6. המבקש לא השלים עם פסק הדין והגיש את הבקשה שלפניי, בה הוא טוען כי פסק הדין מהווה "חידוש הלכתי" אשר "מנתק את השטר מדיני החוזים", במיוחד בכל הנוגע לצדדים הקרובים לשטר. זאת, באופן המנוגד להלכות קודמות של בית משפט זה אשר שאפו לאחידות בין דיני השטרות לדיני החוזים, ובניגוד לדעת הרוב בדנ"א 8447/15 בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קורפ (12.9.2017) (להלן: עניין טל טריידינג). לדברי המבקש, פסק הדין לא בחן את השלכות הרוחב הנובעות מהכרעה זו, והוא "סוגר את הדלת בפני נקיטת הליכים לביצוע שטר במסגרת ההוצאה לפועל". המבקש סבור אפוא כי יש לקבוע שבענייננו חלים דיני החוזים לצד דיני השטרות, ומשכך חלה על הצדדים חובת השבה הדדית עם ביטול החוזה. הוא מוסיף כי המשיבים עצמם העלו טענות הגנה חוזיות שמקימות חובת השבה, ועל כן הם נשאו בנטל להוכחת חריג לחובת ההשבה. עוד חולק המבקש על הקביעה כי לא ניתנה למשיבים הזדמנות לטעון לעניין ההשבה, ועל הקביעה בעניין קיומו של הסכם בעל-פה בין הצדדים. לבסוף טוען המבקש כי בבקשת רשות הערעור "לא התקיים דיון לגופו של עניין", שכן בדיון שהתנהל בפני השופט סולברג לא נשמעו טענות לגוף הבקשה.
7. המשיבים סבורים שדין הבקשה להידחות, בשים לב לכך שפסק הדין אינו עומד בתנאים שנקבעו לקיום דיון נוסף, ולשיטתם רבות מטענות המבקש הן "ערעוריות" באופיין. הם טוענים כי בפסק הדין לא נקבעה כל הלכה חדשה וכי הוא נוגע אך לעניינם הפרטני של הצדדים, ובפרט למחדלו של המבקש מלתקן את תביעתו השטרית כך שתכלול את כל הסעדים המבוקשים על ידו. המשיבים מוסיפים כי קבלת טענות המבקש תקנה לו יתרון דיוני בלתי מוצדק עליהם ותפגע בזכותם להליך הוגן. עוד הם טוענים כי בבית משפט השלום והמחוזי לא נערך בירור עובדתי ביחס לסעד ההשבה, ולא התבררו סוגיות רלוונטיות כגון טיב היחסים המשפטיים בין הצדדים טרם חתימת ההסכם.
8. לאחר שעיינתי בפסק הדין ובעמדות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. דיון נוסף הוא הליך חריג ונדיר, שיש לייחדו למקרים שבהם נפסקה הלכה אשר "עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה" ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; דנ"א 4897/22 בן שלוש ייבוא וייצוא בע"מ נ' יפאורה-תבורי בע"מ, פסקה 13 (1.1.2023)).
9. המבקש טוען כי פסק הדין קבע הלכה חדשה, המנתקת את דיני השטרות מדיני החוזים ושוללת את האפשרות לתבוע סעד השבה חוזי במסגרת תביעה שטרית – אלא שפסק הדין אינו כולל הכרעה גורפת מסוג זה. כל שצוין בפסק הדין באשר לאפשרות לפסוק סעד חוזי או סעד של השבה בתביעה שטרית, הוא כי מדובר בשאלה "שהתשובה לה אינה פשוטה כלל ועיקר" (בפסקה 14). הכרעת בית המשפט נטועה לחלוטין בנסיבות המקרה הקונקרטיות, תוך שהודגש כי הטענות הנוגעות לסעד ההשבה לא הועלו ולא נדונו בערכאות קמא (בפסקה 16). מסיבה זו אף לא מצאתי ממש בטענה כי פסק הדין סותר את האמור בעניין טל טריידינג, אשר עסק באפשרות של מי שאינו אוחז כשורה להתגבר על טענת כישלון תמורה.