FRIEDRICH A. HAYEK, THE CONSTITUTION OF LIBERTY 106-107 (1960).
(ההדגשה הוספה – א.ש.).
דברים חשובים אלה חשוב להביא גם בשפה העברית:
"עבור דמוקרט דוגמטי, מושג המפתח הוא ריבונות העם, שמשמעו שלטון רוב נטול מגבלות. בדרך זו, הרעיון הדמוקרטי, שבמקור נועד למנוע את היווצרותו של כוח שררה שרירותי, מייצר הצדקה לכוח שררה שרירותי חדש. ברם, סמכותה של ההכרעה הדמוקרטית נעוצה בהיותה החלטת הרוב בחברה שאחדותה מבוססת על תפישות עולם ואמונות המאפיינות את רוב בניה ובנותיה; ועל כן מן ההכרח הוא שהרוב המתמטי יכפיף את עצמו לעקרונות משותפים אלה גם כאשר האינטרס המיידי שלו בא על סיפוקו על ידי הפרתם. [...] הנקודה המכרעת כאן אינה אלא זאת: מה שהופך אוסף מקרי של אנשים לחברה ולמדינה הוא קבלת העקרונות המשותפים הללו. קבלת העקרונות המשותפים הללו הינה תנאי הכרחי לקיומה של חברה חופשית. קבוצת אנשים הופכת את עצמה לחברה מאורגנת לא על ידי קביעת חוקים ותקנות, אלא באמצעות ציות לאותם כללי התנהגות. מכאן המסקנה כי כוחו של הרוב מוגבל מעיקרו על ידי העקרונות המשותפים של החברה, ושום כוח לגיטימי אינו יכול לעמוד מעליהם" (תרגום שלי, שבמסגרתו נעשה מאמץ להישאר נאמן למהות הדברים שבמקור – א.ש.).
23. דברים אלה מסבירים את בחירתנו כעם – מראשית ימי המדינה – בדמוקרטיה מאוזנת ומאזנת, שעיקריה תועדו באופן רשמי ומחייב בהכרזת העצמאות. בהקשרו של רציונל זה, חשוב להוסיף ולהדגיש כי הכרזת העצמאות אינה בגדר חוקה. הכרזת העצמאות ממילא לא נועדה להיות חוקה, שכן היא אינה מכילה בתוכה רשימה סדורה של סדרי ממשל וזכויות האדם (ראו והשוו: ERWIN CHEMERINSKY, CONSTITUTIONAL LAW: PRINCIPLES AND POLICIES 1-3 (2019) (להלן: שמרינסקי)). אולם, כפי שכבר הוסבר על ידי, להכרזת העצמאות יש מעמד חוקתי מכונן כ"כלל ההכרה" הבסיסי: נורמת יסוד עליה עומד המשפט הישראלי כולו.
הכרזת העצמאות
24. הכרזת העצמאות הכריזה "על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". מייסדי המדינה קבעו במסגרתה, בין היתר, כי "החל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל".