכר בהערכת המצב של המרומה" (שם, בפסקה 41).
3. לגישתי, העובדה שקורבן עבירה טוען בדיעבד כי מצג המרמה לא היה משפיע על החלטתו אינה ראיה משכנעת. ובענייננו, האירועים כפי שהוכח שהתרחשו במציאות הם כי הוצג מצג מרמתי ברור שעל בסיסו נמסר כספם של המשקיעים. מצג זה שלל מהמשקיעים את יכולתם לקבל החלטה מושכלת. זה היה הלך המחשבה של המשקיעים בזמן אמת אל מול הלך המחשבה המרמתי של המערער. האם המשקיעים היו בוחרים להשקיע את כספם בתרחיש אחר, שבו המערער היה גלוי עימם לחלוטין? מענה מהימן לשאלה זו לא ניתן לברר, וזאת נוכח פעולותיו של המערער. בעולם המציאות, לפנינו מקרה חד וברור שבו היה מצג מרמתי אשר הוביל לכך שהמשקיעים השקיעו את כספם בידי המערער, בדרך כזו או אחרת. די בכך.
4. כעת אבהיר מדוע איני סבור שהמחלוקת שמציב חברי, השופט י' כשר, משפיעה על תוצאת ההליך שלפנינו. מעבר לכך שעמדת חברי מבוססת על תרחיש היפותטי גרידא; היא מבוססת על תרחיש היפותטי שהוצג בשאלון, אשר בית המשפט המחוזי לא ראה להעניק לו משקל משמעותי בהקשר זה – ולא בכדי.