בין עסקאות במקרקעין לדיני השיתוף הזוגי
13. בענייננו, בית המשפט לענייני משפחה קבע, כאמור, כי הייתה בין הצדדים הסכמה שבעל-פה, שלפיה המשיב ירכוש זכויות בדירה תמורת סכומי כסף שיעביר למערערת (להלן גם: הסכם המכר שבעל-פה); ובית המשפט המחוזי קבע, כי אין מקום להתערב בממצא עובדתי זה.
אלא שבית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בענייננו, מתן תוקף משפטי להסכם המכר שבעל-פה אינו מותנה בקיומו של מסמך בכתב. בעניין זה, בית המשפט המחוזי קבע כי הלכת השיתוף הספציפי רלוונטית גם לזוגות לא נשואים, כבענייננו, שניתן לטעון לגביהם לתחולת חזקת השיתוף; וכי הלכת השיתוף הספציפי "אינה מצריכה כתב".
דעתי שונה, מטעמים שיפורטו להלן.
14. ראשית, הלכת 'השיתוף הספציפי' אינה רלוונטית לזוגות שחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן גם: חוק יחסי ממון או החוק) לא חל עליהם, כבענייננו.
לצורך ביאור הדברים, אעמוד בקצרה על תכליתה של הלכת ה'שיתוף הספציפי' ועל הרקע להתפתחותה, אשר נעוץ ביחס שבין חזקת השיתוף לבין חוק יחסי ממון.
15. חזקת השיתוף מוכרת במשפט הישראלי החל משנות ה-60 של המאה הקודמת, בעיקרו של דבר, משמעותה של חזקה זו היא שבני זוג (הן זוגות נשואים, הן ידועים בציבור) שחיים ביחד ומקיימים משק בית משותף, חזקה כי הרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים הוא רכושם המשותף, אשר שייך קניינית לשניהם בחלקים שווים. עם זאת, בנסיבות מסוימות, אף "נכסים חיצוניים", שלא נצברו במלואם במהלך חיי הזוגיות ובאמצעותם, עשויים להיכלל במסגרת הרכוש המשותף לבני הזוג מכוח חזקת השיתוף, בפרט כאשר מדובר בדירת המגורים המשפחתית (להרחבה בנושא ראו: בע"מ 1983/23 פלוני נ' פלונית, פס' 25-19 לפסק דיני (10.8.2023)).
16. בשנת 1973 נחקק חוק יחסי ממון, והוראותיו הוחלו על זוגות שנישאו החל מיום 1.1.1974. בחוק זה נקבע משטר רכושי – שונה מזה שקובעת חזקת השיתוף – שעיקרו מנגנון של "איזון משאבים". לפי מנגנון זה, במשך הנישואין חלה הפרדה קניינית בין הנכסים של כל אחד מבני הזוג, בעוד שעם התרת הנישואין או פקיעתם, "זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג" (סעיף 5 לחוק). זאת, למעט נכסים מסוגים המנויים שם, ובראשם "נכסים חיצוניים" כאמור, שהיו לבני הזוג "ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין" (סעיף 5(א)(1) לחוק).
17. בהמשך לחקיקת החוק, בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3) 529 (1995), נקבע כי הסדר איזון המשאבים שבחוק נועד להחליף את ההסדר של חזקת השיתוף, כך שחזקה זו לא חלה ביחס לזוגות שחלות עליהם הוראות החוק.